הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כרבי..." - משמעות הניסוח
ראש השנה כו ע"א-ע"ב
משנה. כל השופרות כשרים, חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. אמר רבי יוסי: והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר +יהושע ו+ במשך בקרן היובל.
גמרא. שפיר קאמר רבי יוסי! - ורבנן: כל השופרות אקרו שופר ואקרו קרן, דפרה - קרן אקרי, שופר - לא אקרי, דכתיב +דברים לג+ בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. ורבי יוסי אמר לך: דפרה נמי אקרי שופר, דכתיב +תהלים סט+ ותטב לה' משור פר, אם שור - למה פר, ואם פר - למה שור? אלא מאי שור פר - משופר. - ורבנן: כדרב מתנה, דאמר רב מתנה: מאי שור פר - שהוא גדול כפר. עולא אמר: היינו טעמא דרבנן - כדרב חסדא.
...
משנה. שופר של ראש השנה של יעל, פשוט ופיו מצופה זהב, ושתי חצוצרות מן הצדדין. שופר מאריך וחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר. ובתעניות בשל זכרים, כפופין ופיהן מצופה כסף, ושתי חצוצרות באמצע. שופר מקצר וחצוצרות מאריכות, שמצות היום בחצוצרות. שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות. רבי יהודה אומר: בראש השנה תוקעין בשל זכרים, וביובלות בשל יעלים.
גמרא. אמר רבי לוי: מצוה של ראש השנה ושל יום הכפורים בכפופין ושל כל השנה בפשוטין. - והתנן: שופר של ראש השנה של יעל פשוט! - הוא דאמר כי האי תנא; דתניא, רבי יהודה אומר: בראש השנה היו תוקעין בשל זכרים כפופין וביובלות בשל יעלים. - ולימא הלכתא כרבי יהודה! - אי אמרת הלכתא כרבי יהודה, הוא אמינא אפילו של יובל נמי כרבי יהודה סבירא ליה, קא משמע לן.
מבנה הסוגיה:
1.
משנה. כל השופרות כשרים, חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. אמר רבי יוסי: והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר +יהושע ו+ במשך בקרן היובל.
מחלוקת במשנה. "תנא קמא" מכשיר את כל השופרות מלבד של פרה, ורבי יוסי חולק ומכשיר את כולם. בדרך כלל במקרה כזה הלכה צריכה להיות כ"תנא קמא" למרות שהכלל מצד שני הוא שהלכה כרבי יוסי נגד חברו. אלא, מכיוון ש"תנא קמא" נחשב כרבים לכן אין הלכה כרבי יוסי.
2.
גמרא. שפיר קאמר רבי יוסי! - ורבנן: כל השופרות אקרו שופר ואקרו קרן, דפרה - קרן אקרי, שופר - לא אקרי, דכתיב +דברים לג+ בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. ורבי יוסי אמר לך: דפרה נמי אקרי שופר, דכתיב +תהלים סט+ ותטב לה' משור פר, אם שור - למה פר, ואם פר - למה שור? אלא מאי שור פר - משופר. - ורבנן: כדרב מתנה, דאמר רב מתנה: מאי שור פר - שהוא גדול כפר.
הגמרא פתחה בהנחה שנימוקו של רבי יוסי מתקבל יותר. אולי כוונת הגמרא לכלל שהלכה כרבי יוסי מפני שנימוקו עימו [ובוודאי כאשר הוא אומר במפורש את נימוקו] ועל כך רומזת כאן הגמרא שנימוקו של רבי יוסי מובא במשנה ואילו לגבי "תנא קמא" לא מובא כלל נימוק במשנה.
2.1
עולא אמר: היינו טעמא דרבנן - כדרב חסדא.
אולי מכך שעולא מתחיל בביאור דברי רבנן משמע שבא ללמדנו שהלכה כמותם ["תנא קמא"="רבנן"].
הערה: מצינו פעמים רבות שתנאים מסתמכים כביכול על דברי אמוראים
2.2
והגמרא מרחיבה בהסבר נימוקיהם של תנא קמא ורבי יוסי!
אולי מעובדה זו שהגמרא דנה בנימוקים לכל אחת מהדעות במשנה סימן שעורך הגמרא מלמדנו שאין להכריע כמי ההלכה על פי הכללים המקובלים בהכרעת ההלכה במחלוקות תנאים!
3.
משנה נוספת:
... משנה. שופר של ראש השנה של יעל, פשוט ופיו מצופה זהב, ושתי חצוצרות מן הצדדין. שופר מאריך וחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר. ובתעניות בשל זכרים, כפופין ופיהן מצופה כסף, ושתי חצוצרות באמצע. שופר מקצר וחצוצרות מאריכות, שמצות היום בחצוצרות. שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות.
