הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב חגי ניר, מכון הירושלמי
תענית כה ע"ב
הנושא: התענית של ר' לוי והטחת דבריו כלפי שמים (מקבילה: סוכה דף נ"ג ע"א) "לוי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא (היתה בצורת ,לא ירדו גשמים ולכן הוא גזר תענית. אמר רבונו של עולם עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך, אתא מיטרא ואיטלע (נהיה בעל מום). ואח"כ מספרת הגמ' היכן וכיצד איטלע "לוי אחוי קידה קמיה רבי ואיטלע". מסקנת הגמ:"הא והא גרמא ליה", פירוש: זו וזו גרמה לו שיהיה צולע, מעשה הקידה שעשה לפני רבי וגם הסיבה השניה שהטיח דברים כלפי מעלה. עכ"פ, המסר הוא: הוא הטיח תלונה כלפי הבורא ולכן נענש,כלומר אסור להטיח דברים כלפי הקב"ה.
הטחת דברים כלפי מעלה (כלפי הקב"ה) מופיעה גם בברכות (דף ל"א ע"ב):
חנה, אליהו, ומשה הטיחו דברים כלפי מעלה. משמעות הביטוי היא שלילית וכבקורת כלפי המטיחים דבריהם כלפי הקב"ה.
בירושלמי (ברכות א, ה) מופיע סיפור זה ולא מוזכר שנענש, וזה הלשון:" ר' לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח (נעשה פיסח) ולא נתרפא". נשים לב שכאן חז"ל לא מזכירים את תלונתו כלפי שמים אלא הוא נעשה פיסח רק בגלל קושי מעשה הכריעה. יש להניח שר' לוי אמר את אשר מביא הבבלי משמו, אך הירושלמי לא הביא זאת, וזה מאחת משתי סיבות, או שמילים אלו אינם הטחה כלפי מעלה, או שלאדם גדול כמו ר' לוי מותר להתבטא כך.
גדולתו של ר' לוי בר סיסי מוזכרת בירושלמי (תעניות ג' ח'): "לוי בר סיסי באו הגיסות לעירו, נטל ספר תורה ועלה לראש הגג, אמר: רבון העולמים, אין בטלית חדא מילא מן הדין ספר אוריתא (תרגום: אם ביטלתי, אם לא קיימתי, דבר אחד מזה ספר התורה) ייעלון לון (יבואו להם, יכנסו הגייסות לעיר, כוונתו: זכותי התורה) ייעלון לון (יבואו להם,יכנסו הגייסות לעיר, כוונתו: זכותי לא תעמוד לזכות אנשי העיר) ואין לא (שלא ביטלתי שום דבר מהכתוב בספר התורה) ייזלון לון (ילכו להם,שזכותי תעמוד לעיר והגייסות לא יצליחו לכבוש את העיר). מיד איתבעון ולא אשתכחון (מיד התבקשו, חיפשו את הגייסות ולא מצאו אותם, נעלמו בזכותו של לוי) .
האם אפשר שלא להבחין שההבדל בין שני התלמודים הוא בעל משמעות ?
