טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא – זנגביל
"רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא, ומלי כסא קמחא דאבשונא. אמר ליה אביי: השתא אמר מרי: אי חקלאה מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית. הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא, ומלא כסא דפלפלתא אריכא. אמר אביי: השתא אמר מר: אנא שדרי ליה חוליא ואיהו שדר לי חורפא" (מגילה, ז ע"ב).
פירוש: רבה שדר ליה [שלח לו] למרי בר מר מבית ראש הגולה ביד אביי שהיה בן אחיו ותלמידו משלוח מנות מלא טסקא דקשבא [הסל תמרים] ומלי כסא קמחא דאבשונא [ומלוא כוס קמח של קלי]. אמר ליה [לו] אביי: השתא אמר [עכשיו יאמר] מרי את הפתגם המקובל: אי חקלאה מלכא ליהוי [אם האכר נעשה מלך] דיקולא מצואריה לא נחית [הסל איננו יורד מצווארו], שהרי רבה נעשה ראש ישיבה, ובכל זאת שלח מתנות פשוטות מאוד (וטעמו של דבר שרבה היה עני מאוד, ולא יכול לשלוח יותר). הדר שדר ליה איהו [חזר ושלח לו הוא] מרי בר מר מלא טסקא דזנגבילא [הסל זנגביל] ומלא כסא דפלפלתא אריכא [הכוס פלפל ארוך] שהוא כמובן מתנה יקרה הרבה יותר. אמר ליה [לו] אביי: השתא אמר מר [עכשיו יאמר אדוני, כלומר: רבה]: אנא שדרי ליה חוליא ואיהו שדר לי חורפא [אני שלחתי לו דברים מתוקים והוא שולח לי דברים חריפים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: זנגביל שם באנגלית: Ginger שם מדעי: Zingiber officinale
שם נרדף במקורות: זנגבילא, הימלתא (?)
נושא מרכזי: לזיהוי הזנגבילא
תקציר: על פי המפרשים הזנגבילא הוא הצמח זנגביל ((Zingiber. הזנגביל, המכונה גם ג'ינג'ר, הוא צמח עשבוני רב-שנתי היוצר קנה-שורש מעובה. קנה השורש זוחל וגדל באופן תת-קרקעי ובאביב שולח כלפי מעלה גבעולים זקופים דמויי קנים המגיעים עד לגובה של כמטר . העלים דמויי אזמל מוארך, צר ומחודד בבסיסו. לאחר עונת הגידול הגבעולים והעלים מתים.
החלק הנאכל בזנגביל הוא קנה השורש שצבעו חום בהיר וטעמו חריף ומרענן. הגמרא במסכת שבת (סה ע"א) מונה את הזנגביל בין תבלינים שהונחו בפה. ייתכן שטעמו והשפעתו המרעננת של הזנגביל הפכו אותו לאמצעי להפגת ריח הפה. הזנגביל נזכר גם כצמח רפואה (פסחים, מב ע"ב). צמד התבלינים החריפים זנגביל ופלפל ארוך היו כנראה יקרים ולכן דווקא הם נשלחו על ידי מרי בר מר לרבה כתגובה למשלוח המנות הדל שקיבל ממנו.
