הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"הלכה כרשב"ג במשנתנו"; "חיסורי מחסרא"

מגילה ו ע"ב

משנה. קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר שני. אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה, ומתנות לאביונים.
מני מתניתין?
לא תנא קמא, ולא רבי אליעזר ברבי יוסי, ולא רבן שמעון בן גמליאל.
דתניא: קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון חוץ ממקרא מגילה.
רבי אליעזר ברבי יוסי אומר: אין קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון.
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יוסי: אף קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון. ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה. -
רבן שמעון בן גמליאל היינו תנא קמא! -
אמר רב פפא: סדר פרשיות איכא בינייהו. דתנא קמא סבר: לכתחילה בשני, ואי עבוד בראשון - עבוד, בר ממקרא מגילה דאף על גב דקרו בראשון קרו בשני,
ורבי אליעזר ברבי יוסי סבר: אפילו מקרא מגילה לכתחילה בראשון.
ורבן שמעון בן גמליאל סבר: אפילו סדר פרשיות, אי קרו בראשון - קרו בשני.
מני?
אי תנא קמא - קשיא מתנות,
אי רבי אליעזר ברבי יוסי - קשיא נמי מקרא מגילה.
אי רבן שמעון בן גמליאל - קשיא סדר פרשיות! -
לעולם תנא קמא, ותנא מקרא מגילה והוא הדין מתנות לאביונים, דהא בהא תליא.
ואי בעית אימא: לעולם רבן שמעון בן גמליאל היא, ומתניתין חסורי מיחסרא, והכי קתני: אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לארבעה עשר שבאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות, הא לענין הספד ותענית - זה וזה שוין. ואילו סדר פרשיות לא מיירי.
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי.
אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: בכל שנה ושנה.
רבי אליעזר ברבי יוסי סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט - אף כאן אדר הסמוך לשבט, ורבן שמעון בן גמליאל סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן - אף כאן אדר הסמוך לניסן.
בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי - מסתבר טעמא, דאין מעבירין על המצות,
אלא רבן שמעון בן גמליאל מאי טעמא? -
אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף.
רבי אלעזר אמר: טעמא דרבן שמעון בן גמליאל מהכא, דכתיב לקים את אגרת הפרים הזאת השנית. ואיצטריך למיכתב

1.
הגמרא העמידה את משנתנו או כ"תנא קמא" בברייתא, או כרשב"ג בברייתא.

2.
לפי האפשרות הראשונה שמשנתנו היא כ"תנא קמא" הרי שמפרשים את דברי "תנא קמא" בברייתא: "מקרא מגילה והוא הדין מתנות לאביונים".

3.
לפי האפשרות השניה אומרת הגמרא שמשנתנו היא כרשב"ג, שסובר שאף 4 הפרשיות נקראות דווקא באדר שני, ומפרשים את משנתנו על ידי "חיסורי מחסרא",

לשון רשב"ג בברייתא היא:

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יוסי: אף קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון. ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה. -

לשון משנתנו:

אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה, ומתנות לאביונים.

ויש לגרוס במשנתנו ["חיסורי מחסרא"]:

אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לארבעה עשר שבאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות,

כלומר, מדובר ביום הפורים עצמו ולא בכל מצוות החודש כולו כמו קריאת 4 הפרשיות.

ומסקנת הגמרא מהדיוק משינוי לשון המשנה הוא:

הא לענין הספד ותענית - זה וזה שוין. ואילו סדר פרשיות לא מיירי.

4.
מדוע בהתאמת המשנה ל"תנא קמא" בברייתא הגמרא לא אמרה "חיסורי מחסרא"?

4.1
יתכן שבברייתא לא אומרים חיסורי מחסרא אלא רק על משנה.

4.2
ואולי ניתן לומר, כשהתנא [במשנה או בברייתא] מקצר, והגמרא "מוסיפה" נתון, הרי שאין זה בגדר "חיסורי מחסרא" אלא פרשנות, בעיקר כשמדובר על דין שניתן ללמוד מהדין שכבר כן נאמר בברייתא.

ואילו לפי ההסבר לשיטת רשב"ג מדובר ממש בשינוי לשון המשנה, כלומר, במקום "אדר הראשון..." יש לגרוס "ארבעה עשר שבאדר ראשון...", כלומר, מדובר על צמצום הביטוי "אדר הראשון"!

4.3
אבל עדיין קצת קשה, כי יש מסבירים שהביטוי "חיסורי מחסרא" [לפעמים] משמעותו פרשנות ולא שינוי גירסא, וחוזרת השאלה מה ההבדל בין שני הביטויים - "והוא הדין" ו"חיסורי מחסרא והכי קתני".

ולפי ההסבר לעיל בסעיף 4.1 יותר ברור.

5.
לשון המשך הגמרא:

אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי.

רבי יוחנן פוסק כרשב"ג בברייתא וממילא כהסבר משנתנו בסעיף 3 לעיל.

