סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"קים להו לרבנן" - סמכות חכמים

ראש השנה יג ע"א


אלא: מאי אסיף - קציר, וקים להו לרבנן דכל תבואה שנקצרה בחג בידוע שהביאה שליש לפני ראש השנה, וקא קרי לה בצאת השנה. -
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש? -
אמר ליה: לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא?
כל מדות חכמים כן הוא, בארבעים סאה הוא טובל, בארבעים סאה חסר קורטוב - אינו יכול לטבול בהן. כביצה - מטמא טומאת אוכלין, כביצה חסר שומשום - אינו מטמא טומאת אוכלין. שלשה על שלשה מטמא מדרס, שלשה על שלשה חסר נימא אחת - אינו מטמא מדרס.
הדר אמר רבי ירמיה: לאו מילתא היא דאמרי. דבעו מיניה חברייא מרב כהנא: עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו? אם תאמר דעייל ביד נכרי - +ויקרא כג+ קצירכם אמר רחמנא, ולא קציר נכרי. - ממאי דאקריבו? דלמא לא אקריבו! - לא סלקא דעתך, דכתיב +יהושע ה+ ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח. ממחרת הפסח - אכול, מעיקרא - לא אכול, דאקריבו עומר והדר אכלי. מהיכן הקריבו? אמר להן: כל שלא הביא שליש ביד נכרי. ודלמא עייל ולא קים להו? - אלא: קים להו, הכא נמי: קים להו. - ודלמא לא עייל כלל, אבל היכא דעייל ריבעא - בין שליש לפחות משליש לא קים להו! - לא סלקא דעתך, דכתיב +יהושע ד+ והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש, ואי סלקא דעתך דלא עייל כלל - בחמשה יומי מי קא מליא? - אלא מאי - דעייל רבעא או דנקא, אכתי בחמשה יומי מי קא מליא? - אלא מאי אית לך למימר - +דניאל יא+ ארץ צבי כתיב בה, הכא נמי - ארץ צבי כתיב בה.

מבנה הסוגיה:

1.


אלא: מאי אסיף - קציר, וקים להו לרבנן דכל תבואה שנקצרה בחג בידוע שהביאה שליש לפני ראש השנה, וקא קרי לה בצאת השנה. -

חכמים ידעו שכל תבואה שנקצרה בחג הסוכות ידוע שהביאה שליש [מגידולו] לפני ראש השנה וממילא חלים על תבואה זו דיני השנה הקודמת.

1.1
השאלה היא, האם הביטוי "קים להו" פירושו שחכמים ידעו כמו שידעו גם אנשים אחרים - אנשי אדמה.

1.2
או שמא מדובר בעובדה מציאותית-מדעית שחכמים ידעו מכח קבלה ומסורת מהר סיני. והשאלה היא כיצד ניתן לבדוק מבחינה עובדתית את העובדה שקבעו חכמים.

1.3
ואולי אפשר לומר שכוונת הביטוי "קים להו" היא שכך קבעו חכמים מטעמי "נוחיות" [ואולי זו משמעות הביטוי "לא פלוג" בלשון הפרשנים כאן]. וממילא דין זה כנראה הוא מדרבנן!

1.4
ואולי כמו בסעיף הקודם אלא שהתורה נתנה לחכמים סמכות לקבוע מידות אלה ותוקפם יהיה מדאורייתא. ["מסרן הכתוב לחכמים" - 2 מופעים בש"ס]

1.5
ונראה שזו כוונת הגמרא בפיסקה לעיל, שכדי לפרש את דרשת הפסוק ש"אסיף" הוא "קציר" ושיהיה לזה משמעות, ניתנה סמכות לחכמים לבאר שכוונת התורה לומר, שאם קוצרים בסוכות סימן שהתבואה "בשלה", וחכמים הגדירו את הבשלות בכך שהתבואה הגיעה לשליש גידולה.

2.

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש? -

רבי ירמיה מפרש את "קים להו לחכמים" כאפשרות 1.1 לעיל ורבי ירמיה טוען שזה לא יתכן!

