דיוק וחידוש ברש"י
מסכת ביצה דף יד
עמוד א
רש"י ד"ה אבל לא סנדל. של עץ מצופה עור ומסמרות קבועין בו שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת וביום טוב משום מעשה שהיה שנהרגו הרוגים בשבת על ידו במסכת שבת (דף ס.):
לכאורה המילה "הרוגים" מיותרת והיה צ"ל מפני שנהרגו בשבת על ידו, או שהיה לו לומר שנהרגו אנשים בשבת וכו' דמה שייך לומר שנהרגו הרוגים ואולי רמז רש"י בכך דבשני המעשיות שמובאים במסכת שבת מסופר בלשון זה - והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהם אויבים – ומכאן אפשר לומר שבין כך היה דינם ליהרג על ידי האויבים ונחשבו להרוגים כבר, ואולי אפשר לדייק כך גם בדברי הגמ' בשבת - סנדל המסומר מאי טעמא אמר שמואל שלפי הגזרה היו והיו נחבאין במערה ואמרו הנכנס וכו' וברש"י שם ד"ה שלפי הגזירה היו. בני אדם הנשמטים מן הגזירה היו: , לישנא דגמרא היא לישנא אריכתא שלפי הגזירה היו - והיו וכו' והיה יכול לומר שלפי הגזירה היו נחבאין וכו' וכן ברש"י שחוזר בדבריו ומאריך לומר בני אדם הנשמטין מן הגזירה היו, ובד"ה כבר הזכיר היו, וכן לא היה צריך לומר בני אדם דהוא פשוט והוי ליה למימר שנשמטין מן הגזירה, וע"כ נראה לומר דרצה לרמוז שבין ובין כך "היו" נידונין להירג דמסרו נפשם, ועל כן הסביר רש"י דבני אדם אלו היו נשמטין מן הגזירה, לרמוז בכך דבין כך היו נהרגים דבזה ייושב קצת קושית הגמרא דמה לי שבת ומה לי חול ואף דהגמרא הביאה ראיה דכשגוזרים מפני מעשה הרי לנו לגזור כמו המעשה והביאה ראיה ממעשה דפרה אדומה בנהר הירדן ולכאורה מה נידון זה שייך לכאן הרי חמירא סכנתא מאיסורא והיה לנו לאסור לגמרי סנדל המסומר גם בחול, אבל היות והנרגים מחמת הסנדל נחשבו לגברי קטילא לא החמירו לגזור כולי האי.