רבי יהודה אומר: בראש השנה תוקעין בשל זכרים, וביובלות בשל יעלים.
משנה זו דנה בדינים שונים של תקיעת שופר בראש השנה ובשנת היובל ובתעניות. לגבי ראש השנה משמע שיש מחלוקת בין "תנא קמא" ל"רבי יהודה".
דנים הפרשנים בהרחבה האם המחלוקת בין תנא קמא ורבי יהודה במשנה זו קשורה למחלוקת בין תנא קמא ורבי יוסי במשנה הקודמת.
3.1
מסביר הריטב"א:
חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף כו עמוד ב:
מתני' שופר של ר"ה של יעל פשוט. וא"ת דהא קתני רישא כל השופרות כשרין ולא מפלגינן בין פשוט לכפוף, וכי תימא דמתני' פליגא רישא אסיפא ותנאי היא כדמפרשי קצת רבנן ז"ל,
יש מי שאומר ששתי המשניות חלוקות זו על זו. ויש לשים לב, שהוא מחשיב את שתי המשניות כמשנה אחת עם "רישא" - המשנה הקודמת, ו"סיפא" - המשנה השניה.
3.2
חדא דא"כ תנא היכי מסתים לה סתומי הוה ליה למיתני בסיפא ר' פלוני אומר א"נ אחרים אומרים,
אם המשנה השניה [ה"סיפא"] חולקת על המשנה הראשונה [ה"רישא"] הרי שהיה צריך לפתוח במשנה השניה בלשון של מחלוקת, כגון - במקום "תנא קמא" במשנה השניה - אחרים אומרים...
3.3
קושיה נוספת:
ועוד היכי לא מפרשי לה בגמרא ונוקמה כתנאי ונימא [מאן] אינהו הני תנאי, דהכי אורחא דתלמודא,
ועוד אי הך סיפא לעיכובא הוא ומדאורייתא מנא ליה להאי תנא דבעינן מדאורייתא [פשוט ולא כפוף ולר' יהודה] כפוף ולא פשוט דהא שופר אמר רחמנא ובין שהוא כפוף או פשוט שופר הוא,
3.4
הסבר הריטב"א:
והנכון דעיקר מתני' מילי מילי קתני
וברישא קתני דין תורה
והך סיפא למצוה מן המובחר מדרבנן,
במשנה הראשונה - ב"רישא" - הדין הוא דין דאורייתא, ובמשנה השניה - ב"סיפא" - הדין הוא מן המובחר - לכתחילה [מדרבנן].
דסבר ת"ק דפשוט מעלי טפי לר"ה כדאמרינן בגמרא דהא דפשוט טפי מעלי כדי שיהא זכר לפשוט הדורי הלב וגם לפשוט ראשנו בתפלה למעלה כדכתיב נשא לבבינו אל כפים וכו', ומשוה יובל לר"ה משום דכתיב שביעי שביעי לגז"ש כדאיתא בפרק דלקמן (ל"ד א') ור' יהודה סבר דמצוה יותר בר"ה בכפופין דכמה דכייף טפי מעלי זכר לכוף הגוף לתפלה ותחנונים כעני כי יעטוף, וביובל בעי של יעל פשוט לפי שהוא דרך חירות לעבדים שנשאו ראש, א"נ כטעמא דפרישו בירושלמי תקנו מצוי למצוי ושאינו מצוי לשאינו מצוי, ולאו למימרא דר' יהודה לית ליה גזירה שוה דשביעי שביעי דהא לא סגיא דלאו הכי אלא דקסבר דבהא מילתא דרבנן למצוה לא חיישינן לגז"ש ומאי דשייך במילתא למיעבד עדיף טפי.
4.
המשך הגמרא:
גמרא. אמר רבי לוי: מצוה של ראש השנה ושל יום הכפורים בכפופין ושל כל השנה בפשוטין. -
"לוי" כנראה הוא אביו של רבי יהושע בן לוי, שהיה רבו של רבי יוחנן ובדורו של רבי חייא ושל רבי יהודה הנשיא.
ב"אטלס עץ חיים" מביא כמה חכמים בשם לוי. הראשון שבהם הוא "לוי בר סיסי" מראשוני אמוראי ארץ ישראל והיה חביב על רבי יהודה הנשיא.
לענ"ד נראה שמדובר בסוגייתנו ב"לוי" זה ולא ב"לוי" שמצויין ב"פרוייקט השו"ת" - כ"לוי" בדור השלישי - תלמידו של רבי יוחנן.
