הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כבית הלל"
ראש השנה יד ע"א-ע"ב
תנו רבנן: מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט, ונהג בו שני עישורין,
אחד כדברי בית שמאי, ואחד כדברי בית הלל. רבי יוסי בר יהודה אומר: לא מנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה, אלא מנהג רבן גמליאל ורבי אליעזר נהג בה. דתנן: אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים, ולירק בדרך אחד. שוה לאילן בשלשה דרכים: לערלה, ולרבעי, ולשביעית. ולירק בדרך אחד - שבשעת לקיטתו עישורו, דברי רבן גמליאל. רבי אליעזר אומר: אתרוג שוה לאילן לכל דבר. -
ומי עבדינן כתרי חומרי? והתניא: לעולם הלכה כדברי בית הלל. והרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה, כדברי בית הלל - עושה. מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - עליו הכתוב אומר +קהלת ב+ והכסיל בחשך הולך. אלא: אי כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון, אי כבית הלל בקוליהון ובחומריהון! -
רבי עקיבא גמריה אסתפק ליה, ולא ידע אי בית הלל באחד בשבט (אומר) +מסורת הש"ס: [אמרו]+ אי בחמשה עשר בשבט (אומר) +מסורת הש"ס: [אמרו]+. רבי יוסי בר יהודה אומר: לא מנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה אלא מנהג רבן גמליאל ורבי אליעזר נהג בה. באחד בשבט - כבית שמאי נהג בה? - אמר רבי חנינא ואיתימא רבי חנניא: הכא באתרוג שחנטו פירותיו קודם חמשה עשר דאידך שבט עסקינן, ובדין הוא אפילו קודם לכן, ומעשה שהיה כך היה. רבינא אמר: כרוך ותני; לא אחד בשבט היה, אלא חמשה עשר בשבט היה, ולא מנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה אלא מנהג רבן גמליאל ורבי אליעזר נהג בה.
1.
רבי עקיבא בסוגייתנו פוסק מספק כשתי דעות במחלוקת, ועשה גם כבית הלל וגם כבית שמאי - לפי התנא קמא בברייתא.
2.
ומתעוררת קושיה, שהרי קיימת סתירה בדינו של האתרוג שנלקט על ידי רבי עקיבא באחד בשבט. פרי לא יכול להשתייך לשתי שנים בעת ובעונה אחת - גם לשנה השניה ומפריש מעשר שני, וגם לשנה השלישית ומפריש מעשר עני. וזה לא קשור דווקא לבית הלל ולבית שמאי, אלא שהגמרא דנה בהם.
3.
הגמרא כאן מתכוונת באמת להקשות על רבי עקיבא בשני כיוונים: אם מדובר שהמעשה של רבי עקיבא היה אחרי שיצאה בת קול וקבעה שהלכה כבית הלל היה רבי עקיבא חייב לעשות כבית הלל דווקא, ואם המעשה של רבי עקיבא היה לפני שיצאה בת קול - ומחלוקת בית הלל ובית שמאי "שוות ערך" לכל מחלוקת אחרת - אז קושיית הגמרא היא על הסתירה בדינו של רבי עקיבא.
4.
ראה מה שכתבנו על חולין דף מד:
בגמרא:
אמר מר בריה דרבינא, מותבינא תיובתא כלפי סנאיה דרבא:
לעולם הלכתא כדברי ב"ה, והרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה, כדברי בית הלל - עושה, מקולי בית שמאי ומקולי ב"ה - רשע,
תלמוד בבלי מסכת חולין דף מד עמוד א
מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - עליו הכתוב אומר: +קהלת ב'+ הכסיל בחושך הולך, אלא אי כבית שמאי כקוליהן וכחומריהן, אי כבית הלל כקוליהן וכחומריהן.
הא גופא קשיא, אמרת: לעולם הלכה כדברי ב"ה והדר תני והרוצה לעשות כדברי ב"ש - יעשה!
לא קשיא: כאן קודם בת קול, כאן לאחר בת קול. ואי בעית אימא, אף לאחר בת קול ורבי יהושע היא, דאמר: אין משגיחין בבת קול.
5.
סוגיה זו [ויש דומות לה בש"ס] יש בה כמה יסודות חשובים בכללי הכרעה בגמרא.
בפשט יש שני הסברים להסביר את הברייתא:
6.
הסבר ראשון בגמרא: אחרי שיצאה בת הקול - הלכה כבית הלל לגמרי, ואין לפסוק כבית שמאי [הראשונים מוסיפים שבית שמאי עצמם רשאים לנהוג כשיטתם, בגלל שמדובר ב"מחלוקת גדולה שכל גדולי ישראל נכנסין בה..." [רמב"ן, מובא ב"מתיבתא", מג עמוד ב, הערה מ]
7.
הסבר שני בגמרא: בברייתא יש מחלוקת. הרישא - "לעולם הלכתא כבית הלל", והסיפא חולקת וסוברת "והרוצה..." והיא כדעת רבי יהושע שקבע שאין משגיחין בבת קול.
8.
מסקנות נוספות: גם לפני שיצאה בת הקול אי אפשר לפסוק כשתי דעות סותרות - וזה הקשר לסוגייתנו, לדינו של רבא.
וראה בהרחבה ב"מתיבתא", הערה ד.
9.
עד כאן מה שכתבנו במסכת חולין דף מד ומתאים גם כאן במסכת ראש השנה דף יד. וראה גם בהרחבה בהערות שב"מתיבתא".
10.
חדושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף יד עמוד ב:
ר' יוסי בר' יהודה וכו'. פי' דמספקא ליה אי אזלינן בתר חנטה או בתר לקיטה, ולקמן פרכינן וכי אזלינן בתר לקיטה מאי הוי דהא לב"ה לא נכנסה שלישית עד ט"ו בשבט, (למ"ד) [וליכא למימר דאמר] כב"ש, והא ר"ע מתלמידי ב"ה הוא
ועוד ב"ש במקום ב"ה אינה משנה,
ומפרש לה תלמודא שפיר.
כלומר רבי עקיבא חייב לפסוק כבית הלל משתי סיבות:
א. הוא תלמיד בית הלל [הכוונה שהיה תלמיד של תלמידי בית הלל : רבן יוחנן בן זכאי >>> רב אליעזר בן הורקנוס ןרבי חהשע בן חנניה]
ב. "בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה", כלומר, נפסק והוכרע שתמיד הלכה כבית הלל לכולי עלמא.]
11.
עוד:
חדושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף יד עמוד ב
ומי עבדינן כבי תרי. פי' אדת"ק מקשינן דס"ד דבעי למימר דר"ע בעי למעבד חדא כב"ש וחדא כב"ה ואף על גב דסתרן אהדדי,
והיינו דפרכינן ליה מהא דתנינן שהעושה כחומרי ב"ש וכחומרי ב"ה עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך,
ואוקמינא בעירובין דף ז' א') בתרתי דסתרן אהדדי כגון חסרון שדרה וגלגלת לענין טומאה ולענין טריפה וכדפרש"י,
וה"נ כשאנו דנין באתרוג דין שניה ודין שלישית תרתי דסתרן אהדדי הוא,
ופרקינן דר"ע מספקא ליה סברא דב"ה ועביד תרתי
כי היכא דלעבד כב"ה ממה נפשך,
אבל בדרבי יוסי בר יהודה לא חשיב סתרן אהדדי דהא אלו רצה הכתוב אפשר הוא לשניהם להיות בשנה אחת שאין האחד הפך חבירו,
ודוק שכן פרש"י ז"ל.
והא דאמרינן לעולם הלכה כב"ה והרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה. אוקמינן התם כאן קודם בת קול כאן לאחר בת קול, אי נמי כר' יהושע דאמר אין משגיחין בבת קול, דאע"ג דב"ה נפישי טפי ב"ש מחדדי טפי וכדאיתא בפ"ק ביבמות דף י"ד א'), ואמר הרוצה לעשות כב"ש עושה ואף על גב דמאי דהוה הוה, לאשמועינן בכל כיוצא בהן בשני בתי דינין דעלמא דהני נפישי והני מחדדי, כנ"ל.
