הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ופליגא ד..."
ראש השנה כג ע"א
כיצד היו משיאין משואות מביאין כלונסות כו'.
אמר רב יהודה: ארבעה מיני ארזים הן: ארז, קתרום, עץ - שמן, וברוש. קתרום, אמר רב: אדרא. דבי רבי שילא אמרי: מבליגא, ואמרי לה: זו גולמיש.
ופליגא דרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא: אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר +ישעיהו מא+ אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו, ארז - ארזא, שטה - תורניתא, הדס - אסא, עץ שמן - אפרסמא, ברוש - ברתא, תדהר - שאגא, תאשור - שוריבנא. - הני שבעה הוו! - כי אתא רב דימי אמר: הוסיפו עליהם אלונים, אלמונים, אלמוגין. אלונים - בוטמי, אלמונים - בלוטי, אלמוגין - כסיתא. איכא דאמרי: ארונים, ערמונים, אלמוגין. ארונים - ערי, ערמונים - דולבי, אלמוגין - כסיתא
1.
לפי רב יהודה היו 4 מיני ארזים.
לפי רבה בר רב הונא היו עשרה מיני ארזים שכוללים שבעה מינים שמנויין בספר ישעיהו, ועוד 3 מינים שהוסיפו חכמים.
1.1
וקצת קשה, הרי רב יהודה היה תלמיד מובהק של "רב" וכיצד כאן הוא חולק על רבה בר רב הונא שאמר הלכה שונה מבית מדרשו של רב. כנראה שיש כאן מחלוקת בין תלמידי רב?
2.
תוספות מסכת ראש השנה דף כג עמוד א:
ארבעה מיני ארזים - תימה דבפרק לולב הגזול (סוכה דף לז. ושם) א"ר יהודה סוכה אינה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב ופריך עלה מהא דמכשר ר"י לסכך בנסרים של ארז שאין בהם [ארבעה על ארבעה] ומשני מאי ארז הדס כדאמר רבה בר רב הונא י' מיני ארזים הן והשתא לרב יהודה אמר רב דאמר ארבעה ותו לא מאי איכא למימר ושמא הכא לענין מקח וממכר פליגי, אבל כולהו מודו דעשרה מיני ארזין הן ובירושלמי חשיב עשרים וארבעה.
תוס' מציין שיש סתירה בין דברי רב יהודה כאן לדבריו במסכת סוכה [לכאורה], והוא מסביר שרק לעניין מקח וממכר יש כאן מחלוקת כמה מיני ארזים יש, אבל לענייני איסורים, כגון, סוכה ופרה אדומה כולם מודים שיש עשרה מיני ארז.
3.
הרב קאפח, "כתבים", ב, עמוד 571.
אמר רב יהודה ארבעה מיני ארזים הן... ופליגא דרבה בר רב הונא דאמר אמרי בי רב עשרה מיני ארזים הן שבעה שנאמרו בישעיה [פרק מא פסוק יט] אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן ברוש תדהר ותאשור. הוסיפו עליהן שלשה. ומפרש רבנו שעיקר מיני הארזים הם שבעה אלה ועל ידי ה"ופליגא" נדחו דברי הנפלג, ולפיכך פסק רבנו בהלכות פרה ארומה פרק ג הלכה ב "לפי שמיני ארזים שבעה הן. והיינו כרבה בר רב הונא. וכך כתב בפיהמ"ש פרה פ"ג הל' ט, לפי שמיני הארז שבעה. ראה שם מהדורתי הע' 81-82. ועיין תוס' בראש השנה שם למאי הלכתא ודבריהם דלא בשיטת רבנו.
הרב קאפח מסביר ששיטתו העקבית של הרמב"ם היא לפסוק תמיד כאותה דעה שמוזכרת בש"ס אחרי הביטוי "ופליגא ד..." ולכן בסוגייתנו הרמב"ם פוסק כדעת רבה בר רב הונא.
