הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ברייתא חולקת על משנה
ביצה יד ע"א
משנה. בית שמאי אומרים: תבלין נדוכין במדוך של עץ, והמלח בפך ובעץ הפרור. ובית הלל אומרים: תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן, והמלח במדוך של עץ.
גמרא. דכולי עלמא מיהת מלח בעיא שנוי, מאי טעמא? רב הונא ורב חסדא; חד אמר: כל הקדרות כולן צריכות מלח, ואין כל הקדרות צריכות תבלין. וחד אמר: כל התבלין מפיגין טעמן, ומלח אינה מפיגה טעמה. מאי בינייהו? איכא בינייהו דידע מאי קדרה בעי לבשולי, אי נמי במוריקא. אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הנדוכין - נדוכין כדרכן, ואפילו מלח. - והא אמרת מלח בעיא שנוי! - הוא דאמר כי האי תנא. דתניא, אמר רבי מאיר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הנדוכין - שנדוכין כדרכן ומלח עמהן. לא נחלקו אלא לדוכה בפני עצמה, שבית שמאי אומרים: מלח בפך ובעץ הפרור לצלי, אבל לא לקדרה. ובית הלל אומרים: בכל דבר. - בכל דבר סלקא דעתך? אלא אימא: לכל דבר.
אמר ליה רב אחא ברדלא לבריה: כי דייכת - אצלי אצלויי ודוך.
רב ששת שמע קל בוכנא, אמר: האי לאו מגוויה דביתאי הוא. - ודלמא אצלויי אצלי? - דשמעיה דהוה צליל קליה. - ודלמא תבלין הוו? - תבלין נבוחי מנבח קלייהו.
מבנה הגמרא:
1.
מחלוקת במשנה איזה שינוי צריך לעשות כדי לדוך מלח ביום טוב.
משנה. בית שמאי אומרים: תבלין נדוכין במדוך של עץ, והמלח בפך ובעץ הפרור. ובית הלל אומרים: תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן, והמלח במדוך של עץ.
בית הלל מקילים [כמו בכל שאר המשניות]
2.
גמרא. דכולי עלמא מיהת מלח בעיא שנוי, מאי טעמא?
רב הונא ורב חסדא;
חד אמר: כל הקדרות כולן צריכות מלח, ואין כל הקדרות צריכות תבלין.
וחד אמר: כל התבלין מפיגין טעמן, ומלח אינה מפיגה טעמה.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דידע מאי קדרה בעי לבשולי, אי נמי במוריקא.
האמוראים רב הונא ורב חסדא נחלקו בטעם שלדוך מלח צריך שינוי - לפחות שינוי קל.
3.
אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הנדוכין - נדוכין כדרכן, ואפילו מלח. - והא אמרת מלח בעיא שנוי! - הוא דאמר כי האי תנא.
דתניא, אמר רבי מאיר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הנדוכין - שנדוכין כדרכן ומלח עמהן.
לא נחלקו אלא לדוכה בפני עצמה,
שבית שמאי אומרים: מלח בפך ובעץ הפרור לצלי, אבל לא לקדרה.
ובית הלל אומרים: בכל דבר. - בכל דבר סלקא דעתך? אלא אימא: לכל דבר.
רב יהודה בשם שמואל פסק כפי רבי מאיר בברייתא - ובפשטות - בניגוד למשנתנו.
ויש להעיר:
3.1
הברייתא מפרשת את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי במשנתנו באופן שונה. כנראה שלברייתא היה הסבר אחד למחלוקת בין בית הלל ובית שמאי ולא כמו שמשמע במשנתנו.
3.2
הברייתא פותחת ב"אמר רבי מאיר...". פתיחה זו מעידה שלפני רבי מאיר עמדה משנתנו והוא מעמידה באוקימתא מסויימת. כמו שפעמים רבות אומרים אמוראים על משנה: "לא שנו אלא... אבל...". למשמעות כזאת מתכוון רבי מאיר.
אבל אם זה נכון, יוצא, שאין סתירה בין רבי מאיר למשנתנו, אלא רבי מאיר בברייתא בא לפרש את משנתנו.