6.
בכל הדיון לעיל הגמרא לא מיישבת את שיטת רבי אליעזר ברבי יוסי עם משנתנו,
ורבי יוחנן [שלעיל הובא בשמו שפסק כרשב"ג] מסביר את המחלוקת העקרונית בין 2 הדעות האחרונות בברייתא:

אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: בכל שנה ושנה.

רבי אליעזר ברבי יוסי סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט - אף כאן אדר הסמוך לשבט, ורבן שמעון בן גמליאל סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן - אף כאן אדר הסמוך לניסן.

אבל רבי יוחנן לא מסביר מדוע הוא פוסק כרשב"ג.

6.1

בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי - מסתבר טעמא, דאין מעבירין על המצות,

הגמרא יוצאת מנקודת הנחה שדווקא שיטת רבי אליעזר יותר "מסתבר" ["מסתברא"].
כנראה ש"סתמא דגמרא" שואלת את השאלה ולא רבי יוחנן עצמו.

אלא רבן שמעון בן גמליאל מאי טעמא? -

6.2

אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף.

6.3

רבי אלעזר אמר: טעמא דרבן שמעון בן גמליאל מהכא, דכתיב לקים את אגרת הפרים הזאת השנית. ואיצטריך למיכתב

אמורא נוסף מיישב את דינו של רשב"ג ומסביר בהרחבה את רשב"ג ובדף הבא הגמרא מיישבת את דרשת הפסוקים גם לפי רבי אליעזר ברבי יוסי.

7.
חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף ו עמוד ב

ואסיקנא דלעולם מתני' כרשב"ג ומתניתין ה"ק אין בין י"ד של אדר הראשון לי"ד של אדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים, אבל לענין פרשיות לא איירי כלל, ומתניתין הכי דייקינן הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין, ואיפסיקא הלכתא כרשב"ג, ולפיכך הרי"ף ז"ל [הביא] משנתינו כדפרישנא אליבא [דרשב"ג] ולא הביא מחלוקת פרשיות כלום, וסתמו כפירושו דברי פי חכם חן.

הוא פוסק כרשב"ג [כהכרעת רבי יוחנן] אבל לא מסביר מדוע רבי יוחנן דווקא כמותו, הרי הגמרא מיישבת את משנתנו גם לפי תנא קמא. אמנם בדרך כלל באמת פרשני הש"ס והפוסקים לא מסבירים מדוע חכם מסויים בגמרא פסק דווקא כדעה מסויימת במחלוקת תנאים!

8.
ונראה ליישב:
הגמרא לעיל מיישבת את משנתנו גם לפי תנא קמא וגם לפי רשב"ג.
אחר כך רבי יוחנן הסביר את המחלוקת בין רשב"ג ורבי אליעזר ברבי יוסי. משמע מרבי יוחנן שיש לפסוק כאחד משני חכמים אלה, ומכיוון שמבין שניהם הגמרא הסבירה את משנתנו לפי רשב"ג [ולא לפי רבי אליעזר ברבי יוסי], לכן ההלכה כרשב"ג.

9.
גם אפשר לומר, שיש כלל שהלכה כרשב"ג במשנתנו, ואם נאמר שכלל זה תקף גם בברייתא וגם נגד רבים ["תנא קמא" ורבי אליזער ברבי יוסי] לכן רבי יוחנן פוסק כרשב"ג.

10.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה יג:

שני הימים האלו שהן ארבעה עשר וחמשה עשר אסורין ק בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום, בין לבני כרכין שהן עושין חמשה עשר בלבד, בין לבני עיירות שהן עושין ארבעה עשר בלבד,
ושני ר הימים אסורין בהספד ותענית ש באדר הראשון ובאדר השני,
אנשי כפרים שהקדימו וקראו בשני או בחמישי הסמוך לפורים מותרים בהספד ותענית ביום קריאתן ואסורין בהספד ותענית בשני הימים האלו אף על פי שאין קוראין בהן.

מגיד משנה הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה יג:

[יג] שני הימים האלה וכו'. שם פ"ק (דף ה':) לאסור את של זה בזה ששניהם אסורין בכל מקום:
ושני הימים האלו וכו'. משנה שם (דף ו':) אין בין אדר ראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים ובגמ' בלשון אחרון הכי קתני אין בין י"ד של אדר ראשון לי"ד של אדר וכו' הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין ובהלכות וכן הלכתא. וכתב רבינו דה"ה לט"ו ופשוט הוא

משמע ממנו שבין שתי האפשרויות בגמרא לעיל להתאים את משנתנו למחלוקת החכמים בברייתא הרי שההסבר השני מוגדר כ"לשון אחרון". וכנראה שהכלל הוא שהלכה כלשון אחרון, זאת אומרת שלא רק רבי יוחנן הכריע הלכה כרשב"ג אלא גם ה"סתמא דגמרא" פוסקת כרשב"ג, וההכרעה באה לידי ביטוי בזה שהסבר המשנה כרשב"ג פותח ב"איבעיא אימא"="לשון אחרון".