הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"איני... והתניא"

תענית טו ע"ב

ובראש הנשיא והדר תני כל אחד ואחד (נוטל ונותן) +מסורת הש"ס: נותן+ בראשו.
איני? (והתנן): +מסורת הש"ס: והתניא+ רבי אומר: בגדולה - מתחילין מן הגדול, ובקללה - מתחילין מן הקטן. בגדולה מתחילין מן הגדול - שנאמר +ויקרא י'+ ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר. ובקללה מתחילין מן הקטן - (דאמר מר): בתחלה נתקלל נחש, ואחר כך נתקללה חוה, ואחר כך נתקלל אדם! -
הא חשיבותא לדידהו, דאמרי להו: אתון חשיביתו למיבעי עלן רחמי אכולי עלמא. כל אחד ואחד (נוטל ונותן) +מסורת הש"ס: נותן+ בראשו אמר רב אדא: וכל אחד ואחד (נוטל ונותן) +מסורת הש"ס: נותן+ בראשו, נשיא ואב בית דין נמי נשקלו אינהו ונינחו בראשייהו, מאי שנא דשקיל איניש אחרינא ומנח להו? - אמר רבי אבא דמן קסרי: אינו דומה מתבייש מעצמו

1.
הגמרא מקשה - בלשון "איני" - מברייתא על ההסבר במשנתנו.

2.
ראה בספר "בית אהרן", כרך ט, עמודים קלה ואילך, שמביא הסברים שונים לביטוי "איני", ומשמעויותיו בסוגיות שונות, ושם מביא - מתאים לסוגייתנו - גם את המקור הבא:

3.
ספר "הליכות אלי", אלגאזי שלמה, אות קמד:

איני כי פריך לשון זה הוא כשמקשה על דבר שאינו מודה בו, כמו שכתב הליכות עולם [שער ב פ"א י'],
אבל אין דרך להקשות על המשנה מכח ברייתא בלשון איני אלא בלשון ורמינהי.
ומצינו בריש פרק שני דתענית [מסכת תענית דף טו עמוד ב] אמתני' דבראש הנשיא פריך איני והתניא,
וצ"ע דלא הוה ליה למפרך אלא בלשון ורמינהי.
אלא דיש לומר דכיון דהברייתא מוכחת למילתא מהפסוק יש לה כח פסוק להכי פריך איני.

בסוגייתנו הגמרא מקשה מברייתא על ההסבר במשנתנו. והרי בדרך כלל עניין זה נחשב כסתירה ולא כקושיה, ולכן היה מתאים יותר הביטוי "ורמינהו"!

3.1
ועל כך הוא עונה: כיון שהברייתא מסתמכת על פסוק לכן יש לברייתא זו "כח" של פסוק, ומפסוק כן מקשים על ברייתא.

3.2
כנראה שלפי דבריו לא מצינו "ורמינהו" בסתירה בין פסוק לבין משנה!

4.
ונראה לחדש:

א.
השאלה על משנתנו היא על סדר הפעולות ולא על דין מסויים! ולכן ניתן להקשות מברייתא שמסתמכת על פסוקים.

ב.
בברייתא מובא הדין בשמו של "רבי", ולפי זה הקושיה על משנתנו היא מ"רבי" עצמו שהוא זה שערך את המשניות. ובדרך כלל סתירה בדברי אותו חכם היא עצמה מהווה קושיה - ולכן השימוש בביטוי "איני".

ג.
ולפי הנ"ל אולי יתכן לומר הסבר נוסף וחדש לביטוי "איני"! הכוונה היא, שלא יתכן מה שנאמר במשנה [כלומר הקושיה או הסתירה איננה דו-צדדית] אלא היא רק בכוון אחד, לא יתכן ש"רבי" ערך כך את המשנה, שהרי לפי שיטתו יש להקדים את הקטן לפני הגדול - בקללה.

ד.
ולפי הנ"ל - הערה ב - נראה לומר חידוש: המקור ממנו מקשה הגמרא הוא "ברייתא", אבל בדפוסים שלפנינו כתוב "והתנן" - דהיינו שהמקור הוא משנה, ולכן כל הפרשנים והמגיהים משנים הגירסא מ"תנן" ל"תניא" כמובן [ראה "מתיבתא", הערה מג]! ולפי דברינו ניתן לומר ש"עורך הגמרא" בכוונה כתב "דתנן" ללמדנו, שמכיוון ש"רבי" הוא זה שדבריו נאמרו בברייתא, הרי שיש משקל מיוחד לדבריו כמו ל"תנן" - למשנה.