הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב חגי ניר, מכון הירושלמי
תענית כ ע"ב
שאלו תלמידיו לרב אבא בר אהבה במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדתי בפני (לפני) מי שגדול ממני – ולא הרהרתי (בדברי תורה) במבואות המטונפות...
בירושלמי ( תעניות פ"ג הי"ג. בדפוסים: הלכה י") מופיע סיפור דומה אך השאלה שונה. וזה לשונו: "שלחו חכמים ואמרו לו (לרב אבא בר אהבה) מה מעשים טובים יש בידך? (שבזכותם נעשו לך הניסים שהוזכרו לפני כן) אמר להן מימי לא קדמני אדם לבית הכנסת...
השאלה בבבלי מתייחסת לאדם, "במה הארכת ימים".
השאלה בירושלמי מתייחסת למעשים הטובים, "ומה מעשים טובים יש בידך?"
משמעות העניין: הבבלי הופך את האדם הפרטי לנושא דיון. הירושלמי מתייחס למעשים (של החכם), ובמשתמע הוא שואל: מהו הכלל שבזכותו זכית לאריכות ימים, ההתעסקות אינה בצד הפרטי של החכם. (הערה: ר' חננאל בדף כ"ה: מצטט ירושלמי זה).
הבדל נוסף בין התלמודים:
בבבלי: לא צעדתי בפני מי שגדול ממני, כאן הוא הולך עם גדולי ממנו.
בירושלמי: לא צעדתי בין החברים (פירוש "אור לישרים": כשהלך בדרך עם חבריו לא הלך באמצע וחבריו בימינו ובשמאלו אלא הלך בצד חבריו משום שלא רצה להתכבד ע"י חבריו).
רב אדא, שבבלי, לא צעד בפני גדולים, כלומר נזהר שלא להיראות בפני גדולים. לא מוזכר שום יחס בינו לבין חבריו. לעומת זאת בירושלמי, הוא לא הלך באמצע (גם) כשהלך עם חבריו כדי שלא יראה גדול מהם (שכן החשוב הולך באמצע). כאן הוא הולך עם חברים.
ניתן ללמוד מירושלמי זה דגש בשני תחומים:
א. עבודה על מידת הענווה.
ב. חשיבות היחסים החברתיים.
