סקר
האם אתה לומד דף יומי עם רש"י?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"תנא קמא" ורבי מאיר; "רב ושמואל"

תענית יח ע"א-ע"ב


איתמר, רבי חייא בר אסי אמר רב: הלכה כרבי יוסי, ושמואל אמר: הלכה כרבי מאיר. ומי אמר שמואל הכי? והתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: ומה תלמוד לומר, בהון, בהון שתי פעמים - לומר לך שהן אסורין, לפניהן ולאחריהן מותרין. ואמר שמואל: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל! - מעיקרא סבר, כיון דליכא תנא דמיקל כרבי מאיר - אמר הלכה כרבי מאיר, כיון דשמעיה לרבן שמעון דמיקל טפי - אמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. וכן אמר באלי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי. אמר ליה רבי חייא לבאלי: אסברא לך, כי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי - אדלא להתענאה. ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה. ותנן: אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין,
מותרין בהספד ותענית. אימת? אילימא בני חמיסר וקא קרו ליה בארביסר - ומי שרי? והכתיב במגילת תענית: יום ארבעה עשר בו ויום חמשה עשר בו יומי פוריא אינון דלא למיספד בהון. ואמר רבא: לא נצרכא אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה. ואלא בני ארביסר וקא קרי ליה בתליסר, יום ניקנור הוא. ואלא בני ארביסר וקא קרי ליה בתריסר יום טוריינוס הוא! אלא לאו - דקא קרו ליה בחדיסר וקתני: מותר בהספד ובתענית! לא, בני ארבעה עשר וקא קרו ליה בתריסר. ודקאמרת יום טריינוס הוא - יום טריינוס גופיה בטולי בטלוהו, הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו. כי הא דרב נחמן גזר תעניתא בתריסר. אמרו ליה רבנן: יום טוריינוס הוא! - אמר להו: יום טוריינוס גופיה בטולי בטלוהו, הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו. - ותיפוק ליה דהוה ליה יום שלפני ניקנור! - אמר רב אשי: השתא איהו גופיה בטלוהו, משום יום ניקנור ניקום ונגזר?

מבנה הסוגיה:
סוגייתנו מוסבת על המשנה לעיל בדף טו עמוד ב:

1.

מחלוקת בין "תנא קמא" ורבי יוסי:

דין א:

כל הכתוב במגלת תענית דלא למספד - לפניו אסור, לאחריו מותר.
רבי יוסי אומר: לפניו ולאחריו אסור.

דין ב:

דלא להתענאה - לפניו ולאחריו מותר. רבי יוסי אומר: לפניו אסור, לאחריו מותר.

הקטע הנ"ל מובא בתוך המשנה הארוכה בתחילת פרקנו. בספר המשניות הוא מובא כמשנה בפני עצמה - תענית פרק ב משנה ח [יש לזה אולי משמעות לעניין "סתם משנה", האם גם בחלק ממשנה ארוכה - בדין בודד - שייך להגדירו כ"תנא קמא"].

יש כאן שני דינים:
דין ב: ימים שיש בהם איסור של תענית.
דין א: ימים שאף הספד אסור בהם.

"תנא קמא" מיקל בשני המקרים לעומת רבי יוסי.

2.

איתמר,
רבי חייא בר אסי אמר רב: הלכה כרבי יוסי, / "רבי חייא בר אסי" - תלמידו של "רב" /
ושמואל אמר: הלכה כרבי מאיר.

מחלוקת בין רב ושמואל בפסיקת ההלכה:

"תנא קמא" במשנתנו נקרא "רבי מאיר" [רש"י].

ננסה להסביר את היסודות העקרוניים-פסיקתיים [ולא התכניים] של המחלוקת בלי להתייחס להמשך הגמרא:

2.1
רב פוסק כרבי יוסי מפני שבדרך כלל הכלל הוא, ש"הלכה כרבי יוסי", ורב סובר שהלכה כמותו גם נגד "תנא קמא", ובזה חולק שמואל וסובר שהלכה דווקא כ"תנא קמא" נגד "רבי יוסי" מפני שכך הוא הכלל הכללי, שהלכה כ"תנא קמא" נגד כל תנא יחיד שחולק עליו. כלומר, המחלוקת ביניהם היא, האם לרבי יוסי יש מעמד מיוחד.

2.2
לא ברור מדוע בדברי שמואל מודגש "רבי מאיר". נכון שהכלל הוא ש"סתם משנה" הוא "רבי מאיר", בתנאי שנאמר שכל "תנא קמא" הוא "סתם משנה" - ונראה שיש בזה מחלוקת ראשונים [ראה "מתיבתא", הערה כט].

2.2.1
ואולי שמואל ידע שה"תנא קמא" במשנתו באמת היה בפועל רבי מאיר, ולמרות ש"רבי" סתם במשנה בצורה של "תנא קמא", הרי ששמואל קובע כאן כלל שהלכה כרבי מאיר נגד רבי יוסי כשדבריו מובאים כ"תנא קמא", אבל עדיין קשה!

2.3
אם שמו של רבי מאיר היה מוזכר בדברי "רב" היה יותר ברור שלכן הלכה כרבי יוסי, כי הלכה כמותו נגד רבי מאיר - אם ידוע שרבי מאיר אמר בפועל את הרישא!

2.4
עד כאן הלכה צריכה להיות כ"רב" על פי הכלל שהלכה כרב נגד שמואל באיסורים, ונושא סוגייתנו שייך לתחום ה"איסורים"! וכל זה נכון רק אם נאמר שהכלל הנ"ל שהלכה כרב נגד שמואל תקף גם כאשר הם חלוקים כמי לפסוק [האם נחשב "אליבא דנפשייהו"]!

