|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
כולן צריכין לך על ידי חלזון - ארגמון קהה קוצים
"אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! לאחיי נתת להם שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות, לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות. אמר לו: כולן צריכין לך על ידי חלזון, שנאמר עמים הר יקראו ושפני טמוני חול. תני רב יוסף: שפני זה חלזון, טמוני זו טרית, חול זו זכוכית לבנה" (מגילה, ו ע"א).
פירוש: אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, לאחיי שאר השבטים הסמוכים לנחלתי נתת להם ארץ שדות וכרמים, ולי נתת הרים וגבעות. לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות! אמר לו הקדוש ברוך הוא: בכל זאת כולן צריכין לך על ידי חלזון, שנאמר: "עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים יינקו ושפני טמוני חול", ותני [ושנה] רב יוסף על כך: "שפני" זה חלזון הנמצא בימו של זבולון, "טמוני" זו טרית, מין דג (סרדין) שדגים במימי החוף, "חול" זו החול שממנו עושים זכוכית לבנה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לנושאים נוספים העוסקים בארגמון קהה קוצים (תכלת) - הקש/י כאן.
תקציר: מסוגייתנו ניתן להסיק שהחלזון הוא בעל-חיים ימי המצוי בים התיכון, שהרי הובטח לשבט זבולון, השוכן לחוף הים התיכון, כחלופה לגידולי הקרקע - שדות וכרמים. תיאור נוסף של החילזון נמצא בגמרא במנחות "חלזון זהו גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים" (מד ע"א). במדרש מקביל (ספרי וזאת הברכה, פיסקא שנד) מתאר זקן העוסק בליקוט חלזונות בין כזיב לצור, את בית הגידול של החילזון: "שיש מקום בים שמוטל בהרים". ניתן להסביר שהכוונה למקום בים המוקף בהרים ולכן נראה כמוטל בהם. התאור מתאים לאזור בו היה נאסף החילזון בין כזיב לצור. קטע חוף זה הנמצא בצפונה של ארץ ישראל מפורץ ולשונות ים חודרות בו ליבשה.
בימינו מקובל הזיהוי של החלזון עם המין ארגמון קהה קוצים. זיהוי זה התפרסם בציבור בזכות פעילות עמותת "פתיל תכלת"ורבים נוהגים להטיל על כנפי בגדיהם ציציות שנצבעו בצבע שהופק מחלזון זה. ממקורות היסטוריים ניתן ללמוד שהארגמון קהה הקוצים לא נאסף לתעשיית הצבע במהלך כל השנה. פליניוס מזכיר ב"היסטורית הטבע" שיש ללכוד את החלזונות בסוף הקיץ ובתחילת האביב. בתצפיות שדה ובמעבדה מצאו שפנייר וקרמון שהחלזונות נפוצים יותר בעונות אלו, הקרות יותר, ואילו בקיץ רוב החלזונות מתחפרים בתוך החול. עובדה זו מתאימה לקריאה על פי 'פשוטו של מקרא' של הפסוק "ושפני טמוני חול" שהחילזון ושאר המתנות שקיבל זבולון מכוסים וטמונים בחול. במסכת שבת (כו ע"א) נקראים אוספי החלזון בשם יוגבים, ומתואר אזור הפעולה שלהם – "מסולמות של צור ועד חיפה". שמה העתיק של חיפה היה פורפויון על שם צבע הפורפור (ארגמן) שהיה אחד מענפי התעשייה שלה. עד ימינו נקרא אחד מהנחלים שמצפון לחיפה בשם "וואדי אל-חלזון" אולי על שם הארגמונים שמהם הפיקו את התכלת והארגמן. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
|
 |
 |
|
| תמונה 5. מבט מראש הנקרה דרומה - צילום לפני כ - 40 שנה | תמונה 6. מבט מראש הנקרה דרומה - צילום עדכני |
 |
 |
|
| תמונה 7. ראש הנקרה | תמונה 8. מערה ברכס ראש הנקרה |
מקור נוסף ממנו ניתן להסיק שהחלזון הוא בעל חיים ימי אנו מוצאים בגמרא במנחות (מד ע"א): "ת"ר: חלזון זהו גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים". לאחר שהברייתא כתבה כבר שגופו דומה לדג סביר להניח ש"ברייתו" דומה לדג אינה מתייחסת למבנה אלא למאפיינים מסויימים באורח חייו שאחד מהם הוא חיים בים כדגים. כך הסיק רש"י (חולין, פט ע"א): "שהתכלת דומה לים - שהחלזון מן הים הוא עולה(4) אחת לשבעים שנה, ומראית דמו דומה לים, וים אנו רואין שדומה לרקיע וכו'". ראשונים נוספים סברו שחלזון התכלת חי בים כמו למשל הרמב"ם (הלכות ציצית, פ"ב הלכה ב') שכתב: "... ואחר כך מביאין דם חלזון והוא דג שדומה עינו לעין התכלת ודמו שחור כדיו ובים המלח הוא מצוי וכו'".
