אורה ושמחה
תענית טו ע"א
"לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה, צדיקים - לאורה, וישרים - לשמחה. צדיקים לאורה - דכתיב אור זרע לצדיק, ולישרים שמחה - דכתיב ולישרי לב שמחה".
וכי צדיקים אינם זוכים לשמחה? והלא בפסוק שאחר הפסוק 'אור זרוע וכו' מפורש: (תהלים צז, יב) שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּה'. וכן בפסוקים רבים נוספים: (תהלים לב, יא) שִׂמְחוּ בַה' וְגִילוּ צַדִּיקִים, (תהלים סד, יא) יִשְׂמַח צַדִּיק בַּה', (תהלים סח, ד) וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה, (משלי י, כח) תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה, (משלי יג, ט) אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח, (משלי כט, ו) וְצַדִּיק יָרוּן וְשָׂמֵחַ, (איוב כב, יט) יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמָחוּ.
אלא שבפסוקים אלו מדובר בסתם צדיק שהוא גם ישר, ורק בפסוק (תהלים צז, יא) אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה, שמפורש בו גם צדיק וגם ישרים, הצדיק שברישא שונה מהישר שבסיפא.
לרש"י ישרים עדיפים מצדיקים, ולרשב"א צדיקים עדיפים מישרים. ומלשון "לא הכל וכו' ולא הכל" ומאתקפתא דרבי זירא ואיתימא רב שמואל בר נחמני "הא והא עביד, הא והא עבוד" עולה שבכל אחד יש יחוד על פני חברו. בין כך ובין כך צריך ביאור מה בין ישרים לצדיקים ולמה זוכים לאורה ושמחה דוקא.
קיימים תינוקות שנשבו לבין הנכרים ואת מצוות התורה אינם מכירים, אמנם משתדלים הם להטיב דרכיהם כפי הבנת מצפונם ויושר לבבם. כוונתם רצויה אך מעשיהם אינם רצויים, כלשון בעל החלום למלך כוזר. אין דינם כדין רשעים לעיצבון הגיהנם, אך גם בכלל החוסים באור התורה אינם.
ויש צדיקים הדבקים באור דקדוקי פיסקי ההלכה. ברם, "כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל" (מסכת שבת דף קלח ע"ב), ופירש שם רבי שמעון בן יוחי: "שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד". הוה אומר שאין לך ספר שלא נפל בו משגה בחשכת הגלות. והישרים בליבותם חשים בקושיות המתעוררות, וכעתניאל בן קנז בשעתו כאשר אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה (מסכת תמורה דף טז ע"א), וכרבי חנינא בחריפותו (מסכתות כתובות דף קג ע"ב; ובבא מציעא דף פה ע"ב), מחזירין הם הנשכחות בפילפולם, מסירין כל עיקש ומכשול, ושבים הדברים ושמחים כנתינתן מסיני.
