הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"סתם משנה" כ"רבי"
מגילה ד ע"ב - ה ע"א
חל להיות בערב שבת וכו'
מתניתין מני? -
אי רבי, אי רבי יוסי.
מאי רבי -
דתניא: חל להיות בערב שבת - כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה, ומוקפין חומה קורין בו ביום.
רבי אומר: אומר אני, לא ידחו עיירות ממקומן, אלא אלו ואלו קורין בו ביום.
מאי טעמא דתנא קמא? - דכתיב בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה עיירות קודמות למוקפין - אף כאן עיירות קודמות למוקפין. ואימא: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אין נדחין עיירות ממקומן - אף כאן לא ידחו עיירות ממקומן! - שאני הכא דלא אפשר. -
ורבי, מאי טעמא? בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אין עיירות נדחין ממקומן - אף כאן לא ידחו עיירות ממקומן. ואימא: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה עיירות קודמות למוקפין - אף כאן נמי עיירות קודמות למוקפין! - שאני הכא דלא אפשר.
מאי רבי יוסי -
דתניא: חל להיות בערב שבת - מוקפין וכפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות קורין בו ביום.
רבי יוסי אומר: אין מוקפין קודמין לעיירות, אלא אלו ואלו קורין בו ביום.
מאי טעמא דתנא קמא? דכתיב בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה עיירות בארבעה עשר, וזמנו של זה לא זמנו של זה - אף כאן עיירות בארבעה עשר, וזמנו של זה לא זמנו של זה. - ואימא: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות - אף כאן אין מוקפין קודמין לעיירות! - שאני הכא דלא אפשר.
מאי טעמא דרבי יוסי - בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות - אף כאן אין מוקפין קודמין לעיירות. - ואימא: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה זמנו של זה לא זמנו של זה - אף כאן זמנו של זה לא זמנו של זה! - שאני הכא דלא אפשר.
וסבר רבי עיירות לא דחינן ליום הכניסה?
והתניא: חל להיות בשבת -
כפרים מקדימין ליום הכניסה,
ועיירות גדולות קורין בערב שבת
ומוקפות חומה למחר.
רבי אומר: אומר אני, הואיל ונדחו עיירות ממקומן - ידחו ליום הכניסה! -
הכי השתא? התם - זמנם שבת היא, והואיל דנדחו - ידחו. והכא, זמנם ערב שבת. -
כמאן אזלא הא דאמר רבי חלבו אמר רב הונא: פורים שחל להיות בשבת הכל נדחין ליום הכניסה. - הכל נדחין סלקא דעתך? והא איכא מוקפין דעבדי למחר! - אלא כל הנדחה - ידחה ליום הכניסה. כמאן - כרבי.
...
אמר רב: מגילה, בזמנה - קורין אותה אפילו ביחיד, שלא בזמנה - בעשרה. רב אסי אמר: בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה. הוה עובדא וחש ליה רב להא דרב אסי. ומי אמר רב הכי? והאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: פורים שחל להיות בשבת - ערב שבת זמנם. - ערב שבת זמנם? והא שבת זמנם הוא! אלא לאו הכי קאמר: שלא בזמנם - כזמנם, מה זמנם אפילו ביחיד, אף שלא בזמנם - אפילו ביחיד! - לא, לענין מקרא מגילה בעשרה. אלא, מאי ערב שבת זמנם - לאפוקי מדרבי, דאמר הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה - הא קא משמע לן דערב שבת זמנם הוא.
1.
דין משנתנו - לגבי י"ד שחל ביום שישי - תואם לשיטת "רבי" בברייתא הראשונה, ולשיטת רבי יוסי בברייתא השניה.
2.
כמו כן שיטת משנתנו היא כשיטת "רבי" בברייתא השלישית - לגבי י"ד שחל בשבת.
2.1
ולמרות שהגמרא מיישבת בין שיטת "רבי" בברייתא השלישית לשיטתו בברייתא הראשונה, להלכה לא כך,
ולכן הרמב"ם פסק כ"תנא קמא" בברייתא השלישית [ולא כ"סתם משנה" - משנתנו]. ראה "שוטנשטיין", הערה 18.
2.2
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה יד:
כיצד יום ארבעה עשר שחל להיות בשבת
בני עיירות מקדימין וקוראין בערב שבת
ובני כרכים קוראים בזמנם באחד בשבת,
חל יום חמשה עשר להיות בשבת
בני כרכים מקדימין וקוראין בערב שבת שהוא יום ארבעה עשר ובני עיירות קוראין בו ביום שהוא זמנם ונמצאו הכל קוראין בארבעה עשר. +/השגת הראב"ד/ כיצד יום ארבעה עשר שחל להיות בשבת עיירות מקדימין וכו'. א"א כל זו הפסקא בשיבוש והרי היא מסודרת במשנה /מגילה/ (ב).+
לגבי י"ד שחל בשבת הרמב"ם פוסק כ"תנא קמא" שבברייתא האחרונה שחולק על "רבי".