מעניין לעיין בדברי הריטב"א על הזנגביל בהלכות ברכות (פ"א הלכה י"ז), לפיהם למרות שחלקו העל-קרקעי של הזנגביל עשבוני וקמל בסוף עונת הגידול, העובדה שקנה השורש ממשיך משנה לשנה מגדירה את הזגביל כ"אילן". הלכה זו עשויה להקרין על הפסיקה הנוגעת לברכת הנהנין על בננות. הבננה מוגדרת מבחינה בוטנית כ"עשב" משום שאין לה גזע מעוצה, אלא גבעול מעובה הקרוי גזעול. גזעול הבננה גדל במהירות מתוך פקעת תת-קרקעית ומגיע לגובהו המקסימלי תוך כשנה. לאחר מכן הוא פורח, מניב פרי ומת. מן הפקעת מתפתח צמח חדש שיניב פרי בשנה הבאה. מתוך דברי הריטב"א ניתן להסיק שבגלל שפקעת הבננה רב-שנתית, הבננה נחשבת "אילן" ולכן ברכתה צריכה להיות - 'פרי העץ'.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
על פי המפרשים הזנגבילא הוא הצמח הנקרא בלטינית Zingiber ונקרא בלשוננו זנגביל. כתב הערוך (ערך "זנגביל"): "... ובשבת בפרק במה אשה בגמרא ובכל דבר שתתן לתוך פיה זנגבילא אי נמי דרצין. עצי סממנין הן הבאים מארץ סין וחדין בטעמם ודומין לקנמון. וזנגבילא דומה לחתיכות של עצים והוא זינזי"ברי. דרצין לשון ישמעאל הוא ודומה לקליפי אילן ואדום הוא והוא צינמומו". רש"י במסכת שבת (סה ע"א) פירש: "זנגבילא – גינזירו" ובפסחים (מב עב): "זנגבילא - זינזיבר"א. גם התוס' (ברכות, לו ע"ב) זיהה באופן דומה: "רטיבא - כגון ליטוארי"ו בלעז מברכינן עליה בורא פרי האדמה אבל יבישתא לא מברכינן עליה וכן הלכה בזנגבילא שקורין זינזי"ברו בלעז וכו'".
הזנגביל (מכונה גם ג'ינג'ר) הוא צמח עשבוני רב-שנתי המגיע לגובה של כמטר(1). הוא יוצר קנה-שורש מעובה. קנה השורש זוחל וגדל באופן תת-קרקעי ובאביב שולח גבעולים זקופים דמויי קנים כלפי מעלה. העלים דמויי אזמל מוארך, צר ומחודד בבסיסו. לאחר עונת הגידול הגבעולים והעלים מתים. עמוד הפריחה עולה ישירות מקנה השורש והוא דמוי יתד המכוסה בחפים ירוקים. מכל חפה מבצבץ פרח אחד או יותר בצבע לבן או ירוק צהבהב הפורחים מספר ימים.
החלק הנאכל בזנגביל הוא קנה השורש שצבעו חום בהיר וטעמו חריף ומרענן. הגמרא במסכת שבת (סה ע"א) מונה את הזנגביל בין תבלינים שהונחו בפה אך לא מפרשת מדוע: "בפלפל ובגלגל מלח. פלפל לריח הפה, גלגל מלח לדורשיני. וכל דבר שנותנת לתוך פיה זנגבילא, אי נמי: דרצונא"(2). ייתכן וטעמו והשפעתו המרעננת של הזנגביל הפכו אותו לאמצעי להפגת ריח הפה בדומה לפלפל. הזנגביל שימש כצמח תרופה: "כל מילי דמעלי להאי קשה להאי, ודקשה להאי מעלי להאי, בר מזנגבילא רטיבא, ופילפלי אריכתא, ופת נקייה, ובשר שמן, ויין ישן דמעלי לכולי גופיה"(3) (פסחים, מב ע"ב). מפרש שם רש"י: "כל דמעלי - לחולי זה קשה לזה, המועיל ללב קשה לעינים, או לאחד מתחלואי שאר האברים". צמד התבלינים החריפים זנגביל ופלפל ארוך היו כנראה יקרים ולכן דווקא הם נשלחו על ידי מרי בר מר לרבה כתגובה למשלוח המנות הדל שקיבל ממנו: "הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא, ומלא כסא דפלפלתא אריכא".
