סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

חדא שמה זיבורתא, וחדא שמה כרכושתא – דבורת הדבש

 

"אמר רב נחמן: לא יאה יהירותא לנשי, תרתי נשי יהירן הויין, וסניין שמייהו, חדא שמה זיבורתא, וחדא שמה כרכושתא. זיבורתא - כתיב בה ותשלח ותקרא לברק, ואילו איהי לא אזלה לגביה. כרכושתא כתיב בה אמרו לאיש ולא אמרה אמרו למלך" (מגילה, יד ע"ב).

פירוש: אגב הזכרת הנביאות אמר רב נחמן: לא יאה [יפה], לא מתאימה יהירותא לנשי [יהירות, גאוה, לנשים]. וראיה לדבר: תרתי נשי יהירן הויין וסניין שמייהו [שתי נשים גאוותניות היו והיו שמותיהן מכוערים]: חדא [אחת] שמה זיבורתא [דבורה], וחדא [ואחת] שמה כרכושתא [חולדה], ומנין שהיו יהירות? זיבורתא כתיב [דבורה נאמר] בה: "ותשלח ותקרא לברק" ואילו איהי [היא עצמה] לא אזלה לגביה [הלכה אליו]. כרכושתא כתיב [חולדה נאמר] בה: "אמרו לאיש אשר שלח אתכם אלי" ולא אמרה אמרו למלך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

 
שם עברי: דבורת הדבש      שם באנגלית: Honey bee      שם מדעי: Apis mellifera

שמות נרדפים במקורות: צרעה,


נושא מרכזי:  לזיהוי הזיבורתא


השם זיבורתא הוא צורת הנקבה של זיבורא כפי שמשתמע מהסיפור על הנס שהתרחש לרבי אלעזר בן פרטא (עבודה זרה, יז ע"ב): "... אמרו: מאי טעמא תנית, ומאי טעמא גנבת? אמר להו: אי סייפא לא ספרא, ואי ספרא לא סייפא, ומדהא ליתא הא נמי ליתא ... אייתו ליה תרי קיבורי, אמרו ליה: הי דשתיא והי דערבא? איתרחיש ליה ניסא, אתיא זיבוריתא אותיבא על דשתיא ואתאי זיבורא ויתיב על דערבא, אמר להו: האי דשתיא והאי דערבא"(1). מפרש שם רש"י: "אתא זיבורא - זכר אותיבא על דערבא. ואתאי זיבורתא - נקבה אותיבא על דשתיא והבין שהוא נס הנעשה שהשתי מקבל ערב כנקבה המקבלת זכר".

השם הארמי זיבורא קשור, ללא ספק, לשם העברי דבורה. לאור כך ש"ז" ו"ד" מתחלפות בין עברית וארמית הרי שכנראה מקורן של שני שמות אלו הוא בשם פרוטו-שמי משותף (2). בערבית נקראת הצרעה "זונבור" (زُنْبُور) או זנבאר (زنبار) שמות הדומים מאד לזיבורא. יחד עם זאת הצרעות נקראות בערבית גם בשם "דבור". למשל, הצרעה המזרחית נקראת בערבית "דבור אלבלח" (دبور البلح). לדבורה שם שונה לגמרי בערבית והיא נקראת נחלה (نحلة). למרות המקור המשותף נראה שמשמעות השמות הארמי והעברי במקורות איננה זהה. הדבורה היא תמיד דבורת הדבש אך השם זיבורא עשוי להתייחס הן לצרעות והן לדבורים. על מנת לקבוע את המשמעות המדוייקת של השם יש לבדוק את ההקשר.

דוגמה בולטת לזהות בין דבורה וזיבורתא הם דברי רב נחמן בסוגייתנו: "לא יאה יהירותא לנשי, תרתי נשי יהירן הויין, וסניין שמייהו, חדא שמה זיבורתא, וחדא שמה כרכושתא". גם הזיברתא המוזכרת במדרש תהלים (בובר, מזמור א') היא קרוב לוודאי(3) דבורה שהרי היא מעניקה דבש(4): "אמר ר' תנחומא אומרים לה לזיברתא, לא מדובשך ולא מעוקציך". קביעה זו גוררת בעקבותיה את ההנחה שגם השם צרעה עשוי לשמש בשתי המשמעויות משום שמדרש זהה (תנחומא, ורשא, בלק סימן ו') מתייחס לצרעה: "א"ל לצרעה לא מדובשך ולא מעוקצך".