3.3
אמנם לפי ניסוח הגמרא: "[שמואל] הוא דאמר כי האי תנא דתניא..." משמע שהתנא ששנה את הברייתא - ושהזכיר רק את רבי מאיר - חולק על משנתנו ואומר, שבאמת הם נחלקו רק אם נדוכין בפני עצמה ולא כמשתמע במשנתנו - כך משמע - שהם נחלקו גם אם המלח נידוך עם התבלין.
3.4
נראה שמכך שבברייתא נוסף תנאי של צלי וקדרה משמע, שהיא לא באה להסביר את משנתנו אלא לחלוק עליה מבחינה עובדתית מה היתה המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי.
4.
אמר ליה רב אחא ברדלא לבריה: כי דייכת - אצלי אצלויי ודוך. רב ששת שמע קל בוכנא, אמר: האי לאו מגוויה דביתאי הוא. - ודלמא אצלויי אצלי? - דשמעיה דהוה צליל קליה. - ודלמא תבלין הוו? - תבלין נבוחי מנבח קלייהו.
מדבריהם משמע כשמואל.
5.
תוספות מסכת ביצה דף יד עמוד א:
איכא בינייהו דידע כו' בעי לבשולי - דללישנא קמא בעי שנוי וללישנא בתרא לא בעי שנוי אי נמי בהאי שאינו מפיג טעמו ולא ידע דללישנא בתרא צריך שנוי וללישנא קמא לא צריך שנוי
ופסק ר"י שיש לאסור בכל ענין דאזלינן לחומרא
תוס' כעיקרון פוסק בשלב זה כהסבר הראשון במשנתנו, ולא כשמואל וכרבי מאיר בברייתא - כי משמע שכך פסקו רב הונא ורב חסדא. ומכיוון שלא ברור מה אמר כל אחד מהם, לכן פוסק התוס' להחמיר!
5.1
אף על גב דבשל סופרים הלך אחר המיקל
מדובר הרי באיסור דרבנן [שהרי בכל מקרה שעושה מלאכה בשינוי - בשבת וביום טוב - האיסור הוא רק מדרבנן] ובספק דרבנן צריך להקל.
5.2
הואיל ולכל אחד ואחד יש קולא וחומרא מכל צד עבדינן לחומרא
תוס' מסביר שלכל קולא אצל רב הונא ורב חסדא יש גם צד חומרא [על פי הדוגמאות שמובאות בגמרא ב"איכא בינייהו"] ולכן יש לפסוק לחומרא.
5.2.1
משמע מתוס' הנ"ל שכעיקרון באמת בכל ספק דרבנן יש להקל.
5.3
ואולי אפשר להוסיף ולחדש ["חידוש"]: הכלל שהוא שהלכה כרב הונא נגד רב חסדא אלא שאיננו יודעים מה אמר רב הונא [שהרי דבריו הובאו בנוסח "חד אמר", ולכן יש להחמיר! [מחמירים בזהות האיש ולא בגלל שמחמירים בתוצאת הדין!]
ומיהו שומין מותר לתקנם בי"ט בלא שנוי מפני שמתקלקלין ביותר אם יעשה אותן מערב יום טוב ועוד דאמרינן דרוח רעה שורה עליהן כשנטחנין בלילה
6.
התוס' למעשה פוסק שלא כדיון עד כה:
ומיהו מהאי פיסקא לא נפיק לן מידי דהא קי"ל כשמואל בסמוך דכל הנדוכין נדוכין כדרכן וכדתניא דמייתי בר ממלח שצרי' אצלויי דרך שנוי מעט
וכן פסק רב אלפס דהואיל ואזלי וגררי אמוראי אליבא דהאי ברייתא אף על גב דבמתני' פליגא עלה קיימא לן כברייתא
וכן פסק רב יהודאי גאון בהלכות פסוקות...
כיוון שהאמוראים דנים על פי דברי הברייתא שהובאה כהוכחה לפסק של שמואל הרי שהלכה כמותו ולא כמשנתנו.
6.1
יש כאן חידוש מעניין שהלכה כברייתא נגד משנה.
6.2
אולם גם משמע ממנו שהכלל המנחה כאן הוא "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה" גם כשהאמוראים דנים בדיני הברייתא [נגד האמור במשנה].
7.
וראה ב"כסף משנה", הלכות יום טוב פרק ג הלכה יב, שמאריך בדברים.
וראה בהרחבה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים עא-עב.