3.

אמר ליה: לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא?
כל מדות חכמים כן הוא, בארבעים סאה הוא טובל, בארבעים סאה חסר קורטוב - אינו יכול לטבול בהן. כביצה - מטמא טומאת אוכלין, כביצה חסר שומשום - אינו מטמא טומאת אוכלין. שלשה על שלשה מטמא מדרס, שלשה על שלשה חסר נימא אחת - אינו מטמא מדרס.

רבי זירא עונה לרבי ירמיה, שהכוונה היא כמו סעיף 1.4 לעיל, וזו היא משמעות הביטוי "הלכתא" בדברי רבי זירא.
והוא מביא כמה דוגמאות שמסתמכות גם על פסוקים!

4.

הדר אמר רבי ירמיה: לאו מילתא היא דאמרי.

רבי ירמיה חוזר בו משאלתו אבל לא נראה שהוא ממש מסכים לדברי רבי זירא שהרי הוא מביא אסמכתא אחרת:

5.
הדוגמא שהוא מביא גם היא מעניין של "שליש" - לגבי העומר.
כנראה שרבי ירמיה טוען שאולי רק לגבי נושא ה"שליש" חכמים אמנם ידעו את המציאות המיוחדת וידעו להבחין בין שליש לפחות משליש.

דבעו מיניה חברייא מרב כהנא: עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו? אם תאמר דעייל ביד נכרי - +ויקרא כג+ קצירכם אמר רחמנא, ולא קציר נכרי. - ממאי דאקריבו? דלמא לא אקריבו! - לא סלקא דעתך, דכתיב +יהושע ה+ ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח. ממחרת הפסח - אכול, מעיקרא - לא אכול, דאקריבו עומר והדר אכלי. מהיכן הקריבו? אמר להן: כל שלא הביא שליש ביד נכרי. ודלמא עייל ולא קים להו? - אלא: קים להו, הכא נמי: קים להו. - ודלמא לא עייל כלל, אבל היכא דעייל ריבעא - בין שליש לפחות משליש לא קים להו! - לא סלקא דעתך, דכתיב +יהושע ד+ והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש, ואי סלקא דעתך דלא עייל כלל - בחמשה יומי מי קא מליא? - אלא מאי - דעייל רבעא או דנקא, אכתי בחמשה יומי מי קא מליא? - אלא מאי אית לך למימר - +דניאל יא+ ארץ צבי כתיב בה, הכא נמי - ארץ צבי כתיב בה.

6.
הגמרא דחתה את הראיה של רבי ירמיה. ממילא יש לחזור לשיטת רבי זירא, וכפי שהסברנו לעיל בסעיף 1.4

7.
חלק מהדברים לעיל אולי מתאימים לנאמר להלן:
קובץ שעורים קונטרס דברי סופרים סימן ו:

א) כתובות דף ק"ד וחכמ"א כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמשה שנים ובגמ' שם א"ל אביי לר' יוסף אתאי קודם שקיעת החמה גובה כתובתה
לאחר שקה"ח לא גביא בההיא פורתא אחילתא

אמר ליה אין כל מדת חכמים כן היא בארבעים סאה טובל במ' סאה חסר קורטוב אינו טובל ע"כ

וקשה דמה ענין זל"ז דלענין ארבעים סאה דמקוה דהוא מכלל שיעורין שהן הלכה למשה מסיני בודאי השיעור מצומצם בכל שהוא שכך נאמרה ההלכה אבל לענין עשרים וחמשה שנים דכתובה דהוא מטעם אומדן הדעת של בני אדם שפיר קשיא ליה לאביי ההיא פורתא אחילתיה.

ב) והנה ז"ל הרע"ב בריש מס' אבות משה קבל תורה מסיני אומר אני לפי שמסכת זו אינה מיוסדת ע"פ מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה אלא כולה מוסרים ומדות וחכמי הנכרים ג"כ חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו לפיכך התחיל התנא במסכת זו משה קבל תורה מסיני לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכת לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני עכ"ל.

