סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 881
 

"חזת אכלבא דמליא חיטי וקא נפקא בצינורא דדשא"

תענית כד ע"א

יש לדון לגבי הנאה ממעשה ניסים אם הוא איסור ממש או רק מידת חסידות, אם איסורו לכל העולם או רק לאותו שנעשה לו הנס, נס שנעשה לרבים מהו, איך אכלו בנ"י את המן במדבר הרי היה זה מעשה ניסים, וכן קשה מהשלו והבאר איך הדליקו את המנורה בשמן של נס איך נהנו מרדכי ואסתר מביתו של המן.

רש"י כתב כאן בד"ה אלא כאחד מעניי ישראל "משום דמעשה ניסים הוא ואסור להנות ממעשה ניסים כדאמר לעיל (כ'.) ואם עושין לו נס מנכין מזכויותיו" עכ"ל. והנה, מלשונו שכתב "ואסור להנות ממעשה ניסים" מבואר דהוא ממש איסור. וכ"כ מוהרש"ק ב"עיני שמואל" (שבת כ"א.) דאסור מדרבנן. וכן מבואר בס' "טהרת המים" (מערכת הה"א אות י"ג). ובשד"ח (מע' האל"ף כללים פ"ז) הביא דכן נראה קצת מהחיד"א בספרו "מחזיק ברכה" (סוס"י תרע"ז), ואולם מדבריו בספרו "מדבר קדמות" (מע' המ"ם אות ג') שכ' "ומה שאמרו בפירקא דחסידי אין נהנין ממעשה ניסים" וכו'. משמע דהוא ממידת חסידות גריידא. ויעויין ברש"י לקמיה בעמוד ב' ד"ה אמר להו מעשה ניסים וכו' שכתב וז"ל: ובמה דאפשר להתרחק ממעשה ניסים יותר טוב ונכון עכ"ל. וכבר עמד בשו"ת "מחנה חיים" (חו"מ סי' י"ט) על סתירת דברי רש"י הללו שמבואר דאינו רק ממידת חסידות. וכתב ליישב דכל האיסור להנות ממעשה ניסים הוא דווקא בנס שנעשה ליחיד משום דמנכין לו מזכויותיו, אבל בצבור לא שייך לומר דמנכין ולייכא איסורא וכיון דלקמיה בעמוד ב' מיירי ברבים לא כתב רש"י לשון איסור רק שטוב להתרחק וא"ש. וכ"כ החיד"א בספרו נחל קדומים, וכ"כ ה"מצפה איתן" וה"יד דוד" כאן, דדווקא ביחיד הוא דאסור להנות משום דמנכין לו מזכויותיו וכו' וכפשנ"ת.

ועפי"ז כתבו החיד"א והיד דוד הנ"ל ליישב הקוש' איך אכלו בנ"י את המן במדבר שהיה מעשה ניסים, משום דברבים ל"ש איסורא, [ובספרו "במדבר קדמות" (מערכת מ' אות ג') כתב בזה החיד"א וז"ל שם: "מן – ר"ת מעשה ניסים. ואע"ג דאמרו בפירקא דחסידי אין נהנין ממעשה ניסים, שאני הכא שהקב"ה נתנו למזונותיהם, ומאחר שהוא יתברך נותנו לזה מותר גמור ומצוה להנות ממנו" עכ"ל]. ומשום מידת חסידות לא היה שייך זה במן שהיה לכל ישראל ואי אפשר בלעדו. ובשד"ח (מע' האל"ף כללים ש"פ) יישב בזה הא דמיבעי' ליה בגמ' במנחות (ס"ט:) חיטין שירדו בעבים מהו למנחות, וכתבו התוס' שירדו דרך נס. וקשה שהרי אין נהנין ממעשה ניסים ולהנ"ל א"ש דברבים ל"ש איסורא, וכן יישב עפי"ז הגרצ"פ פראנק זצ"ל ("הדרת קודש" – חנוכה ס' נ' סק"ב) הקושייא איך היה מותר להדליק את המנורה בשמן של נס. [וקי"ל דכל דבר שאינו מותר לישראל אסור להקריב דבעינן שיהא מן המותר לישראל עי' פסחים מ"ח.] שכן המנורה היתה לצורך צבור ושפיר נהנין.

עוד יש לדקדק בהא דאין נהנין ממעשה ניסים, דלפום הך טעמא שכתב רש"י דהוא כדאמר לעיל דמי שעושין לו נס מנכין מזכויותיו, די"ל שהוא רק למי שנעשה לו הנס אבל לאחרים שרי שפיר להנות. וכ"כ ב"יד דוד" כאן, וכן כתב החיד"א ב"מחזיק ברכה" (או"ח סוס"י תרע"ז)בשם המפרשים "דהוא ובני ביתו אין נהנים אבל לאחרים מותר" עש"ב.

ב"בבני יששכר" (מאמרי חודש אדר, מאמר ו, י"א) עמד עה"פ "ובבזה לא שלחו את ידם" וז"ל: נ"ל הטעם משום דאין נהנין ממעשה ניסים [ולמשנ"ת דברבים ל"ש הא, צריך לומר דכוונתו לענין מידת חסידות דמשום הא מיהא לא נהנו] ומה שנהנו מרדכי ואסתר מביתו של המן נראה לומר – משום דהיה כבר של המלך דהרוגי מלכות נכסיהן למלך ולקחו הם במתנה מן המלך. ועי' בס' דבש לפי.

(ש.א. חזנוביץ)