הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מתניתין יחידאה היא"; "הא אנן תנן"

ביצה לא ע"א

משנה. מביאין עצים מן השדה מן המכונס, ומן הקרפף אפילו מן המפוזר. איזהו קרפף - כל שסמוך לעיר, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת, ואפילו בתוך תחום שבת.
גמרא. אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף. -
והא אנן תנן: מן הקרפף, ואפילו מן המפוזרים! -
מתניתין יחידאה היא.
דתניא, אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המפוזרים שבשדות שאין מביאין, ועל המכונסין שבקרפף שמביאין. על מה נחלקו - על המפוזרים שבקרפף ועל המכונסין שבשדות. שבית שמאי אומרים: לא יביא, ובית הלל אומרים: יביא.

1.
לגבי הביטוי "והא אנן תנן" - ה"שדי חמד" מסיק שאין לו משמעות מיוחדת, אולם יש שכתבו שהכוונה היא לכך שהמקשן אומר "הרי למדנו ביחד את המשנה..." כלומר קושיה יותר חזקה כאילו המקשן טוען שהרי גם חברו יודע בעצמו מקושיה זו. אולם לא ברור עדיין מה המיוחד בזה.

ובסוגייתנו גם לא מתאים כי ה"סתמא דגמרא" מקשה על שמואל ולא אחד החכמים מחבריו האמוראים.

ונראה להסביר שכשמקשה מהמשנה שבה אנו עומדים מקשה בסגנון "והא אנן תנן" [או "תנן" בלבד], וכשמקשה ממשנה במקום אחר מקשה בסגנון "והתנן"... גם פירוש זה לא לגמרי מתאים, כי כאשר הגמרא מקשה בדרך כלל [בש"ס] מהמשנה האחרונה שבה דנים היא פותחת בביטוי "תנן"! [ללא מלים נוספות לפני ה"תנן" או אחריה"]

ולכן נראה לומר: ביטוי זה מעיד שלגמרא [בסוגייתנו מדובר ב"סתמא דגמרא"] היה ידוע שפירוש המשנה לא מתאים לדינו של אותו אמורא שעליו מקשים - שמואל.

2.
הגמרא מאשרת שאמנם משנתנו איננה כשמואל אלא היא "יחידאה היא".

יד מלאכי כללי התלמוד כלל תלג:

הרי מבואר מכל אילין דוכתי דאייתינא דדעת הרמב"ם הוא דכל היכא דמוקמינן לסתמא דמתני' כיחיד לאפוקה מהלכתא הוא ולא שייך כלל תו למימר מחלוקת ואח"כ סתם היא הפך דבריו ז"ל והיותר תימה הוא דאיהו גופיה בפ"י דמנחות משנה ג' כתב כדברי הכ"מ יע"ש.
האמנם לא אוכל להתעלם ממאי דאיכא למידק בדברי הכ"מ דהלכות מכירה דמשמע מדבריו דדוקא היכא דאמרינן בש"ס דיחידאה היא הוא דאית ליה להרמב"ם דלא קי"ל כוותיה משא"כ כדקאמר מני ר"פ היא וזה סותר למ"ש איהו גופיה בכל הנך דוכתי דאייתינא דגם במני ר"פ היא משוי להו יחידאה לדעת הרמב"ם

הוא מבדיל [לדעת הרמב"ם] בין כשהגמרא קובעת "יחידאה היא" – אין הלכה כמותו - ובין אם הגמרא קובעת "הא מני? רב..." יתכן שהלכה כמותו.
אמנם הוא לא מתייחס באופן ייחודי לביטוי בסוגייתנו "יחידאה היא" - 6 מופעים בש"ס בלבד.

3.
בסוגייתנו אין הכוונה פשוטה, שמשנתנו שנויה כדעת אחד החכמים במחלוקת במשנה אחרת. אלא יש כאן עניין מיוחד: משנתנו מתאימה להסבר של רבי שמעון בן אלעזר במחלוקת בין בית הלל ובית שמאי. אבל שמואל אמר את דינו לפי חכמים שחולקים על רבי שמעון בן אלעזר ומסבירים באופן שונה את המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי, ושמואל פוסק כבית הלל באותה מחלוקת.

4.
הערה: משנתנו היא "סתם משנה", ובדרך כלל הלכה כמותה, ולפי קביעת הגמרא "יחידאה היא" היא באה להוציא את משנתנו מהכלל ולקובע שהיא "יחידאה" ואין הלכה כמותה.

חשוב להשוות לדברים שכתבנו בהרחבה לעיל - ביצה דף כז - בנושא של "סתם משנה"+"חכמים".