סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב חגי ניר, מכון הירושלמי

מגילה י ע"ב

 

הנושא: האם מותר לשמוח במפלת רשעים.

הבבלי (מגילה י, ב): "ומי חדי (שמח) הקב"ה במפלתן של רשעים והא דכתיב: "בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו" (דבה"י ב', כ', כ"א) ואמר ר' יוחנן: מפני מה לא נאמר "כי טוב" בהודאה זו? לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים.
ואמר ר' יוחנן: מאי דכתיב: "ולא קרב זה אל זה כל הלילה" (שמות י"ד, ל"ח) ביקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה...
מסתבר שבעניין שירת הים שאחרי טביעת המצרים התלמוד הירושלמי (סוטה ה', ד') חולק על הבבלי הנ"ל וזה לשונו:
"ר' נחמיה אמר: בשעה שעלו אבותינו מן הים ראו פגרי אנשים חטאים שהיו משעבדין בהן בפרך בעבודה קשה וכולם פגרים מתים מושלכים על שפת הים, ביקשו לומר שירה ושרתה עליהם רוח הקודש, ואפילו קטן שבישראל היה אומר שירה כמשה...".
משמע שהקב"ה הסכים עם שירתם ע"י שהשרה עליהם רוח הקודש. אמנם בבבלי מובאת אח"כ דעה חולקת על ר' יוחנן דעת ר' אלעזר "הוא אינו שש אבל אחרים משיש"
כלומר: דעת ר' יוחנן שבבבלי ודאי חולקת על הירושלמי אלא שגם ר' אלעזר שבבבלי , לא זהה לירושלמי, מדוע?
כיון ש"שרתה עלים רוח הקדש" זה ביטוי חזק להיתר האלוקי שאכן לכתחילה צריך (ולא רק מותר) לשמוח, לעומת הניסוח "אבל אחרים משיש" שמשמעותו שהקב"ה "רק" מסכים שבני אדם ישמחו.
מקור נוסף מצאנו בירושלמי (במסכת תעניות פרק ד הלכה ה):
"אמר ר' יוחנן אשרי מי שהוא רואה במפלתה של תרמור שהיא הייתה שותפת בחרבן הבית ראשון ובחרבן הבית השני. בחרבן ראשון העמידה שמונים אלף קשטים ובחרבן השני העמידה שמונת אלפים קשטים. (רעיון זה מופיע בעוד שלושה מקומות במדרשים, שכידוע שכולם ארץ ישראליים, באיכה רבה ב,ד ;שם בפרשה ד';ובבר"ר נ"ו, י"א)

שאלה: האם מכאן משתמע שבמפלת אויבים של עם ישראל יאמר הירושלמי שמותר לנו לשמוח?
תשובה: (ירושלמי סנהדרין סוף פרק ד') "ללמדך שאף מפלת הרשעים אינה שמחה לפני המקום. זו מסקנה הסוגיה המתייחסת למלחמת יהושפט כנגד בני מואב ובני עמון (דבהי"ב כ' א'-ל') שבהם בני יהודה פחדו ומסופר שיהושפט נועץ בעם "ויעמד משוררים לה'... בצאת החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו". ומהעובדה שלא אמרו: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". אם כן רואים שהירושלמי מחלק בין המצרים שמותר ומצווה לשיר שירה על מפלתם לבין איסור שירה למפלת מואב ועמון.
ואם נרצה ליצור הכללה נאמר:
רשעים גמורים, אכזריים כמו המצרים והתדמוריים– מותר לשמוח במפלתם.
לעומת זאת, אויבים מבחינה מדינית, צבאית, שרוצים לכבוש שטח, אך אינם אכזריים – כשעם ישראל ינצח לא נשמח במפלתם אלא רק בניצחוננו.
ובימינו: מסתבר שהגרמנים הנאצים, החיזבאלה, החמאס ואירן הרוצים להשמידינו (– דומים למצרים). יעזרנו אבינו שבשמים שנזכה לראות במפלתם וגם לשמוח.



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר