חידות וחידודים על הדף / אריה פלהיימר

תענית י-טז

1. מי/מה הוא זה ואיזה הוא:

א. שממנו למדנו, שאל לו לאדם לעשות מעשים העלולים לעורר קנאה בלב הציבור שמסביבו?
ב. שמלאכים מניחים ידיהם על ראשו – ולא לברכה?
ג. שאניני הטעם, המתענגים על הארומה המיוחדת של יין מובחר, היו בוחרים אותו להיות ה"רבה" שלהם?
ד. שכל גופו הזדעזע למראה מסוים?
ה. האמור להיות ניחן בלמעלה מעשר תכונות כדי לאייש תפקיד מסוים?
 

2. מה המשותף ל:

א. התענות לשעות, קנקנים של נוכרי, בגדי משה בשבעת ימי המילואים?
ב. אברהם, בני ישראל בים סוף, יהושע?
 

3. השלם:

א. "כל ה....... עצמו עם הצבור זוכה ו........ בנחמת.צבור".
ב. "יפה תענית ל......... כאש לנעורת".
 

4. שונות:

א. איזו היא האמירה, המדגישה את חובת האדם להיות מעורה בסביבתו ולחוש את כאביה?
ב. באחד מאמצעי התקשורת סופר על קצין בכיר, שבמלחמת יום הכיפורים נאם בקור עז, ללא מעיל לגופו, בפני חייליו, שחלקם לא היה מצויד כראוי בבגדי חורף. מי בענייננו כבר קדם לו בגישה זו ?
ג. המתנמנם – איזה חלק באיבר מאיברי הגוף מושבת באותה שעה?
ד. בניגוד לחובה לדון את כל האדם לכף זכות, מייחס אחד מחכמי התלמוד "אינטרס אישי" ובלתי ענייני לעמיתו, שלדעתו השפיע על חוות דעתו בעניין הלכתי מסוים. למה הכוונה?
ה. היכן בענייננו בא לידי ביטוי הכלל הכלכלי הבסיסי והנצחי הקשור ביחס שבין היצע לבין ביקוש?
 

תשובות

1. מי/מה הוא זה ואיזה הוא:
א. "בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם ומניחים לו ידיהן על ראשו ואומרים פלוני זה שפירש מן הציבור אל יראה בנחמת צבור", י"א. 12 למעלה.
ב. "ויאמר יעקב לבניו למה תתראו... אל תראו עצמכם כשאתם שבעין לא בפני עשו ולא בפני ישמעאל כדי שלא יתקנאו בכם", י: באמצע העמוד.
ג. "ר' אלעזר הקפר ברבי אומר מה תלמוד לומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין, י"א. 8 למטה.
ד. "אמר ר' זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דיהבי אפר מקלה על גבי תיבה מזדעזע לי כוליה גופאי", ט"ז. בשליש העליון.
ה. שליח הציבור, היורד לפני התיבה בתענית שנגזרה מחמת אי ירידת גשמים, אמור להיות בעל תכונות רבות המנויות בדף ט"ז. 4 למטה, "ויהבו ביה רבנן עינייהו בר' יצחק בר אמי".

2. מה המשותף ל:
א. על שלושת הנושאים הללו נשאל מר עוקבא ומש"לא הוה בידיה" אזל ושאיל בי מדרשא", י"א: בשליש התחתון.
ב. אלו הם שלושת הראשונים מתוך שבעה שנענו בעִתות צרה, ושעל כן מקובל לחתום בתפילה "מי שענה את...... הוא יעננו", ט"ו. מתחת לחצי העמוד.

3. השלם:
א. "כל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור", י"א. מתחת לאמצע העמוד.
ב. "יפה תענית לחלום כאש לנעורת", י"ב: בהתרחבות הראשונה.

4. שונות:
א. "בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי", י"א. 4 לפני ההתרחבות.
ב. גילוי האמפתיה הזה מוכר לנו ממשה רבינו, שבשעת מלחמת עמלק אמר: "הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער", ולכן לא ישב על כרים וכסתות אלא על אבן, י"א. באמצע העמוד.
ג. החלק במוח המופקד על יכולת ההבחנה: "היכי דמי מתנמנם...דקרו ליה ועני ולא ידע אהדורי סברא", י"ב. שורה תחתונה, וראה רש"י על אתר.
ד. רבי יהודה הנשיא, לאחר שגזר שלוש עשרה תעניות על צרה שבאה ולא נענה, חשב על הוספה, אך ר' אמי ניסה להניאו מכך. בתגובה לניסיון הזה ייחס לו ר' אבא נגיעה אישית מחמת חוסר רצונו להמשיך בכך (רבי אמי דעבד לגרמיה הוא דעבד)", י"ד: למעלה.
ה. "אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע השערים וכו'". ט"ו: באמצע העמוד: חששם של חכמינו נבע מצפי של הפקעת מחירים המתבקשת מהפרת האיזון בין ביקוש להיצע לנוכח הצריכה הערה במוצאי התענית, הן לשבירת הצום הן לצורכי שבת.

המחבר מוכן ברצון לשלוח את החידון ישירות לדוא"ל הפרטי, ואף ישמח לקבל הארות והערות. את הבקשה יש להפנות ל [email protected]