הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
קושיה מאמורא על אמורא
תענית ח ע"א
אמר רבי אמי: אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו, שנאמר +איכה ג'+ נשא לבבנו אל כפים.
[איני? והא] אוקים שמואל אמורא עליה ודרש +תהלים ע"ח+ ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו, ואף על פי כן - +תהלים ע"ח+ והוא רחום יכפר עון וגו'. -
לא קשיא: כאן - ביחיד, כאן - בצבור.
1.
מפשט הגמרא משמע שתפילת יחיד ללא כוונה אינה מתקבלת, ואילו תפילת ציבור כן מתקבלת.
2.
רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ו:
אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו, במה דברים אמורים ביחיד
אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו.
מהרמב"ם משמע, שתפילת ציבור מתקבלת בכל השנה רק אם היא "בלב שלם" - ולא כמשמע בסוגייתנו!
3.
כסף משנה הלכות תשובה פרק ב הלכה ו:
[ו] אף על פי שהתשובה וכו'. פ"ק דר"ה דף י"ח.) א"ר שמואל בר אוניא משמיה דרב מנין לגזר דין של ציבור שאפילו שנחתם מתקרע שנאמר מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו והא כתיב דרשו ה' בהמצאו התם ביחיד ויחיד אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ:
פרשני הרמב"ם הקלאסיים לא מתייחסים לסוגייתנו, אלא רק לסוגיה במסכת ראש השנה דף יח עמוד א, ולכן יתכן לומר שיש בנושא זה מחלוקת סוגיות, והרמב"ם פוסק כסוגיה במסכת ראש השנה - שם עיקר הסוגיה.
4.
בן ידיד הלכות תשובה פרק ב הלכה ו:
[ו] אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענים שנאמר כה' אלהינו וכו'. קשה דבמס' תענית דף ח' אמרו דבצבור ויפתוהו בפיהם וכו' ולבם לא נכון ואף על פי כן והוא רחום וכו' ודוקא ביחיד בעינן משים נפשו בכפו דהיינו בכונת הלב אבל צבור לא ואיך הצריך רבינו בצבור לב שלם.
הוא מקשה כדברינו לעיל.
4.1
ונראה דההיא דמס' תענית היינו בתפלה סתם וכמ"ש התם אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים וכו' ובתפלה ודאי אף דבעינן כונת הלב כדכתיב ולעבדו בכל לבבכם ודרשו רז"ל איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה מ"מ הן אל כביר לא ימאס ואעפ"כ לא קאמר קרא אלא והוא רחום יכפר עון ולא ישחית ולא יעיר כל חמתו כי אם נפרע מהם מעט מעט כמ"ש רש"י בביאור תהלים.
סוגייתנו מדברת על "תפילה סתם", כלומר, מדובר בתפילה "רגילה" שלא באה כתגובה למצוקה, אלא [אולי] באה לבקש על העתיד שלא תבוא צרה.
ברם הא דרבינו איירי בתשובה על גזרה שנגזרה עליהם וכיון שבאים לשוב ולקרוע הגזירה לגמרי איך היא תשובה ויהיו נענים אם לא בלב שלם והיא היא מ"ש במס' ר"ה דף י"ח כמו שהביא מרן ז"ל ואינה אלא בלב שלם כדי שתועיל לקרוע הגזר דין ולא תשאר אפי' רושם ממנה ויהיו נענים וזה ברור
הרמב"ם מדבר על תפילה שבאה לצורך ביטול גזירה מסויימת שכבר נגזירה [בעבר ולא בעתיד], ובמקרה כזה ברור שגם לגבי תפילת ציבור נדרשת כוונה מלאה.
ובאחרונים יש הסברים נוספים.
5.
הערות נוספות על הסוגיה:
אמר רבי אמי: אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו, שנאמר +איכה ג'+ נשא לבבנו אל כפים.
[איני? והא] אוקים שמואל אמורא עליה ודרש +תהלים ע"ח+ ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו, ואף על פי כן - +תהלים ע"ח+ והוא רחום יכפר עון וגו'. -
לא קשיא: כאן - ביחיד, כאן - בצבור.
כיצד הגמרא מקשה משמואל על רבי אמי, הרי הכלל הוא שלא מקשים מאמורא על דברי אמורא אחר ["גברא אגברא קא רמית"?]
משמע שהיתה גירסא ללא הביטוי "איני והא..." ולפי זה הגמרא באמת לא מקשה בין שמואל לרבי אמי. אבל מצד שני מדברי הגמרא "לא קשיא.." משמע שזוהי תשובה על קושיה, ולכן הוסיפו [המהרש"א] את הביטוי "איני והא" - ראה ב"דקדוקי סופרים".
5.1
אם מדובר בקושיה מובן מדוע דברי שמואל הובאו אחרי דברי רבי אמי כי הקושיה היא מדברי שמואל על דברי רבי אמי. אבל אם לא מדובר בקושיה אלא במחלוקת בין שני אמוראים היה צריך להקדים את דברי שמואל - שהיה קודם לרבי אמי!
5.2
ויש להעיר: מדוע דברי שמואל מובאים בניסוחים מיוחדים:
א.
"אוקים שמואל עליה אמורא" - מדוע שמואל צריך מתורגמן.
"אוקים... אמורא" - 5 מופעים בש"ס. אמוראים שונים
ב.
הביטוי "ודרש" - לעומת דברי רבי אמי שהביטוי היה הביטוי השגרתי - "שנאמר".
5.3
אלא יש לומר שדינו של שמואל הוא "חריג". שמואל "דורש" את סמיכות הפסוקים. ודרשה כזאת עדיף שתימסר לציבור על ידי מתורגמן.
5.4
ואף יתכן לומר, שהביטוי "דרש" מלמד שמדובר בדרשה ששמואל קיבל במסורת ואין היא פירוש אישי שלו - של שמואל. לפי זה ברור מדוע דברי שמואל מובאים כקושיה על רבי אמי, כי לא מדובר בקושיה מאמורא על אמורא אלא בקושיה מדרשה קדומה ששמואל קיבל במסורת מתקופת התנאים! ובזה מיושבת שאלתנו לעיל בסעיף 5.
5.5
כמו כן אפשר לומר, שרב אמי היה אמורא ארץ ישראלי ולכן הוקדם לשמואל שהיה אמורא בבלי!