לאור זיהוי הזנגבילא עם הצמח הנקרא היום זנגביל מעניין לעיין בדברי הריטב"א בהלכות ברכות (פ"א הלכה י"ז): "וכן האוכל זנגביל לח אע"פ שהוא אילן כיון שאינו אוכל מן הפרי אלא מן העץ מברך בורא פרי האדמה, ועל היבש ולא כלום". אם אכן אנו מזהים את הזנגביל בדומה לריטב"א הרי עולה מדבריו שהעובדה שהצמח רב שנתי מגדירה אותו כ"אילן" למרות שחלקו העל-קרקעי עשבוני וקמל בסוף עונת הגידול (4). הלכה זו עשוייה להקרין לפסיקה הנוגעת לברכת הנהנין על בננות. הבננה מוגדרת מבחינה בוטנית כ"עשב" משום שאין לה גזע מעוצה, אלא גבעול מעובה המורכב משכבות קונצנטריות של גלדים רבים הקרוי גזעול. גזעול הבננה גדל במהירות מתוך פקעת תת-קרקעית ומגיע לגובהו המקסימלי תוך כשנה. לאחר מכן הוא פורח, מניב פרי ומת. מן הפקעת מתפתח צמח חדש שיניב פרי בשנה הבאה (5). מתוך דברי הריטב"א ניתן להסיק שאם החלק הנאכל בזנגביל היה הפרי (או על פי הטור עיקר הפרי) הרי שברכתו היתה בורא פרי העץ ואם כן כך צריכה להיות ברכת פרי הבננה משום שחלקה התת-קרקעי רב-שנתי והיא עיקר הפרי.
שיח זנגביל בפריחה צילם: Venkatx5
הרחבה
הזנגביל משמש בימינו לשלוש מטרות עיקריות:
1. תיבול מאכלים. במטבח ההודי משתשים בזנגביל כמעט לכל מאכל, וניתן למצוא אותו גם במטבח האיראני, התימני וכן בארצות אירופה. בארצות הברית משמש בעוגיות זנגביל.
2. בסיס למשקה דמוי בירה הנקרא "ג'ינג'ר אייל" ולתה, הן מזנגביל טרי והן מזנגביל יבש.
3. רפואה עממית ומודרנית. הזנגביל משמש כצמח מרפא בארצות המזרח וארצות ערב מדורי דורות. למשל, בסין הוא משמש כטיפול בכאבי בטן, שלשולים ובחילות למעלה מ-2,000 שנה. הזנגביל הוא אחד מצמחי המרפא החשובים באיורוודה, יש המאמינים שזנגביל משפיע על מערכות גוף שונות, משכך כאבי בטן, מקל על בחילות ומפחית הקאות, אנטי-בקטריאלי, עוזר בהפרעות עיכול, מעכב התכווצויות בקיבה ומקל על בחילות בוקר. יהודי תימן מאמינים שהוא עוזר לפתרון בעיות ראיה ולטיפול בשיעול ובליחה.
זנגביל עשוי להפחית כאבים מדלקת פרקים, למרות שהמחקרים בנושא אינם אחידים. בימינו רופאים ממליצים על שימוש בצמח במקרי בחילות וקלקולי קיבה קלים. יש מקום לשימוש גם במקרי דלקות ובפרט דלקות פרקים, מחלות לב וסרטן. רכיבי הזנגביל יעילים כלפי סוג מסוים של שלשולים שהוא מן המובילים בין גורמי המוות בקרב ילדים בארצות מתפתחות. משערים כי זינגרון, החומר שנותן לזנגביל את חריפותו, פועל נגד אנטרוטוקסין, חומר רעיל המופרש על ידי חיידק המעיים אשריכיה קולי, וגורם לשלשולים. החומרים הפעילים החשובים בצמח הם שמן אתרי ופנולים.