3.
מגיד משנה הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה יד:
[יד] כיצד יום י"ד שחל וכו'. במשנה (דף ב'.) חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה ומוקפין חומה למחר ואין הלכה כמשנה זו דאתיא כרבי דאמר (דף ד' ה'.) הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה
ואנן קי"ל כת"ק דברייתא
וכרב דאמר הכין פורים שחל להיות בשבת ערב שבת זמנן לאפוקי מדרבי וכ"ש לדידן דאין לנו עכשיו יום הכניסה שקורין בערב שבת וזה ברור וכבר כתבתי שאין יום י"ד חל בשבת בזמן הזה. ובהשגות א"א כל זו הפסקא בשבוש והרי היא מסודרת במשנה ע"כ. וכבר כתבתי שאין הלכה בזו כאותה המשנה והוא פשוט ואולי נוסחא משובשת בדברי רבינו נזדמנה לו לר"א ז"ל, ואם היתה כונתו לפסוק כסתם משנה לא יפה כיון:
חל יום חמשה עשר וכו'. זה מבואר במשנה (דף ב'.) אלא ששם אמרו כפרים מקדימין ליום הכניסה ודברי רבינו הם בזמן הזה שאין לנו יום הכניסה כמו שנתבאר וזה פשוט ומבואר:
3.1
מגיד משנה הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה יד
חל יום חמשה עשר וכו'. זה מבואר במשנה (דף ב'.) אלא ששם אמרו כפרים מקדימין ליום הכניסה ודברי רבינו הם בזמן הזה שאין לנו יום הכניסה כמו שנתבאר וזה פשוט ומבואר:
4.
בני שמואל הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה יד:
[יד] כיצד יום י"ד שחל להיות בשבת וכו'. משנה דף ב' חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה ובגמרא ברייתא מחלוקת ת"ק ורבי ומתני' כרבי אתיא ואמרינן תו בגמרא כמאן אזלא הא דאמר רבי חלבו אמר רב הונא כרבי
וא"כ יש לתמוה על רבינו דאיך פסק כת"ק דברייתא והניח סתם מתני' ורב הונא נמי שהוא אמורא הכי ס"ל
הוא מקשה: מהגמרא משמע ש"סתם משנה" - משנתנו - היא כשיטת "רבי" בברייתא האחרונה וכפסק רב הונא, ומדוע הרמב"ם פוסק דווקא כ"תנא קמא" בברייתא האחרונה!
4.1
ואף על גב דאמרינן התם דרב ס"ל דלא כרבי הא כבר אפסיקא הלכתא בהחולץ דסתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכתא כסתם משנה ובודאי דלא משגחינן ברב דלא ס"ל כרבי אלא כרב הונא
ובכללא דר' יוחנן דהחולץ וה"נ כתב לקמן הר"ן בריש פ"ב ונראה דזהו כונת ההשגות והשגה עצומה היא ודלא כמ"ש הרב המגיד.
הוא מעיר שאמנם מדברי "רב" בדף הבא - מסכת מגילה דף ה - משמע שפוסק כ"תנא קמא" בברייתא האחרונה - וכפסק הרמב"ם, בכל זאת קשה, שהרי "סתם משנה" - משנתנו - היא כ"רבי" [בברייתא האחרונה] ולמרות שבברייתא יש מחלוקת הרי הכלל הוא במקרה כזה, שהלכה כסתם משנה גם אם יש בזה מחלוקת בברייתא "סתם משנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה".
4.2
ונראה לי דרבינו גריס כגירסת הרשב"א שהביא משם תוספת ישנים דבמתניתין גרסינן דעיירות גדולות קורין בע"ש וכסברת ת"ק דרבי יעו"ש
הוא מביא גירסה אחרת במשנה שהיא כדברי "תנא קמא" ולא כ"רבי" בברייתא האחרונה.
5.
בשלושת הברייתות יש מחלוקת בין "תנא קמא" ל"רבי", ולפי הדברים האחרונים - בסעיף 4.2 - בכל המקרים ההלכה היא כ"סתם משנה" - משנתנו - שהיא כשיטת "רבי" בשתי הברייתות הראשונות וכ"תנא קמא" בברייתא השלישית.