מאידך גיסא באיזכורים אחרים בגמרא סביר יותר שהשם זיבורא מתייחס לצרעה ובמיוחד לצרעה המזרחית הגדולה והמסוכנת הנפוצה. צרעה זו הגדולה בצרעות החברותיות בישראל ואורך המלכה מגיע ל – 23-25 מ"מ. תפוצתה משתרעת גם בארצות הסמוכות לבבל ולכן ניתן להניח שהייתה מוכרת גם בבבל. בכמה סוגיות אנו לומדים על הסכנה שבזיבורא: "אמר רב אידי בר אבין: האי מאן דבלע זיבורא, מחייא לא חיי, מיהו לשקייה רביעתא דחלא שמגז, אפשר דחיי פורתא עד דמפקיד אביתיה"(5) (עבודה זרה, יב ע"ב). ברוח זו נאמר גם במסכת כתובות (נ ע"א): "האי בר שתא דטריק ליה זיבורא ביומא דמישלם שתא לא חיי; מאי אסותיה? אצותא דדיקלא במיא, נשפייה ונשקייה"(6). בגמרא במועד קטן (יז ע"א): "נפק כי קא בכי ואזיל, אתא זיבורא וטרקיה אאמתיה, ושכיב. עיילוהו למערתא דחסידי ולא קיבלוהו, עיילוהו למערתא דדייני וקיבלוהו"(7). מעשה נוסף התומך בזיהוי הזיבורא עם הצרעות הניזונות בעיקר על טרף מובא בגמרא בסנהדרין (קט ע"ב): "הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא, איגלאי מלתא שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא, אתא זיבורי ואכלוה"(8).

הזיבורא מצטיירת כבעל חיים מסוכן ביותר באופן המזכיר את התיאורים של הצרעה. בגמרא בתענית (יד ע"א) נחשבת הצרעה כפורענות שיש להתריע בפניה: "... והתניא: ושאר כל מיני פורענויות המתרגשות, כגון חיכוך, חגב, זבוב, וצירעה, ויתושין, ושילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקין. מדצעקה בפה התרעה בשופרות!". הצרעה מופיעה בסוגיות אחרות כמקבילה לעקרב בעוצמת הארס והנזק שיש באפשרותה לגרום: "א"ר יהושע בן לוי: כל המזיקין נהרגין בשבת. מתיב רב יוסף: חמשה נהרגין בשבת ואלו הן, זבוב שבארץ מצרים, וצירעה שבנינוה, ועקרב שבחדייב, ונחש שבא"י, וכלב שוטה בכל מקום" (שבת קכא ע"ב). חמשת המינים שנמנו בברייתא מסוכנים יותר מאשר מזיקים האחרים וביניהם נכללו גם הצרעה והעקרב. מהמשך הסוגיה נוכל להסיק שהצרעה נקראת בארמית זיבורא: "תני תנא קמיה דרבא בר רב הונא: ההורג נחשים ועקרבים בשבת אין רוח חסידים נוחה הימנו. אמר לו: ואותן חסידים אין רוח חכמים נוחה מהם. ופליגא דרב הונא, דרב הונא חזייה לההוא גברא דקא קטיל זיבורא, אמר ליה: שלימתינהו לכולהו?"(9).

ההקבלה המופיעה בכמה סוגיות בגמרא בין הצרעה והעקרב מחד גיסא וההקבלה בין זיבורא ועקרב מאידך גיסא רומזת על הזהות בין זיבורא לצרעה(10). במסכת חגיגה (ה ע"א) אנו לומדים: "מאי רעות וצרות? אמר רב: רעות שנעשות צרות זו לזו כגון זיבורא ועקרבא" (חגיגה, ה ע"א). מפרש רש"י: "זיבורא ועקרבא - נקיט הכי, משום דאמרינן במסכת עבודה זרה בפרק אין מעמידין (כח, ע"ב) חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא(11), וחילופא סכנתא, הלכך, היכא דנכתיה זיבורא ועקרבא נעשות צרות זו לזו, דלית ליה תקנתא לא בקרירי דקשה לעקרב, ולא בחמימי דקשה לזיבורא".

צמד בעלי חיים מסוכנים זה מוזכר גם בסנהדרין (סה ע"א): "אמר אביי: הלכך האי מאן דצמיד זיבורא ועקרבא, אף על גב דקא מיכוין דלא ליזקו, אסור". לדעת אביי איסור "חובר חבר" הוא גם כאשר מצמיד צרעה ועקרב על מנת שיעקצו זה את זה ובכך למנוע נזק מהאדם. אם הם מסוגלים לעקוץ זה את זה כנראה שהזיבורא כאן איננה הדבורה הקטנה והחלשה בהרבה מהעקרב. הדמיון בין הזיבורא והעקרב מופיע גם בסוגיה בכתובות שהוזכרה לעיל: "אמר אביי: אמרה לי אם, האי בר שית דטרקא ליה עקרבא ביומא דמישלם שית לא חיי ... האי בר שתא דטריק ליה זיבורא ביומא דמישלם שתא, לא חיי וכו'" (12) (כתובות, נ ע"א). בצד ההשוואה בין הצרעה והעקרב משתמע מהגמרא בשבת (קט ע"ב) שהעקרב נחשב למסוכן יותר: "ברזינא לזיבורא, רביעאה לעקרבא". מפרש רש"י: "ברזינא לזיבורא - כוס קטן מאד, ושמו ברזינא, מאותן מי רגלים שותין למי שנשכתו צרעה, ומתרפא. רביעתא לעקרב - רביעית לוג למי שעקצו עקרב".
 

