הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"והלכתא"
תענית ד ע"ב - ה ע"א
ואנן דאית לן תרי יומי, היכי עבדינן? אמר רב: מתחיל במוספין, ופוסק במנחה ערבית ושחרית, וחוזר במוספין. אמר להו שמואל: פוקו ואמרו ליה לאבא: אחר שעשיתו קודש תעשהו חול? אלא אמר שמואל: מתחיל במוספין ובמנחה, ופוסק ערבית ושחרית, וחוזר ומתחיל במוספין.
רבא אמר: כיון שהתחיל - שוב אינו פוסק. וכן אמר רב ששת: כיון שהתחיל שוב אינו פוסק. ואף רב הדר ביה, דאמר רב חננאל אמר רב: מונה עשרים ואחד יום כדרך שמונה עשרה ימים מראש השנה עד יום הכפורים, ומתחיל. וכיון שהתחיל - שוב אינו פוסק. והלכתא: כיון שהתחיל שוב אינו פוסק.
מבנה הסוגיה:
1.
ואנן דאית לן תרי יומי, היכי עבדינן?
אמר רב: מתחיל במוספין, ופוסק במנחה ערבית ושחרית, וחוזר במוספין.
מי שואל את השאלה, מיהם "ואנן..."? כנראה מדובר בתלמידי רב ושמואל.
ומביאים את דינו של "רב".
2.
אמר להו שמואל: פוקו ואמרו ליה לאבא: אחר שעשיתו קודש תעשהו חול?
יתכן שתלמידי רב ביקשו לשמוע גם את דעת שמואל. לפי זה אולי מובן מדוע הגמרא לא ציינה במפורש מיהם תלמידי "רב" לעיל. כי אם היה מדובר בתלמיד מסויים יתכן שלא היה ראוי לו לשאול גם את שמואל אבל מכיוון שהשאלה כנראה נשאלה בבית המדרש, הרי ששמואל בא מעצמו להעיר להם. ולכן דברי שמואל מובאים כ"אמר להו שמואל" ולא מוזכר כלל שהם שאלו אותו.
2.1
שמואל מכנה את "רב" בשם "אבא".
רש"י מסכת תענית דף ד עמוד ב:
לאבא - חברי.
לפי רש"י הביטוי "אבא" משמעותו "חבר".
מובא ב"מתיבתא", בדף ד עמוד ב, הערה לב, שרש"י עצמו במסכת ברכות דף מז עמוד א אומר ששמואל קרא ל"רב" בשם "אבא" משום כבודו, והרשב"ם במסכת פסחים דף קיט עמוד ב אומר ששמו האמיתי של "רב" היה "אבא" ודווקא השם "רב" הוא כינוי של כבוד.
ראה ב"יד אליהו", שמצינו גם לרב נחמן שאמר כן על רבה.
3.
אלא אמר שמואל: מתחיל במוספין ובמנחה, ופוסק ערבית ושחרית, וחוזר ומתחיל במוספין.
שמואל עצמו פוסק באופן שונה מ"רב".
4.
רבא אמר: כיון שהתחיל - שוב אינו פוסק.
דינו של "רבא" - חולק גם על שמואל וגם על "רב".
5.
וכן אמר רב ששת: כיון שהתחיל שוב אינו פוסק.
6.
הגמרא מציינת שגם רב ששת פוסק כרבא.
7.
וקצת קשה, הרי רב ששת קדם לרבא ומדוע הוא לא מוזכר לפני רבא, ואולי יש לומר שכוונת הגמרא לומר ש"רבא" עצמו אמר שכך פסק רב ששת לפניו.
7.1
ב"דקדוקי סופרים" יש גירסא בלי קטע זה של רב ששת.
7.2
רב ששת היה תלמיד מובהק של רב הונא וחברו של רב חסדא, בדור שני-שלישי.
8.
ואף רב הדר ביה, דאמר רב חננאל אמר רב: מונה עשרים ואחד יום כדרך שמונה עשרה ימים מראש השנה עד יום הכפורים, ומתחיל. וכיון שהתחיל - שוב אינו פוסק.
כנראה ש"רב" שמע את קושייתו של שמואל [כנראה שבסוגיה זו הם לא דברו דיבור ישיר ביניהם]
וקשה, מדוע הגמרא לא הביאה עניין זה ש"רב" חזר בו מייד אחרי דברי שמואל [לעיל בסעיף 3] ואומרת זאת רק אחרי פסק דינו של רבא ורב ששת, ואולי רב ששת עצמו [או רבא] אמר שרב חזר בו.
8.1
יד מלאכי כלל תרסג:
... וכן מצינו בפ"ק דתענית דף ה' א' ובפרק תנוקת דף מ"ז ב' דמייתי סתמא דתלמודא מימרת רב ובתר הכי קאמר ואף רב הדר ביה דא"ר חייא בר אשי אמר רב וכו'
נמצאת אתה למד דשיטת הש"ס הכי ריהטא בכל דוכתא דכל תלמיד דקאמר שמעתתא משמיה דרביה מהימנינן ליה וחשיב לן כאילו נפק מפומיה דרביה בהדיא.
הוא מוכיח מסוגייתנו שדברי תלמיד בשם רבו תמיד מהימנים!
8.2
ונראה לומר דבר חדש: באמת לא מוכרח כדברי ה"יד מלאכי", אלא שבסוגייתנו בכוונה הובאו דברי רבא ורב ששת כדי ללמדנו שהגיוני לומר שגם רב עצמו חזר בו ["הדר ביה"] וזו היתה כוונת "רב חננאל אמר רב"!!!
9.
והלכתא: כיון שהתחיל שוב אינו פוסק.
הכרעת הגמרא "והלכתא" - כשמואל וכרב ששת וכרבא ואף כ"רב" אחרי שחזר בו.
וקצת קשה מדוע צריך לפסוק במפורש אם אין מי שחולק על כך!
9.1
ראה ב"מתיבתא", הערה ה, שמביא, שיש מי שאומר ש"רב" חזר בו רק במקצת דבריו, אבל אין בזה תשובה על שאלתנו, שהרי רב ששת ורבא המאוחרים [שהם "בתראי"] פסקו שלא כ"רב" - גם אם לא חזר בו לגמרי - ומדוע צריך להכריע "והלכתא"!
9.2
ואולי גם הביטוי "והלכתא" הוא מדברי "רבא" עצמו שמסביר שכבר הוכרעה בדור שלפניו [רב ששת] שהלכה כשמואל ולא כ"רב" [בין אם "רב" חזר בו ובין אם לא חזר בו לגמרי].
9.3
ראה ב"רבנן סבוראי" לרב זיני, עמוד 102, שבהרבה כתבי יד לא מובא המשפט האחרון של "והלכתא..." [וכך משמע גם מתוס', שאומר "וכן הפסק"]. אמנם יש לבדוק האם מי שהשמיט משפט זה עשה כך מכח סברא [ההערה שהערנו] או מכח מסורת של כתב התלמוד שהיה בידו!
9.4
ראה אצל הרב זיני לעיל שבדרך כלל ה"והלכתא" הוא תוספת מאוחרת של סבוראים.
10.
ואולי דברי רב ששת נאמרו במסגרת אחרת, ו"עורך הגמרא" הביא את דברין [שנראים כמיותרים] על פי הכלל של "סידרן כדרך ששמען" [שמתאים לכל מקרה שיש בו אי-סדר בהבאת הדברים, או כשיש כפילות בהבאת הדברים]