גם בסוגייתנו פירש רש"י שהחלזון עולה מן הים אלא שכאן התמונה מסתבכת: "על ידי חלזון - חלזון עולה מן הים להרים, וצובעין בדמו תכלת, ונמכר בדמים יקרים". נדמה לי שהוספת תאור העליה להרים נובעת מהטמעה של דברי רבי אמי (סנהדרין, צא ע"א) שהתייחס למין חלזון יבשתי שאינו המין שבו צבעו את התכלת: "... שמא תאמר לזמן מרובה - עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד, למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות" (על חלזון זה כתבתי במאמר "למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות"). שם פירש רש"י: "חלזון - תולעת שיוצא מן הים אחד לשבעים שנה וצובעין בדמו תכלת, ולכתחלה אינו נראה בכל ההר אלא חלזון אחד".
מפירושי רש"י אלו משתמע שהוא סבר שחלזון התכלת זהה לחלזון המתואר על ידי רב אמי בסנהדרין ומין זה חי הן בים והן ביבשה. הערוך (ערך "חלזון") הפריד את ה"חלזון" לשני ערכים נפרדים ונראה אם כן שסבר שחלזון התכלת הוא מין ימי ואילו החלזון המטפס להרים הוא מין שונה. אבחנה זאת נמצאת באופן מפורט בדברי ה"יד רמ"ה" (סנהדרין, שם):
"יש אומרים חלזון תולע שיוצא מן הים אחת לשבעים שנה וצובעין בדמו תכלת. ולכתחילה אינו נראה בכל ההר אלא חלזון אחד ולמחר שגשמים יורדין נתמלא כולו חלזונות ויש אומרים שביצי חלזונות משרצין כולן. ואינן נראין בעינינו דמסתברא האי חלזון לאו האיך דאמרינן גבי תכלת הוא מכמה אנפי: חדא דהאיך בהר מאי בעי? וכי תימא דסליק בענני במטרא ונחית אטורא אי הכי מאי קאמר ליה למחר נתמלא כל ההר כולו חלזונות ודילמא הנך כולהו מימא אתו ולא מהאיך (קאמר) [קמא] איבנו. ותו: היכי מייתי ליה ראיה ממי דלא נפיק אלא משבעים שנה לשבעים שנה וכל שכן להאיך פירושא בתרא דקשיא טפי דכיון דביצי חלזון משרצין כולן הרי אין נבראין מן העפר ומאי ראיה איכא מינה לתחיית המתים. אלא מסתברא דהאי חלזון דהכא לאו האיך דאמרינן גבי תכלת הוא אלא מינא אחרינא דמיברי מעפרא וממיא ומקרי בלשון ערבי חלזום".
החלזון חי בים התיכון
מסוגייתנו ניתן להסיק שחלזון התכלת הוא מין ים תיכוני(5) שהרי הוא הובטח לשבט זבולון כתמורה לשדות וכרמים. במסכת שבת (כו ע"א) למדנו: "ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכרמים וליגבים. כורמים תני רב יוסף: אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא. יוגבים - אלו ציידי חלזון, מסולמות של צור ועד חיפה". מפרש רש"י (שם): "וליוגבים - לשון יקבים, שעוצרין ופוצעין את החלזון להוציא דמו וכו'". שמה העתיק של חיפה היה פורפויון על שם צבע הפורפור (ארגמן) שהיה אחד מענפי התעשייה שלה. עד ימינו נקרא אחד מהנחלים שמצפון לחיפה בשם "וואדי אל-חלזון" אולי על שם הארגמונים שמהם הפיקו את התכלת והארגמן. בסיפרי שצוטט לעיל מסופר על דו שיח בין רבי יוסי ובין "יוגב" זקן שהתנהל בין כזיב לצור ומסתבר שבאזור זה היתה פרנסתו. הרמב"ם (הלכות ציצית, פ"ב הלכה ב') שצוטט לעיל כתב: "... ואחר כך מביאין דם חלזון והוא דג שדומה עינו לעין התכלת ודמו שחור כדיו ובים המלח הוא מצוי וכו'". קרוב לוודאי שאין כוונתו לים המלח הנמצא במזרחה של א"י אלא לים מלוח וכנראה הים התיכון. בהלכות שבת (כא הלכה כ"ט) הוא מכנה את ים המלח בשם "ים סדום" ואילו הים התיכון נקרא "הים הגדול".
