הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
ראש השנה טז ע"א
בתלמוד הבבלי ראש השנה (טז א) מובאת מחלוקת בנושא מתי דנים את האדם. ר' יוסי טוען שאדם נידון בכל יום.
הגמרא דנה בטעם הדברים של ר' יוסי (אולי יותר נכון לומר במקור של רבי יוסי) ומסכמת: "אלא אמר רב חסדא: טעמיה דרבי יוסי מהכא - לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו".
נציג את סוגיית התלמוד הירושלמי בנושא
תלמוד ירושלמי ראש השנה א, ג
"מלתיה דרב אמרה כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו של אחד מהן מתחתם בראש השנה דתני בתקיעיתא דרב זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב ואי זו לשלום אי זו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות. ודלא כרבי יוסה, דרבי יוסי אמר יחיד נידון בכל שעה. מה טעמא: ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. ותפקדנו לבקרים - זו פרנסתו לרגעים תבחננו - זו אכילתו. רבי יצחק רבה בשם רבי מלך וציבור נידונין בכל יום מה טעמא לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו".
מהלך הגמרא בירושלמי הוא שההלכה היא לא כמו רבי יוסי, אלא שכל אדם נידון בראש השנה וגזר דינו נחתם בראש השנה.
לאחר מכן מביאה הגמרא דין בו נאמר שמלך וציבור נידונים בכל יום. נשים לב ונראה שהפסוק בו נוקט הירושלמי לדין של מלך וציבור הוא אותו פסוק שמהוה בבבלי מקור לדין של רבי יוסי.
הסבר הדברים הוא שישנה מחלוקת בין שני התלמודים מהו ציבור.
לדעת התלמוד הבבלי ציבור הוא אוסף של פרטים. כאשר אני אומר לעשות משפט עמו ישראל כוונתי היא שכל פרט ופרט מעם ישראל נידון בכל יום. לעומת זאת לדעת הירושלמי כלל אינו אוסף של פרטים, אלא אורגניזם אחד. הירושלמי סובר שמבחינת היחיד הוא נידון בראש השנה, אולם הציבור כיחידה אחת נידון בכל יום. הציבור כיחידה אחת נתבע להרבה יותר מאשר סך הפרטים.
