הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הכרעה בין תנאים; הלכה כרב באיסורים
ראש השנה י ע"ב
דתנן: אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה, ואם נטע והבריך והרכיב - יעקור, (דברי רבי אליעזר).
רבי יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים - שוב אינה קולטת.
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: שתי שבתות.
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לדברי האומר שלשים - צריך שלשים ושלשים, לדברי האומר שלשה - צריך שלשה ושלשים, לדברי האומר שתי שבתות - צריך שתי שבתות ושלשים יום.
1.
רב נחמן מסביר את שיטות התנאים ולא מכריע כמי ההלכה.
2.
סוגייתנו מוזכרת גם במסכת יבמות:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף פג עמוד א:
אמרי בי רב משמיה דרב: הלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה, ושמואל אמר: בקושי ובקידוש. אנדרוגינוס, הא דאמרן. הרכבה,
דתנן: אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית, פחות משלשים יום לפני ראש השנה, ואם נטע והבריך והרכיב - יעקור, רבי יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים - שוב אינה קולטת, רבי יוסי ור' שמעון אומרים: שתי שבתות; ואמר ר"נ אמר רבה בר אבוה: לדברי האומר שלשים - צריך שלשים ושלשים, לדברי האומר שלשה - צריך שלשה ושלשים, לדברי האומר שתי שבתות - צריך שתי שבתות ושלשים. ושמואל אמר: בקושי וקידוש...
רב פוסק בסוגייתנו כרבי יוסי [ורבי שמעון], ושמואל לא פוסק כרבי יוסי [ןרבי שמעון] בסוגייתנו [אלא כתנא קמא או כרבי יהודה].
3.
רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ג הלכה יא:
אף בזמן הזה אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין ואין מבריכין ערב שביעית אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהה אחר הקליטה ל' יום קודם ר"ה של שביעית וסתם קליטה שתי שבתות, ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו,
נמצאת אומר שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קודם ר"ה במ"ד [=44] יום יקיים, פחות מכן יעקור, ואם לא עקר הפירות מותרין, ואם מת קודם שיעקור מחייבין את היורש לעקור.
הרמב"ם פוסק כרבי יוסי ורבי שמעון [וכרב שפסק כמותם במסכת יבמות].
4.
כסף משנה הלכות שמיטה ויובל פרק ג הלכה יא:
[יא] אף בזמן הזה אין נוטעין וכו'. משנה פרק ב' דשביעית (משנה ו) אין נוטעין ואין מברכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקור רבי יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת רבי יוסי ור"ש אומרים לשתי שבתות ואיפסיקא הלכתא בס"פ הערל (יבמות דף פ"ג) כר' יוסי ור"ש
ואמרינן בפ"ק דר"ה דף י') שמלבד השתי שבתות של קליטה צריך שלשים יום. ומ"ש ואם לא עקר הפירות מותרים ואם מת קודם שיעקור וכו'. ירושלמי שם:
כפי שהסברנו בסעיף 3
5.
רי"ף מסכת ראש השנה דף ב עמוד ב:
וגרסינן בפ' הערל [יבמות דף פ"ג ע"א] אמרי בי רב משמיה דרב הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה ואמרינן בהרכבה מה לי אמר שמואל ת"ש דא"ל שמואל לרב ענן תני כמאן דאמר שלשה ושלשים והא מילתא איסורא הוא וקיימא לן הלכתא כרב באיסורי:
כמו בסעיפים הקודמים. והוא מדגיש שהלכה כרב נגד שמואל באיסורים. ונושאי סוגייתנו [שביעית וערלה] שייכים לתחום "איסורים" ולא לתחום של "דיני".
6.
רא"ש מסכת ראש השנה פרק א סימן ב:
ול' גרסינן בפרק הערל (דף פג א) אמרי בי רב משמיה דרב הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה ואמרי' בהרכבה מה לי אמר שמואל תא שמע דא"ל (רב) שמואל לרב ענן בהרכבה תני כמ"ד ג' ושלשים והא מילתא איסורא וקי"ל כרב באיסורין:
דבריו כדברי הרי"ף בסעיף 5.
7.
ויש לשאול: כיצד צריך היה לפסוק במחלוקת שבין התנאים באותה משנה לולא רב אמר את דברו!
בפשטות יש במשנה 3 דעות:
"תנא קמא" - 30 יום
רבי יהודה - 3 ימים
רבי יוסי ורבי שמעון - שבועיים
7.1
לפי תוכן העניינים אולי הלכה כרבי יוסי ורבי שמעון כי דעתם היא "אמצעית" - שבועיים - 3 ימים מצד אחד ושלושים יום מצד שני.
7.2
בדרך כלל הלכה כ"תנא קמא" נגד רבי שמעון [לחוד] ונגד רבי יהודה [לחוד]. אולם אם הלכה כ"תנא קמא" גם נגד רבי יוסי יש בזה מחלוקת בין פרשני הגמרא או להיפך, הלכה כרבי יוסי נגד תנא קמא.
וכן הכלל הוא שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון אבל הלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה. יוצא לפי כל הנ"ל שאין כאן כלל אחד שמחייב!
גם יש לומר שבכל זאת יש רוב דעות של רבי יוסי ורבי שמעון נגד תנא קמא [לחוד] ונגד רבי יהודה [לחוד] ולשני האחרונים אין דעה משותפת. לכן נראה בפשטות שהלכה צריכה להיות כרבי יוסי ורבי שמעון, ומדוע רב היה צריך להכריע כמותם במסכת יבמות. ומדוע שמואל לא הכריע כמותם!
7.3
ואולי יש לומר, שסוגייתנו מדגישה את דעות תנא קמא ורבי יהודה, ונראה מכך, שסוגייתנו פוסקת שלא כרבי יוסי ורבי שמעון, לכן בא רב במסכת יבמות לפסוק דווקא כרבי יוסי ורבי שמעון.
8.
אמנם עדיין לא ברור, שהרי רב קדם ל"סתמא דגמרא" ומדוע "רב" עצמו היה צריך להדגיש שהלכה כרבי יוסי ורבי שמעון!
9.
בכל אופן ניתן ללמוד מסוגייתנו שכאשר יש מחלוקת תנאים ויש מחלוקת אמוראים כמי לפסוק, הרי שההכרעה הסופית תהיה כפי כללי ההכרעה שיש בין האמוראים!