3.
הגמרא מקשה על שמואל:

ומי אמר שמואל הכי?
והתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: ומה תלמוד לומר, בהון, בהון שתי פעמים - לומר לך שהן אסורין, לפניהן ולאחריהן מותרין.

הגמרא מצטטת ברייתא שבה - בפשטות - רשב"ג חולק על תנא קמא ורבי יוסי במשנתנו. לא מצינו בש"ס את הברייתא הזאת במקום אחר, ומסגנונה משמע שהיא המשכה של משנתנו!

3.1
והגמרא מעידה ששמואל פסק כאותו רשב"ג.

ואמר שמואל: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל! -

שמואל פסק כרשב"ג. האם יש מישהו שחולק על רשב"ג? - בפשטות משנתנו חולקת על רשב"ג!
ובזה שמואל סותר את עצמו, שבמשנתנו פסק כרבי מאיר [="תנא קמא"], ולא התייחס כלל אל הברייתא!

שאלות כאלה של סתירה בדברי אותו חכם מלמדות שמדובר שאותו חכם פסק [או אמר דבר הלכה כלשהו] שתי פסיקות בשתי תקופות שונות!

3.1.1
רש"י מסכת תענית דף יח עמוד א:

הלכה כרבן שמעון - דמדרבנן נינהו, ולא מחמרינן כולי האי.

רש"י מלמדנו מהו הנימוק של שמואל שפסק כרשב"ג! שדין זה של מספד ותענית הוא מדרבנן ואין להחמיר בהם בימים שלפניהם ואחריהם!

3.2
רש"י מדגיש שמדובר בהחמרה מיוחדת - "כולי האי".
לפי זה אולי ניתן להבין מדוע בפסיקה הקודמת של שמואל [בסעיף 2.2] הודגש "רבי מאיר" [ולא "תנא קמא"] כי יש כלל שהלכה כרבי מאיר בגזירותיו! ובסוגייתנו מדובר על הרחקה של גזירה!

4.
הגמרא מיישבת את הסתירה בפסיקת שמואל!
שמואל רצה לפסוק לקולא כי הדין הוא מדרבנן - ראה בסוף סעיף 3.1 . משמע שאם היה דין מדאורייתא או אפילו אם היה דין מדרבנן - אבל דין "רגיל" ולא "גזירה" - היה שמואל פוסק כרבי יוסי על פי הכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר [ונגד "תנא קמא"] - ראה הדיון לעיל בסעיפים 2.1-2.3!

מעיקרא סבר, כיון דליכא תנא דמיקל כרבי מאיר - אמר הלכה כרבי מאיר,

שמואל פסק במשנתנו כרבי מאיר ["תנא קמא"] כי הוא מיקל יותר מרבי יוסי!

כיון דשמעיה לרבן שמעון דמיקל טפי - אמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

כאשר שמואל שמע את רשב"ג שמיקל יותר הוא פסק כמותו!
זאת אומרת שלא פוסקים כרבי מאיר בגזרותיו, אלא יש כאן דין מיוחד, שיש להקל לגמרי ככל האפשר!

4.1
לא מובן! שמואל למד את המשנה בלי להכיר את הברייתא!

[אמנם פעמים רבות בש"ס הפרשנים מעירים שחכם מסויים לא הכיר דין/משנה/ ברייתא/ דברי אמורא !]


הערה: הביטוי "מעיקרא סבר... כיון דשמעיה..." - לגבי תנאים - מופע יחידאי בש"ס! [וכן פעם אחת נוספת בלבד לגבי דברי אמוראים!]

בגמרא וברש"י קצת לא ברור האם בברייתא מדובר ברבי שמעון [תלמיד של רבי עקיבא] או ברשב"ג [אביו של "רבי"] שגם הוא היה בדור שאחרי רבי עקיבא!
[אלא שלגבי רשב"ג יש כלל שהלכה כרשב"ג במשנתנו - ולא בברייתא?]

4.2
אולי שמואל לא ידע בתחילה אם רשב"ג התייחס למשנתנו!

5.
עכשיו מתחיל דיון בגמרא מה פסק רבי יוחנן במשנתנו - כרבי יוסי! ומקשרת למשנה שדנה בדיני פורים!

וכן אמר באלי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי.

אמר ליה רבי חייא לבאלי: אסברא לך, כי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי - אדלא להתענאה.

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה. ותנן: אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין,

תלמוד בבלי מסכת תענית דף יח עמוד ב

מותרין בהספד ותענית...


6. ונחלקו הראשונים האם בסופו של דבר פוסקים כרב או כשמואל ["שוטנשטיין", הערה 13].

7.
דוגמא להכרעה:

הלכה כשמואל כי רבי יוחנן פסק כמותו!

ספר שבולי הלקט ענין חנוכה סימן קצב:

נראה לי שהלכה כר' מאיר דשרי לאחריהן דהכי אמרינן בגמרא איתמר ר' חייא בר אשי אמר רב הלכה כר' יוסי ושמואל אמר הלכה כר' מאיר
ואף על גב דקי"ל דהלכתא כרב באיסורא
הא אמרינן התם וכן אמר באלי אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי אמר ליה ר' חייא בר אבא לבאלי אסברא לך כי אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי אדלא להתענאה דר' מאיר שרי בין לפניהן בין לאחריהן ור' יוסי אסר לפניהן התם אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי אבל בחלוקה שנחלקו על דלא למספד לא אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי אלא כר' מאיר סבירא ליה דאמר לפניו אסור ולאחריו מותר נמצא שאין חילוק לר' יוחנן בין דלא להתענאה ובין דלא למיספד אלא בכולהו סבירא ליה לפניהן אסורין אבל לאחריהן מותרין

וקי"ל בכל דוכתא דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן והלכך מותר להספיד ביום שלאחר חנוכה עד כאן תשובת הרב זצ"ל.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר