עולה הייתי במעלה אדומים
ראש השנה כב ע"ב
"אמרו לו: אמור כיצד ראית את הלבנה? אמר להם: עולה הייתי במעלה אדומים, וראיתיו שהוא רבוץ בין שני סלעים, ראשו דומה לעגל, אזניו דומות לגדי, קרניו דומות לצבי, וזנבו מונחת לו בין ירכותיו. והצצתי בו, ונרתעתי ונפלתי לאחורי".
צריך ביאור, מה משמעות פרטים אלו על פי הפשט. כי אם אינם אלא דברי הבאי, מדוע פירטה אותם הברייתא?
אלא שביקשו בייתוסים לשוכרו וציווהו: לך והעד לפני חכמים שראית את הלבנה!
אמר להם: הלא שנינו "בית דין בודקין אותם"! (מסכת ראש השנה דף כג ע"ב) – וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?! (שמות ג, יג). הלא 'בשבע חקירות' יבדקוני (מסכת סנהדרין דף מ ע"א), 'באיזה מקום' ישאלוני (שם). האומר שבירושלים הייתי ואז ידרשו לי עדים שראוני, או שלמזרח ארחיק עדותי? ואם ישאלוני באיזה גובה היה, האענה להם במרדעות, ויחקרוני על עוביה, או שאעיד שרבוץ היה לאופק? ומה אענה אם ישאלוני (במדבר יג, כ) וּמָה הָאָרֶץ היתה שם באופק, הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אם סלע? ואם ישאלוני אם רק את ראשו ראית מעבר לאופק, או גם את זנבו? וכשישאלוני "כמה היה רחב?" (מסכת ראש השנה דף כג ע"ב), האענה שהיה משולש כראש עגל? (הנקרא 'ראש תור' במסכתות שבת דף פה ע"ב - פו ע"א; סוכה דף ז ע"א; בבא בתרא דף סב ע"א), או שקרניו מחודדים יותר וכאוזני הגדי, או שהיה כה צר עד שקצותיו דומות לקרני צבי!
אמרו לו: הלא רק בליבך הדבר, ספר ככל אשר ישיאך ליבך כאשר דיברת!
הלך "בנאמנות" למלאכת שליחותו, ועשה כן.
רק שכדי שלא תתקבל עדותו נצרך היה לומר דבר שאינו במציאות שיפסול את העדות, שאם אמר כן – לא אמר כלום (מסכת ראש השנה דף כג ע"ב - כד ע"א). לכן אמר "עולה הייתי במעלה אדומים" והעולה כך לירושלים מערבה – כל המערב נסתר ממנו ואינו יכול לראות את מולד הלבנה לעולם. ועדיין חשש שיפרשו את דבריו: שמא למדרון אחורי תיפסת – בעליה מזרחה למקום העיר מעלה אדומים של היום, והצצת מאחורי כתיפך וראיתו באופק שהשתרע לפניך. לכן אמר: " עולה הייתי... והצצתי בו, ונרתעתי ונפלתי לאחורי", לא אחורה הבטתי אלא לפני – בדרך עלייתי, ומשום המראה המוזר שלפני, לאחורי נפלתי.