ג) ונראה דה"ה כל האומדנות שבגמ' לא בדו אותם חכמי הגמ' מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני
וכמו שנאמר בסיני דטריפה אינו חי יותר מי"ב חדש דהוא חק הטבע דבודאי אין להקשות שם ולומר דבסוף י"ב חדש קודם שקיעת החמה הוא יכול להיות לאחר שקיעת החמה אינו יכול לחיות בההיא פורתא מת

דזו אינה קושיא כלל דחוקי הטבע שהוטבעו בתחלת הבריאה בודאי הן מצומצמין בכל שהוא ועיין בפירוש רש"י בראשית ויכל אלהים ביום השביעי ר"ש אומר בשר ודם שאינו יכול לצמצם עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש אבל הקדוש ברוך הוא שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום עכ"ל

וה"ה לענין כ"ה שנים דתביעת חוב ג"כ הוא חק הטבע מכחות הנפש דעד כ"ה שנים אפשר לו לאדם לשתוק על תביעתו ויותר מכ"ה שנים אינו יכול לשתוק אלא א"כ מחל לגמרי.

ד) ובפ' לא יחפור בבא בתרא דף כ"ג בעי ר' ירמיה רגלו אחת תוך חמשים ורגלו אחת חוץ לחמשים מהו ועל דא אפקוהו לר' ירמיה מבי מדרשא
ועיין שם בתוס' פירוש רבינו תם דמשום הכי אפקוהו משום דמדדה אינו מדדה כלל יותר מחמשים אמה אפילו רגלו אחת דכל מדות חכמים כן הוא עכ"ל
והיינו שראו משאלת ר' ירמי' שהוא מפקפק בשיעורי חכמים לומר שאינן בצמצום ובאמת הן בצמצום גדול

וכן הוא בפ"ק דר"ה [ראש השנה דף י"ג] א"ל ר' ירמיה לר' זירא וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש א"ל ליה לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא [ופרש"י לפקפק בשיעורי חכמים] כל מדות חכמים כן הוא
במ' סאה טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול וכו'
דטעמא דארבעים סאה הוא משום דבעינן מים שכל גופו של אדם בינוני עולה בהן בבת אחת
וקיבלו חכמים מסיני דכך היא מדת אדם בינוני ארבעים סאה לא פחות ולא יותר

וכן הא דכביצה מטמא טומאת אוכלין משום דבעינן אוכל הנאכל בבת אחת
וקיבלו חכמים הל"מ מסיני דכך היתה בריאתו של אדם דאין בית הבליעה שלו מחזיק יותר מביצת תרנגולת.

ה) אלא דצ"ע בפירש"י שכתב כל מדות חכמים כן הוא העמידוה יתד ולא תמוט עכ"ל ולכאורה כונתו דהוא מטעם לא פלוג

ויותר נראה כן מדברי הרשב"א ר"פ חזקת הבתים [בבא בתרא דף כ"ט] הובא שם בשיטה מקובצת וז"ל הא דאקשי ליה אביי לרבא אלא מעתה הני דבי בר אלישיב דקפדי אפילו אמאן דחליף אמיצרא ה"נ דלאלתר הוי חזקה
וכ"ת ה"נ א"כ נתת דבריך לשיעורין תמוה לי דאדרבה מה"ט ה"ל למימר דבי בר אלישיב לא נחזיק עלייהו בבציר מתלת משום דכל מדת חכמים כך היא שמתקנים על דרך הרוב ועל דרך הכלל לא על דרך הפרט בארבעים סאה טובל מים שכל גופו של אדם עולה בהן בארבעים סאה פחות קורטוב אינו טובל ואפילו קטן שכל גופו עולה בעשרים סאה עכ"ל

ומשמע מדבריו דהא דאין טבילה בפחות מארבעים סאה לקטן הוא מטעם לא פלוג
ולפי"ז אינו אלא מדרבנן
אבל מדאורייתא עלתה לו טבילה לקטן בפחות מארבעים סאה

ותימה גדולה לומר כן וצ"ע מאוד.
 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר