גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקי"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת ראש השנה
דף י ע"ב

האם יתכן שהגאולה העתידה תהיה בערבי שבתות וימים טובים?

ידועה מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע באיזה חודש עתידין ישראל ליגאל (י ע"ב): "רבי אליעזר אומר: בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל, ורבי יהושע אומר: בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל", ואיתא בגמרא מקורם (יא ע"ב), דרבי אליעזר אומר: "אתיא שופר שופר, כתיב הכא (תהלים פא, ד) 'תקעו בחדש שופר', וכתיב התם (ישעי' כז, יג) 'ביום ההוא יתקע בשופר גדול'. רבי יהושע אומר בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל, מנלן, אמר קרא (שמות יב, מב) 'ליל שמורים', ליל המשומר ובא [לגאולה] מששת ימי בראשית, ואידך, לילה המשומר ובא מן המזיקין".

הגאון בעל ה'שאגת אריה' זצ"ל הקשה בספרו 'טורי אבן' שתי קושיות על הגמרא בעירובין (מג ע"א), כלפי הברייתא שם: האומר "הריני נזיר ביום שבן דוד בא, מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים, ואסור לשתות יין כל ימות החול", ומבואר שם הטעם, כי בימות החול ישנו החשש בכל יום ויום שמא יבא משיח בו ביום, משא"כ בשבתות וימים טובים, שאין מקום לחשש זה, אי משום איסור תחומין, כי יצטרך לבא ממרחקים ואי אפשר לו לבא מבלי לעבור על איסור תחומין (ועי"ש שאם אין תחומין למעלה מעשרה, יש אפשרות שיבא על ידי הליכה למעלה מעשרה), ואי משום "דאמר קרא (מלאכי ג, כג) 'הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא' וגו', והא לא אתא אליהו מאתמול", ולכן אין לחשוש שיבא ביום השבת לגאול את ישראל (ועי"ש בטעם הדבר שלא בא אליהו מאתמול, כי "כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח" (-שמניחין צרכי שבת והולכין להקביל פניו. רש"י), וא"כ מקשה הטו"א: "אמאי אסור לשתות כל ימות החול, אי לרבי אליעזר לא יהיה אסור אלא בתשרי, ולרבי יהושע בניסן לחוד", דלכאורה רק אלו הזמנים ראויים להיות זמן גאולתם של ישראל.

עוד הקשה, "דהא משמע לרבי אליעזר דסבירא ליה דעתידין ליגאל בתשרי, היינו ביום טוב של ראש השנה, שהוא בתשרי ויום תרועה, דהא מ'תקעו בחודש שופר' ומגז"ש דשופר שופר אתיא ליה הא, וכן רבי יהושע דאמר בניסן עתידין ליגאל, היינו, ליל ט"ו בניסן שהוא יום טוב, דהא מ'ליל שמורים' דמיירי מליל יציאת מצרים דהוי בט"ו בניסן אתיא ליה הא, והא יום שלפניהם הוי ליה ערב יום טוב", ואם כן, לכאורה ייפלא, דהלא "כבר מובטח להם לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח, ואם כן אי אפשר לבן דוד לבא בא' בתשרי וט"ו בניסן שהן ימים טובים".

וליישב את הקושיא הראשונה כתב בזה"ל: "ומסתבר לי בהא מילתא, דב' מיני קיצין איכא לביאת בן דוד, כדאמר בפרק חלק (צח.) רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (ישעי' ס, כב) 'בעתו', וכתיב 'אחישנה', [ומשני] זכו אחישנה לא זכו בעתו, והאי דשמעתין מיירי מ'בעתו', ובדלא זכו, דלמר (-לר' אליעזר) עתו בתשרי ולמר (-לר' יהושע) בניסן, אבל בקץ ד'אחישנה' ובדזכו, אין זמן קבוע לדבר, אלא כל יומא זימניה הוא, וכדאמר ליה משיח התם לרבי יהושע בן לוי: 'היום אם בקולו תשמעו', משום הכי בנדר ביום שבן דוד בא אסור כל ימות החול ביין, דילמא זכו וכל יומא זימניה הוא".

ולגבי קושייתו השני' רוצה תחילה הטו"א ליישב ביסוד האמור, כי מה שאמרו "שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח, היינו דווקא בקץ ד'אחישנה' ובדזכו, אבל בדלא זכו ובקץ ד'בעתו', אפילו בערבי ימים טובים נמי בא אליה, ולא חייש לטורח, דכיון דעתו הוא אי אפשר להעביר מועד הקץ". אבל הקשה על כך, כי אם כנים הם הדברים שבזמן של 'בעתו' יבא אליהו גם בערבי שבתות וי"ט, למה אם כן מותר למי שאמר הריני נזיר ביום שבן דוד בא לשתות יין בשבת ויו"ט, הלא יש לחשוש שהגיע הקץ של 'בעתו', ואליהו כבר הגיע מאתמול, והיום הוא זמן שיבא משיח.

הטו"א ממשיך לדון בקושיא זו, וכתב בהמשך דבריו: "ועוד יש לומר, דבין לרבי אליעזר ובין לרבי יהושע אתי שפיר, דאע"ג דילפי לטעמייהו מ'ליל שמורים' ומ'תקעו' לאו למימר דלגמרי מדמי להו, דאין בין דוד בא אלא ביו"ט של ראש השנה - לר"א ביום תרועה, ולר"י בליל שמורים - שהוא ליל יום טוב ראשון של פסח דווקא, אלא בימים הסמוכים ליום תרועה – לרבי אליעזר, והסמוך לליל שמורים לרבי יהושע ראוי לבא, אבל בליל שמורים וביום תרועה דווקא גופיה אי אפשר דאין ביאת אליהו בערב יו"ט מפני הטורח. והשתא ניחא דנקט רבי אליעזר בתשרי עתידין לגאול, ורבי יהושע נקט בניסן, אלמא כל החודש, בין למר בין למר, ראוי לביאת בן דוד".

ובעיקר קושיות הללו כתב בשו"ת 'תשובה מאהבה' (ח"א סי' ריא): "ולעניית דעתי, אין זה בגדר קושיא כלל, כי ביום שבן דוד בא אז לא תהיה הגאולה, כי אם כמו שכתב הרמב"ם פרק י"א מהל' מלכים, אחר שיכוף את ישראל ללכת בדרכי תורה וילחם מלחמת ה' ויצליח ויבנה המקדש, ויקבץ נדחי ישראל, ומקריבים קרבנות ויעשו שמיטין ויובלות על פי התורה שבכתב ובע"פ, אז תהיה הגאולה שלימה...". והיינו, שהן שתי סוגיות שונות, דבמס' עירובין מיירי בביאת משיח בן דוד, שבה נאמר הכלל שאינו בא בשבתות ובימים טובים, ואילו בסוגייתנו מדובר בענין הגאולה, והיא תהיה בתשרי או בניסן.

ואמנם כיו"ב כתב ה'שפת אמת' (כאן): "דמילתא דפשיטא הוא, דבאמת בן דוד לחוד וגאולה לחוד, שהרי משה רבינו ע"ה בא למצרים קודם הגאולה, וכמו כן יוכל להיות בגאולה העתידה... וממילא גם הא דאמרינן 'זכו אחישנה והיום אם בקולי' כו', הכל היא על ביאת הגואל, אבל הגאולה יהיה למר בניסן ולמר בתשרי" (וע"ע בחידושי חת"ס וערוך לנר בסוגיין; כלי חמדה פר' שמיני).