5.1
בדין הראשון שמובא בברייתא שיטת "רבי" היא כשיטת רבי יוסי בברייתא השניה, ולכן יותר ברור שהלכה כרבי כי גם רבי יוסי סובר כך, ובדרך כלל הלכה כרבי יוסי נגד חברו, ואולי אפילו נגד חבריו, ואלי אף נגד "תנא קמא".
ואולי זוהי משמעות הביטוי בגמרא "אי רבי אי רבי יוסי"
6.
לולא משנתנו כיצד היתה ההלכה בשלושת הברייתות?
6.1
מצד אחד בדרך כלל ההלכה כ"תנא קמא" נגד כל תנא יחיד שחולק עליו
6.2
מצד שני הלכה כ"רבי", על פי הכלל ש"הלכה כרבי מחברו", והשאלה היא האם הלכה כמותו גם נגד "תנא קמא", והאם כלל זה חל גם בברייתא ולא רק במשנה, ואולי הלכה כמותו אפילו "מחבריו".
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור רפח :
בתנאים643: הלכה כרבי מחבריו644, וכן אמרו בירושלמי645. יש מהראשונים מפרשים בדעת רב נחמן שאף הוא סובר בכל מקום "ולא מחבריו", אלא שבאותו דין הוא שאמר "ואפילו מחבריו646, ויש מפרשים בדעתו שסובר שלא נאמר הכלל "ולא מחבריו", אלא שיתכן "אפילו מחבריו", כשמסתבר טעמו647. רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן מסתפק, אם הלכה אפילו
643. עי' לעיל: כללי הלכה בתנאים מערובין מו ב.
644. סמ"ג עשין עד בשם ה"ר יהודה ב"ר אברהם, ועי' דק"ס ערובין שם שכ"ה בכתי"מ ועוד.
645. תרומות פ"ג ה"א, ועי"ש במרה"פ סוד"ה התורם. ועי' פהמ"ש שביעית פ"ט סומ"ה וביד מלאכי כלל רלב.
646. ר"ת בתוס' ב"ב שם ופי' א ברמב"ן שם. ועי' יבין שמועה כלל רלב שפי' שהספק הוא אם גם בברייתא אמרו ולא מחבריו.
647. ר"י בתוס' שם וכמהרש"א שם ופי' ב ברמב"ן שם.
7.
לכאורה, אם הכלל הוא שהלכה כרבי מחברו ואולי אפילו הלכה כרבי מחבריו, מדוע הפוסקים [ואולי משמע כך אף מהגמרא] פוסקים כמותו "רק" בגלל ש"סתם משנה" - משנתנו - היא כמותו?
7.1
ויש לומר: "רבי" עצמו בשתי הברייתות [השניה והשלישית] אומר "אומר אני".
הביטוי "אומר אני" - 23 מופעים בש"ס, ורק לגבי רבי יהודה הנשיא [עוד פעם אחת במסכת גיטין באופן עקיף על רבי].
יש אומרים שזה משום ענוותנותו של רבי, אבל קשה, מדוע זה ייחודי לרבי יהודה הנשיא, אלא כנראה יש לומר, שהכוונה היא לומר, שהלכה זו נאמרה על ידי רבי יהודה הנשיא כדעתו הפרטית ולא כפסק הלכה של בית דינו של רבי יהודה הנשיא.
7.2
וכדברים האלה אומר הרב מרגליות בספרו "יסוד המשנה ועריכתה", עמוד יח:
ההוספות וההכרעות האלו נטבעו במשנתו בהסכם חכמי בית ועדו ובהיות החכמים שאתו רבים ולפעמים לא כדעתו דעתם - והמטרה אשר שאף אליה רבינו הקדוש היתה עריכת משנה מוסכמת ולא משנה פרטית כלפנים - הוכרח לפעמים לסתום משנתו נגד דעת עצמו, ואז מתניתין דלא כרבי, או הביא דעת עצמו כדעת אחד התנאים האחרונים ובהיות הוא המסדר טבע בסגנון אומר אני.
7.3
לפי הנ"ל יוצא שבשתי הברייתות "רבי" עצמו אומר שאין הלכה כמותו, ולכן רק בגלל ה"סתם משנה" הלכה כמותו.
וגם זה קצת קשה, הרי גם את ה"סתם משנה" רבי עצמו הוא זה שקבע אותה ככזאת!
7.4
ולכן ניתן להסביר שהברייתות קדמו למשנה, ובמשנה עצמה "רבי" כן קבע שהלכה כמותו - כ"רבי" עצמו בברייתות.
[לפי ההסבר לעיל שגם בברייתא השלישית הלכה כ"רבי" - לפי שינוי הגירסא]
