סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 885
 

תוס' ד"ה "כל הלילה"

מגילה כ ע"ב

"אחר שמברכים על הספירה אומר, "יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו". וזהו נוסח הרחמן שמודפס בסידורים אחרי ספירת העומר, ואנו מבקשים שהקב"ה יבנה את בית המקדש במהרה בימינו, ואז נוכל לקיים את מצות ספירת העומר כהלכתה, שהרי לדעת רוב הראשונים: ספירת העומר היום היא מדרבנן, ואחר קיום המצוה אנו מתפללים שהקב"ה יבנה את בית המקדש, ואז נוכל לקיים את המצוה בשלמות. מוסיפים על כך התוס': "משא"כ בתקיעת שופר ובלולב" הנוטל לולב, או, התוקע בשופר אינו אומר אחר המצוה "יה"ר שיבנה בית המקדש", ומסבירים התוס' את ההבדל בין ספירת העומר ללולב ושופר, "והיינו טעמא לפי שאין עתה אלא הזכרה לבנין בית המקדש אבל לשופר ולולב יש עשיה". תוס' בתירוצם מתכוונים להבדל המהותי בין ספירת העומר בזמן הזה לבין נטילת לולב כל שבעה בזמן הזה, אם לגבי נטילת לולב אין שום שוני בין הנטילה בזמן הזה, לבין הנטילה בזמן המקדש, מעשה הנטילה זהה, אלא שמדאורייתא בזמן המקדש לא היה הלולב ניטל במדינה, (לולב היה ניטל כל שבעה רק במקדש), אנו נוטלים היום את הלולב בדיוק באותה צורת נטילה, כפי שהיתה ניטלת במקדש, אלא שחיוב נטילה הוא רק מדרבנן, משא"כ לגבי ספירת העומר, הרי הספירה בזמן הזה אינה דומה בכלל לספירה בזמן העומר, מהות מצות ספירת העומר היא לספור כמה ימים עברו מאז הקרבת העומר, היא היתה המצוה בזמן שהמקדש היה קיים, נמצא, שהיום כשאין לנו עומר, עצם מהות המצוה השתנתה, הפעולה של המצוה אינה דומה לפעולה שהיתה אז, ולכן יש מקום מיד אחר קיום המצוה להתפלל שיבנה בית המקדש ונוכל לעשות את מעשה המצוה כפי שהיה ונעשה בזמן המקדש, משא"כ נטילת לולב שבעצם בגוף המעשה אין שום הבדל, בזה, לא תיקנו חכמים תפילת יהי רצון, ע"כ ביאור תי' התוס', אבל קושי' התוס' משופר תמוהה עד מאוד כפי שעמד על דברי התוס' הגאון הרש"ש. תוס' התייחסו למצוות כאלו, שהם היום רק זכר למקדש, כגון: ספירת העומר, ונטילת לולב כל שבעה במדינה. מצוות אלו שנעשו היום זכר למקדש, יש מקום לדון אם אומרים אחריהם יהי רצון שיבנה בית המקדש. למשל: מצות ברכת המזון, לא עלה על דעתם של תוס' לשאול: מדוע אין אנו אומרים אחר ברכת המזון יה"ר שיבנה בית המקדש, שהרי לגבי ברכת המזון אין שום השתנות בין זמן המקדש לבין זמנינו אנו, גם היום אנו מצווים מדאורייתא בברכת המזון כשם שהיינו מצווים בבית המקדש, א"כ מה מתכוונים תוס' בשאלתם, משא"כ בתקיעת שופר, כלום תקיעת שופר בזמן הזה היא זכר למקדש, נאמר יום תרועה יהיה לכם, ואנו מצווים היום לתקוע בשופר, ולא בגלל זכר למקדש, ומדוע רצו תוס' שתהיה תפילת יהי רצון אחר תקיעת השופר. הגאון הרש"ש נשאר על קושי' זו בצ"ע.

הגאון רבי יוסף ענגל בספרו גליוני הש"ס על מסכת מגילה מסביר את דברי התוס' כך: הגמ' במס' ר"ה דף כ"ו: אומרת: שבזמן המקדש כאשר היו תוקעים בר"ה במקדש, היו תוקעים עם שופר, יחד עם החצוצרות, שופר מאריך וחצוצרות מקצרים, נמצא, שגם היום כאשר אנו תוקעים בשופר מדאורייתא, עדיין יש מקום להתפלל יה"ר שיבנה בית המקדש, ושם תתקיים מצות שופר בשלמות יחד עם החצוצרות, כפי שנאמר "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ".

בשו"ת ראשית ביכורים ח"ב סי' ב' מתרץ: בימינו לא תוקעים בראש השנה שחל בשבת, גזירה שמא יעבירנו ד' אמות, אבל בבה"מ וכן בבי"ד הגדול בזמן המקדש (ולדעת הרי"ף: אפי' בבי"ד הגדול שבימינו) כן תקעו בשבת, משום שבמקומות אלו לא היה חשש של טלטול והוצאה, ולכן שאלו התוס' מדוע לא התקינו יה"ר שיבנה ביהמ"ק ויתקעו גם בשבת.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)