חלזון מתחפר
רבי יוסף מחלק את הפסוק בדברים לשלושה חלקים: "שפני זה חלזון, טמוני זו טרית, חול זו זכוכית לבנה" אך על פי "פשוטו של מקרא" נראה שקטע פסוק זה צריך להקרא כיחידה אחת. כל שלושת המתנות שקיבל זבולון מכוסים וטמונים בחול. מפרש רש"י (דברים, שם): "ושפני טמוני חול - כסויי טמוני חול, טרית וחלזון וזכוכית לבנה היוצאים מן הים ומן החול ובחלקו של יששכר וזבולן היה וכו'". על פי גישה זו החלזון טמון בקרקעית הים ובעונות מסויימות עולה לפני השטח.
ממקורות היסטוריים ניתן ללמוד שהארגמוניים בכלל ובמיוחד הארגמון קהה הקוצים לא נאספו לתעשיית הצבע במהלך כל השנה. פליניוס מזכיר ב"היסטורית הטבע" שיש ללכוד את החלזונות בסוף הקיץ ובתחילת האביב. בתצפיות שדה ובמעבדה מצאו שפנייר וקרמון שהחלזונות נפוצים יותר בעונות אלו, הקרות יותר, ואילו בקיץ רוב החלזונות מתחפרים בתוך החול. עונת הצייד של הארגמון מוכתבת גם על ידי מצב הים. גלים גבוהים השכיחים בים התיכון בעונות האחרות מונעים איסוף, בעיקר בשיטת הפיתיונות. ייתכן וההתחפרות בקיץ קשורה לחוסר יכולתם של הארגמונים בעלי התפוצה הים תיכונית להתמודד עם טמפרטורת מים גבוהה יחסית האופיינית לשכבת המים הרדודה בה הם חיים. אם אכן נקבל את הפרשנות הרואה בחלזון מין מתחפר הדבר עשוי לתמוך בזהויו כארגמון קהה קוצים. דיונון הרוקחים איננו מתחפר אלא מסתתר בין סלעי הקרקעית ואילו הסגולית הדו-גונית צפה על פני הים הפתוח.
(1) מעדויות הסטוריות וארכיאולוגיות משתמע באופן וודאי שחלזונות ממשפחת הארגמוניים שימשו לצביעה בחופי הים התיכון בכלל ובחופי צפון הארץ בפרט. אם נניח, כפי שיש הרוצים לטעון, שהתכלת למצווה הופקה ממין חלזון שונה הרי שלא מובן מדוע חז"ל לא ציינו את הדבר במפורש. הגמרא והמדרשים מציינים את החלזון שנצוד בצפון הארץ באופן כללי ללא ציון קיומן של חלופות אחרות.
(2) "ייתכן והסיפור על הסממיות המגינות על החלזון אינו מייצג מציאות ריאלית אלא רצון להרתיע מפני גזילת החלזונות על ידי מי שאינו מורשה או תאור ציורי של עונשו בידי שמים. הארגמונים מהווים היום ערך טבע מוגן ולכן בלשון ימינו הייתי מנסח את הסכנה באיסופם במונחים של קנסות גבוהים המושתים על ידי פקחי רהט"ג.
(3) ייתכן ומסיבה זו הגר"א בהגהותיו מחק את המילה "בים" משום שסבר שהחלזון הוא מין יבשתי.
(4) יש להעיר שרש"י במנחות (שם) כתב: "ועולה - מן הארץ".
(5) קיימות גם שיטות אחרות. ראו למשל מ. בורשטיין, "התכלת" (עמ' 30-32).
מקורות עיקריים:
הרב א. טבגר, 'מאמר התכלת'.
לעיון נוסף:
לקראת פרק התכלת.
ספריית עמותת פתיל תכלת.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.