רבי יצחק בן אלישיב
תענית כג ע"ב
"רבי מני הוה שכיח קמיה דרבי יצחק בן אלישיב. אמר ליה: עתירי דבי חמי קא מצערו לי. - אמר: ליענו, ואיענו. - אמר: קא דחקו לי. - אמר: ליעתרו, ואיעתרו. - אמר: לא מיקבלי עלי אינשי ביתי. - אמר ליה: מה שמה? - חנה. - תתייפי חנה, ונתייפת. - אמר ליה: קא מגנדרא עלי. - אמר ליה: אי הכי - תחזור חנה לשחרוריתה. וחזרה חנה לשחרוריתה. הנהו תרי תלמידי דהוו קמיה דרבי יצחק בן אלישיב, אמרו ליה: ניבעי מר רחמי עלן דניחכים טובא! - אמר להו: עמי היתה ושלחתיה".
אמרו במסכת ברכות דף ז ע"ב: "מנא לן דשמא גרים? - אמר רבי אליעזר דאמר קרא: (תהלים מו, ט) לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ, אל תקרי שַׁמּוֹת אלא שֵׁמוֹת".
רבי יצחק בן אלישיב נזכר בגמרא דבבל רק בסוגייתנו, ושמו מורה על פועלו, שהיה מתפלל לאל שישיב את שנשתנה, לאחר שנתגלה שמלכתחילה – כל דעביד רחמנא לטב עביד. וכצחוק ביצחק, שנתבטלה הגזירה להעלותו לעולה, כי מלכתחילה נקבע: כי ביצחק יקרא לך זרע.
רבי מני לא ידע מה עליו לבקש, משמעות שמו מלשון: (שמות טז, טו) מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא.
תתייפי חנה – תתיפי כמשמעות שמך מלשון חן.
תחזור חנה לשחרוריתה – שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה (שיר השירים א, ה), דוקא השחרות וההכנעה הן שהעניקו לך מלכתחילה את חינך. כדברי לרמב"ם בפירושו למסכת סנהדרין פרק ז משנה ד: "ואסור לאדם שתשרת אשה לפניו, להגיש לו המשקה או האוכל או לרחוץ ידיו וכל הדומה לזה... והטעם בכך שלא יבוא לידי הרהור".
דומה לזה לקמן בדף כה ע"א: "הוה ליה {לרבי חנינא בן דוסא} ההיא שיבבתא דקא בניא ביתא. ולא מטו כשורי. אתיא לקמיה, אמרה ליה: בניתי ביתי ולא קמטו כשוראי. - אמר לה: מה שמך? אמרה ליה: איכו. - אמר: איכו נימטו כשוריך. תנא: הגיעו, עד שיצאו אמה לכאן ואמה לכאן".
איכו פירושו הלוואי, שהתפלל: הלוואי ויגיעו קורותיך, כי הכל תלוי בתפילה. וכמו שהתפלל לפני כן בסמוך: "מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק".
וראה עוד באשכול זה.
ובקישור זה.
