|
|
סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 521
"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי"
מגילה טו ע"א
כאשר אסתר ספרה על בגתן ותרש, אמרה את הדבר בשם מרדכי, וכאשר שנתו של המלך נדדה וביקש להביא את ספר הזכרונות נמצא כתוב: שמרדכי הוא זה אשר הגיד למלך, ומכאן צמחה הישועה. האדמו"ר מגור במכתבי תורה, מכתב י"ט מקשה על דין זה קושי' הגיונית פשוטה: לכאורה מתכוונת הגמ' לומר, שאדם לא יאמר דבר ששמע מזולתו בשם עצמו, אדם ששמע דבר חידוש מזולתו והוא מקפיד שלא לומר אותה בשמו, בכך הוא מביא גאולה לעולם, אבל אם זוהי משמעות הדברים, הרי הם תמוהים עד למאוד, וכי אדם שאינו מתנהג בצורה שלילת, זוכה כבר להביא גאולה לעולם, אדם ששומע דבר חידוש מחבירו ואומר את אותו דבר חידוש בשם עצמו, הרי זה שקרן, ולא די בכך שזה שקר, הרי בתוספתא במס' ב"ק פ"ז תוס' ג' נאמר: "המתגנב מאחר חבר והולך ושונה פרקו נקרא גנב", הרי זה ממש גניבה לשמוע דבר חידוש מחבירו ולאומרו בשם עצמו, והרי המשנה באבות פ"ו משנה ו' מונה את האומר דבר בשם אומרו באחד הדברים מ - מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, וכיצד יתכן שאדם שעושה דבר פשוט, הוא נמנע משקר ומגניבה, הוא זוכה על ידי כך להביא גאולה לעולם, ודבר זה נחשב לקניין האחרון מקנייני התורה. מכח תמיהה גדולה זו מסביר האדמו"ר מגור: שכוונת הגמ' שונה מהמשמעות הפשוטה.
מה דינו של אדם שזכה לחדש חידוש תורני נפלא לאחר שעמל ויגע, ואחר שחידוש זה התחדש לו, התברר לו שאת אותו חידוש ממש נמצא כתוב במקום אחר, או שהוא שמע אותו מאדם אחר. מעתה, כאשר אותו מחדש אמר את דבר החידוש, מותר לו לאומרו בשם עצמו, שהרי הוא זה שיגע וזכה לחדש את אותו חידוש, ואם למרות שמותר לו בהחלט לומר את החידוש הזה בשם עצמו, הוא עומד בנסיון, הוא לא מתגאה בתורתו, והוא מוסר את החידוש בשם אדם אחר שגם הוא זכה לחדש אותו חידוש, בזה הוא זוכה להביא גאולה לעולם, שהרי יש בזה באמת נסיון גדול, סוף סוף הוא עצמו התייגע עד שזכה לחדש את החידוש, מדוע שיאמר אותו בשם זולתו בלי להזכיר כלל וכלל את שם עצמו, הרי זה ממש קניין התורה. ומהיכן נלמד הדבר: מדברי ר"א א"ר חנינא, הדבר נלמד ממה שנאמר: "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי". טוען האדמו"ר מגור: שגם כאן יכלה בעצם אסתר לספר למלך בשם עצמה, שהרי הגמ' לעיל בדף ז אומרת, על מה שנאמר "ויוודע הדבר למרדכי", כיצד נודע הדבר למרדכי, ברוח הקודש, היינו בנבואה, והנה הגמ' במסכת סנהדרין פ"ט: אומרת: שכל דבר נבואה שהתגלה לנביא אחד, נתגלו הדברים לשאר נביאים ברוח הקודש, והרי הגמ' לעיל בדף י"א: מונה את אסתר בין אחת לשמונה הנביאות שעמדו לישראל, נמצא שברגע שנודע הדבר למרדכי ברוח הקודש שבגתן ותרש מתכסים עיצה כיצד להרוג את אחשוורוש, נודע הדבר גם לאסתר, וכאשר מרדכי בא לספר לאסתר, ידעה זאת אסתר מעצמה, אעפ"כ כאשר אסתר ניגשה למלך לגלות את אוזנו על דבר המזימה הנפשעת, לא מזכירה אפי' ברמז את עצמה "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי", אסתר יכלה בהחלט לומר את הדבר בשם עצמה, אעפ"כ עמדה בנסיון ואמרה זאת למלך בשם מרדכי, ובכך זכתה להביא גאולה לעם ישראל, ומכאן אנו למדים: שכל תלמיד חכם המחדש בכוחות עצמו חידוש והוא מוצא או שומע זאת מאדם אחר, ומקפיד לומר את אותו חידוש לא בשם עצמו, אלא בשם אומרו, הרי זה מביא גאולה לעולם.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
|
