דיוק וחידוש ברש"י

מסכת ראש השנה דף כב

עמוד א

רש"י ד"ה ואם צודה להם. אם יש אורבים בדרך כמו ואתה צודה את נפשי (שמואל א כד) והבייתוסים והכותים הם היו אורבים להם לעכבם כדי להטעות את חכמים:
רש"י מביא ראיה שהלשון צודה זה אורב משמואל א' פרק כ"ד פסוק  י"ב  וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ: ויכל להביא גם מלשון התורה שמות פרק כ"א פסוק י"ג  וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה:
ואולי מפני שכאן זה באותו ניקוד ופועל הביא רש"י מהנביא, וראוי להביא כאן ששני מקורות אלו רש"י מקשר ביניהם בתורה ובנביא ולפי דבריו ברש"י על התורה נראה שרש"י מסתמך בפירושו על הפסוק בנביא כנגד פירוש רב מנחם ועל פי זה אפשר להוסיף שעיקר הראיה היא מהנביא, רש"י עה"ת ואשר לא צדה. לא ארב לו ולא נתכון: צדה. לשון ארב, וכן הוא אומר (שמואל א כד יא) ואתה צודה את נפשי לקחתה, ולא יתכן לומר צדה לשון הצד ציד (בראשית כז לג) , שצידת חיות אין נופל ה''א בפועל שלה, ושם דבר בה ציד, וזה שם דבר בו צדיה ופועל שלו צודה, וזה פועל שלו צד. ואומר אני פתרונו כתרגומו ודלא כמן ליה. ומנחם חברו בחלק צד ציד, ואין אני מודה לו. ואם יש לחברו באחת ממחלוקת של צד, נחברנו בחלק (ישעיה סו יב) על צד תנשאו, (שמואל א' כ כ) צדה אורה, (דניאל ז כה) ומלין לצד עלאה ימלל. אף כאן אשר לא צדה לא צדד למצוא לו שום צד מיתה, ואף זה יש להרהר עליו, סוף דבר לשון אורב הוא: והאלהים אנה לידו. זמן לידו, לשון (תהלים צא י) לא תאנה אליך רעה, (משלי יב כא) לא יאנה לצדיק כל און, (מלכים ב' ה ז) מתאנה הוא לי, מזדמן למצא לי עלה: והאלהים אנה לידו. ולמה תצא זאת מלפניו, הוא שאמר דוד (שמואל א' כד יג) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע, ומשל הקדמוני היא התורה, שהיא משל הקדוש ברוך הוא שהוא קדמונו של עולם. והיכן אמרה תורה מרשעים יצא רשע, והאלהים אנה לידו. במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם, אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים בדבר שיעידו, זה לא נהרג וזה לא גלה, והקדוש ברוך הוא מזמנן לפנדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסלם, וזה שהרג שוגג עולה בסלם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו, ועדים מעידים עליו ומחייבים אותו לגלות, נמצא זה שהרג בשוגג גולה, וזה שהרג במזיד נהרג: וכן בשמואל א' פרק כ"ד פסוק י"ד מביא רש"י מרשעים יצא רשע. הקב''ה מזמן לרשע, שנופל ביד רשע כיוצא בו, והיכן אמרה תורה (שמות כא יג) : והאלהים אנה לידו כדאיתא במסכת מכות (דף י' ע"ב) : (רש"י) ומכאן ששני מקורות אלו קשורים אחד לחבירו.

רש"י ציין שגם הכותיים היו אורבים בדרך, אבל בגמרא בעמוד ב' איתא שהבייתוסים היו אורבים בדרך והכותיים היו מקלקלים ע"י הדלקת המשואות, ואולי מסתברא לרש"י שגם הכותים היו רוצים לקלקל כפי האפשר.