הוא אומר הלכה בשם עצמו ולא מתייחס במפורש לשתי המשניות לעיל! בפשטות הוא פוסק כרבי יהודה במשנה השניה.
4.1
מקשה הגמרא:
והתנן: שופר של ראש השנה של יעל פשוט! -
הרי במשנה השניה דעת תנא קמא ששופר של ראש השנה הוא של יעל פשוט. נראה לי שכוונת הגמרא היא להקשות, שהרי הלכה צריכה להיות כתנא קמא נגד רבי יהודה [כי כך הוא הכלל בדרך כלל - אם נניח שכלל זה כבר נקבע לפני סוגייתנו!]
4.2
עונה הגמרא:
הוא דאמר כי האי תנא; דתניא, רבי יהודה אומר: בראש השנה היו תוקעין בשל זכרים כפופין וביובלות בשל יעלים. -
"לוי" סובר כרבי יהודה בברייתא.
4.2.1
יש שתי גירסאות - "תנן" ו"תניא". "תנן" הכוונה למשנתנו - כמו שכתבנו לעיל בסוף סעיף 4. לפי זה נוכל לומר ש"לוי" ידע מהכלל שהלכה כתנא קמא נגד רבי יהודה אלא שמתוקף סמכותו הוא פסק כרבי יהודה. לאמוראים היתה סמכות לפסוק במחלוקת תנאים שלא על פי הכללים ה"רגילים" אודות ההכרעה במחלוקת התנאים]. או שהוא ידע [אם מדבר ב"לוי" שחי בזמן "רבי"] שכך פסק "רבי".
וכאן נוסיף: אם מדובר ב"תניא" - ברייתא - יותר ברור, כי בברייתא אין כלל פסיקתי שהלכה כ"תנא קמא" נגד רבי יהודה!
4.2.2
ונרחיב מעט ונוסיף "חידוש": פעמים רבות בש"ס יש חילופי גירסאות בין "תנן" ל"תניא". אם מדובר במשנה ידועה מתוך המשניות שלפנינו הרי שאין הגיון שיהיה כתוב "תניא" - שמדובר בברייתא באותו עניין ובאותה לשון. אבל כאשר הגמרא מציינת שמדובר בברייתא [שהיה ידוע לגמרא שזו ברייתא עצמאית ולא מדובר בציטוט של משנה] הרי שיש לזה משמעות הלכתית, כיון שבברייתא לא חל הכלל של הלכה כתנא קמא נגד רבי יהודה, וכן לגבי כללים אחרים [למשל, אין כלל שהלכה כ"סתם ברייתא" כמו שיש כלל ש"הלכה כסתם משנה"]
4.2.3
ואולי יתכן לומר, שלפעמים עורך הגמרא שינה ביודעין ובכוונה מ"תנן" ל"תניא" כדי ללמדנו שהוא - עורך הגמרא - מתייחס אל אותה משנה כאילו היא ברייתא לעניין כללי הפסיקה - כמובאר בסעיף הקודם.
4.2.4
ועוד בעניין הנ"ל: יתכן שיש ברייתות שהיו לפני רבי יהודה הנשיא בבואו לערוך ולכתוב את המשניות, ובזה שהוא לא שיבץ במשנה דעה מסוימת מהברייתא יש לזה משמעות שהוא לא רצה לפסוק כמותה.
לפי דברינו אלה יש מענה לשאלות רבות ששואלים כאן הפרשנים.
5.
הגמרא מקשה:
ולימא הלכתא כרבי יהודה! -
בלי דברינו לעיל בסעיף 4.2 הרי ששאלת הגמרא פשוטה: ההנחה היא, שכאשר אמורא פוסק הלכה במחלוקת תנאים עדיף שינקוט לשון של "הלכה כרבי..." ולא "הלכה...", כלומר עדיף שינקוט במפורש את שם החכם שאותו אמורא פוסק כמותו, ולא שיאמר במפורש את תוכן ההלכה עצמה!
6.
עונה הגמרא:
אי אמרת הלכתא כרבי יהודה, הוא אמינא אפילו של יובל נמי כרבי יהודה סבירא ליה, קא משמע לן.
תשובת הגמרא פשוטה. כאשר בדברי התנא יש כמה פרטים/דינים והאמורא פוסק כמותו רק בפרט אחד, ברור שהוא צריך לנקוט בפסיקתו את תוכן ההלכה עצמה ולא שיפסוק שהלכה כאותו חכם [על ידי אמירת שמו] כדי שלא נחשוב שהאמורא פוסק כאותו תנא בכל פרטי הלכותיו בסוגיה!