(1) בתרגום הארמי לפסוק "אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן" (שיר השירים, ג ט') נאמר: "הֵיכַל קוּדְשָׁא בְּנָא לֵיהּ שְׁלֹמֹה מַלְכָּא מִן אִילַנֵי זַנְגְּבִּילָא וכו'". על תרגום זה מקשה רבי בנימין מוספיא ב"מוסף הערוך" (ערך זנגביל): "... ולא יתכן שיהיה פירוש מלה זו בתרגום מין תבלין כי הזנגבל שהוא ממיני תבלין אינו אילן כי אם שרש עשב".
(2) פירוש: שנינו במשנה שאשה יוצאת בַּפִּלְפֵּל וּבְגַלְגַּל מֶלַח בפיה. ומסבירים: פִּלְפֵּל מחזיקה בפיה כדי לְהפיג את רֵיחַ הַפֶּה, וגַּלְגַּל (גרגר) מֶלַח לְדוֹרְשִׁינֵי (כאב שיניים). ומה ששנינו במשנה שאשה יוצאת בשבת בכל דָּבָר שֶׁנּוֹתֶנֶת לְתוֹךְ פִּיהָ מתפרש שהוא זַנְגְּבִילָא [זנגביל], אִי נַמִי דַּרְצוֹנָא [או גם כן קנמון].
(3) פירוש: ואומרים כלל: כָּל מִילֵּי [דבר] רפואה דִּמְעַלֵּי לְהַאי [שמועיל] לחולי או לאבר [זה] קָשֶׁה לְהַאי [לזה], וְכל דבר שקָשֶׁה לְהַאי מְעַלֵּי לְהַאי [מועיל לזה], בַּר [חוץ] מִזַּנְגְּבִילָא רְטִיבָא, וּפִילְפְּלֵי אֲרִיכָתָא [זנגביל לח, ופלפלים ארוכים], וּפַת נְקִיָּיה, וּבָשָׂר שָׁמֵן, וְיַיִן יָשָׁן, דִּמְעַלֵּי לְכוּלֵּי גּוּפֵיהּ [שמועילים לכל איברי הגוף].
(4) בטור (אורח חיים, סוף סימן רב) נפסק להלכה באופן דומה: "... וזנגבילא רטיבתא בפה"א שהיא ראויה לאכילה ומ"מ כיון שאינה עיקר הפרי מברכין עליה בפה"א וכו'". על דברים אלו כתב הב"ח: "... ומה שכתב וזנגבילא רטיבתא בורא פרי האדמה שהיא ראויה לאכילה ומכל מקום כיון שאינה עיקר הפרי מברכין עליה בורא פרי האדמה. לכאורה קשה הלא זנגבילא הוא שקורין אותו אינגב"ר ולפי הנשמע הוא השורש שתחת הקרקע ואין שם פרי אחר אלא אותו השורש והוא עיקר הפרי ופשיטא דאין לברך עליו בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה ומאי קאמר כיון שאינה עיקר הפרי וכו' ובספר רבינו כתב יד ישן ראיתי כתוב איפכא וזה לשונו ומכל מקום כיון שהוא עיקר הפרי מברכין עליו בורא פרי האדמה והכי פירושו אף על גב שהיא ראויה לאכילה אין מברכין עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה כיון שהזנגביל שהוא השורש שתחת הקרקע הוא עיקר הפרי לא מה שגדל למעלה מן הקרקע על כן אין לברך בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה ואפשר לקיים גירסת הספרים דסבירא ליה דעיקר הפרי הוא מה שגדל למעלה לא הזנגבילא שהוא תחת הקרקע ולכן אף על פי שהיא ראויה לאכילה כיון שאינה עיקר הפרי מברכין עליה בורא פרי האדמה כדלעיל גבי עלין ותמרות של צלף". ראו עוד בריטב"א בהוצאת מוסד הרב קוק (שם, הערה 3).
(5) באקלים טרופי מחזור החיים של צמח כזה הוא כשנה. בישראל, בתנאי אקלים סובטרופי, התהליך נמשך בין שנה וחצי לשנתיים.
רשימת מקורות:
ויקיפדיה: "זנגביל"
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
