הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תרי תנאי..."; "אלא מחוורתא
תענית ד ע"ב
רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה כו'.
ורמינהו: עד מתי שואלין את הגשמים? רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח, רבי מאיר אומר: עד שיעבור ניסן! -
אמר רב חסדא: לא קשיא, כאן - לשאול, כאן להזכיר. מישאל שאיל ואזיל, להזכיר - ביום טוב הראשון פסיק. אמר עולא: הא דרב חסדא קשיא +משלי י'+ כחמץ לשנים וכעשן לעינים. ומה במקום שאינו שואל - מזכיר, במקום ששואל - אינו דין שיהא מזכיר?
אלא אמר עולא: תרי תנאי אליבא דרבי יהודה.
רב יוסף אמר: מאי עד שיעבור הפסח - עד שיעבור שליח צבור ראשון היורד ביום טוב ראשון של פסח.
אמר ליה אביי: שאלה ביום טוב מי איכא? -
אמר ליה: אין, שואל מתורגמן. -
וכי מתורגמן שואל דבר שאינו צריך לצבור?
אלא, מחוורתא כדעולא.
רבה אמר: מאי עד שיעבור הפסח - עד שיעבור זמן שחיטת הפסח, וכתחילתו כן סופו, מה תחילתו מזכיר אף על פי שאינו שואל - אף סופו מזכיר אף על פי שאינו שואל. -
אמר ליה אביי: בשלמא תחילתו מזכיר - הזכרה נמי ריצוי שאלה היא, אלא סופו מאי ריצוי שאלה איכא?
אלא מחוורתא כדעולא.
1.
הגמרא מציגה סתירה בין שני דברי רבי יהודה - במשנתנו ובברייתא.
2.
רב חסדא מנסה ליישב ועולא מקשה עליו ומתרץ בעצמו. במקרה כזה מתאים מאד הביטוי "אלא אמר עולא"
3.
לכאורה קצת קשה, תירוצו של עולא יכול להתאים כתירוץ לכל סתירה ממקורות שונים בדברי אותו תנא.
4.
אולי לכן רב יוסף מנסה ליישב את הסתירה בדברי רבי יהודה באופן אחר, ונדחה על ידי אביי.
5.
הגמרא חוזרת לתירוצו של עולא. מי אמר את הביטוי "אלא מחוורתא כדעולא"? אולי אביי שדחה את תירוצו של רב יוסף, אבל כנראה שמדובר ב"עורך הגמרא"!
6.
אבל כנראה שתירוצו של עולא עדיין לא כל כך מוסכם, ולכן רבה מנסה תירוץ אחר, וגם את תירוצו של רבה דוחה אביי.
7.
ושוב חוזרת המסקנה אלא מחוורתא כדעולא.
8.
עולא היה רבם של רבה ורב יוסף, ולכן תירוצו קדם לאלה של רבה ורב יוסף. ולכן הגמרא לא הביאה את תירוצו של עולא בסוף הסוגיה ואחרי שנדחו תירוצי רבה ורב יוסף.
9.
גבורת ארי מסכת תענית דף ד עמוד ב:
תרי תנאי אליביה דר' יהודה.
ק"ל הוה ליה למימר הא דידיה הא דרביה כדתניא לעיל ר' יהודה אומר משום ר' יהושע העובר לפני התיבה וכו'
ואף על גב דבמתני' סתמא תנן ר' יהודה אומר העובר כו' אפילו הכי יש לומר דרביה הוא דכהאי גוונא מצינו בפרק ח' דזבחים דף ע"ח) דתניא דלי שיש בו יין לבן כו' ר' יהודה אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום ורמי התם מברייתא אחריתי
ושני אביי הא דידיה הא דרביה דתניא ר' יהודה אומר משום רבן גמליאל אין דם מבטל דם
הרי אף על גב דתני סתם ר' יהודה אומר מוקים ליה אביי דרביה הוא
והכא נמי הוה מצי ליה לשנויי הכא בהכי וזה ניחא טפי מלומר דפליגי תרי תנאי אליבא דחד תנא כדאמרינן בפרק ה' דכתובות דף נ"ז):
הוא מקשה [על עולא] שהרי עדיף היה לומר שדין אחד אמר רבי יהודה בשם רבו והדין השני בשמו, כמו שהגמרא אמרה בדף הקודם!
והוא מוכיח את דבריו מהגמרא:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נז עמוד א:
הא קמ"ל, דפליגי תרי אמוראי אטעמא דנפשייהו, ולא פליגי תרי אמוראי אליבא דחד אמורא.
משמע מהגמרא שעדיף להעמיד מחלוקת אמוראים בסברת עצמם ולא לומר שהם חלוקים בדעת אמורא אחר!
9.1
ולענ"ד נראה שאין קשר בין שני הדברים, כי כאן מדובר באמורא אחד ובסתירה בדבריו!
10.
בכל אופן לגבי סוגייתנו נוכל לומר, שבאמת תירוצו של עולא "חלש" אלא מכיון שנדחו שאר התירוצים לא היה מנוס [ל"עורך הגמרא"] מלומר כעולא.
11.
ואולי בדיוק "להיפך", זהו תירוץ "חזק", מפני שכנראה לעולא [שהיה בדורות הראשונים של האמוראים] היתה מסורת שהיו שתי שיטות בדברי רבי יהודה! וממילא מתיישבת קושיית ה"גבורת ארי" - לעיל בסעיף 9. עולא העדיף הסבר זה ולא הסבר של "הא דידיה הא דרביה" כי לתירוצו היתה לו אסמכתא היסטורית-מסורתית.
12.
תוספת:
כשיש סתירה בין שני מקורות תנאיים אודות דברי אותו תנא, אחת האפשרוית לתרץ: "תרי תנאי אליבא ד...", כלומר כל מקור נאמר על ידי תנא אחר בשמו של התנא המוזכר בשמו - בסוגייתנו - רבי יהודה.
כמובן שמתעוררת מייד השאלה: מדוע תלמידיו השונים של רבי יהודה לא הוזכרו בשמם. תלמידיו של רבי יהודה בר אילעי היו: רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי, וכן רבי יהודה הנשיא עצמו, ועוד...
12.1
אולי ניתן לחדש חידוש מעניין: הגמרא בכוונה לא מזכירה את שמות תלמידיו מפני שכנראה אחד מהם היה רבי יהודה הנשיא ואז ההלכה היתה צריכה להיות כמותו...[ובעיקר אם דבריו נאמרו דווקא בברייתא ולא במשנה...].
13.
ראה ב"הליכות עולם" [מובא ב"משנת ראשונים"], שהלכה כתנא בתרא שהראשון היה בנערותו והשני היה בזקנותו.