       
תמונה 1.  דבורת הדבש   תמונה 2.  צרעה מזרחית

 


 


(1) פירוש: אַתְיוּהוּ [הביאו] את ר' אֶלְעָזָר בֶּן פְּרָטָא לדין, ואָמְרוּ: מַאי טַעְמָא תָּנֵית, וּמַאי טַעְמָא גְּנַבְתְּ [מה טעם שָנִיתָ, ומה טעם גנבת]? שאלה היו האשמות שהאשימוהו. אָמַר לְהוּ [להם]: אִי סַיָּיפָא לָא סָפְרָא [אם אדם הוא סייף, בעל חרב, גנב, אינו סופר העוסק בתורה], וְאִי סָפְרָא לָא סַיָּיפָא [ואם הוא סופר אינו סייף], כלומר, אתם מאשימים אותי בשני דברים הסותרים זה את זה, שמי שמלאכתו בתורה אינו עוסק בגניבה, וכן להיפך, וּמִדְּהָא לֵיתָא הָא נַמִי לֵיתָא [ומכיון שזה אינו גם זה אינו]. ושאלו אותו: וְאם כן מַאי טַעְמָא קָרוּ לָךְ [מה הטעם קוראים לך] "רַבִּי"? אמר להם: רַבָּן שֶׁל תַּרְסִיִּים (אורגים) אֲנִי, גדול שבהם, ומלמדם, ומשום כך הם קוראים לי "רבי" בלשון כבוד. רצו לבדוק אם אכן הוא מומחה בדבר, אַיְיתוּ לֵיהּ תְּרֵי קִיבּוּרֵי [הביאו לו שתי פקעות של צמר], אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: הֵי דְּשָׁתְיָא וְהֵי דְּעָרְבָא [איזו של שתי ואיזו של ערב]? שיש הבדל בין חוטי שתי וערב בעוביים ובחוזקם, ודבר זה יכולים המומחים להבחין בו מיד. אִיתְרְחֵישׁ לֵיהּ נִיסָא [התרחש לו נס], אָתְיָא זִיבּוּרִיתָא אוֹתִיבָא עַל דְּשָׁתְיָא וַאֲתַאי זִיבּוּרָא וִיתֵיב עַל דְּעָרְבָא [באה צירעה נקבה ישבה על פקעת השתי ובא צירעה זכר וישב על פקעת הערב], אָמַר לְהוּ [להם]: הַאי דְּשָׁתְיָא וְהַאי דְּעָרְבָא [זה של שתי וזה של ערב] שהבין שמראים לו משמים דבר זה, שחוט השתי הקבוע בנול הוא המקבל את הערב, כמו הנקבה שמקבלת זכר.
(2) הן בעברית והן בארמית עבר העיצור "ד'אל", שהיה קיים בשפה שממנה הן התפתחו, התמרה לעיצור נוח יותר להגייה אלא שבאופן שונה. בעברית הוא הפך ל"ז" ואילו בארמית ל"ד". דוגמאות לתהליך הן זקן לעומת דיקנא או זכר לעומת דיכרא. במקרה של הדבורה חל תהליך הפוך משום שדווקא בארמית יש שימוש באות "ז" והדבורה נקראת זיבורא. תודה לרב שמואל ברויאר על ההסבר הלשוני.
(3) אלא אם כן נטען שגם לצרעות יש דבש. על אפשרות זו ראו במאמר "האי מאן דבלע זיבורא מחייא לא חיי".
(4) המגיד מקוז'ניץ כתב בספרו "עבודת ישראל" (פרשת וישב): ".... וכמו שאומרים לדבורה לא מעוקציך ולא מדובשך וכו'".
(5) פירוש: הַאי מַאן דְּבָלַע זִיבּוּרָא [מי שבולע צרעה] מִחְיָיא לָא חַיֵּי [לחיות לא יחיה], שהעקיצה תגרום למותו, אלא מִיהוּ לִשְׁקְיֵהּ רְבִיעִתָּא דְּחַלָּא שַׁמְגָּז [מכל מקום שישקו אותו רביעית של חומץ חריף], אֶפְשָׁר דְּחַיֵּי פּוּרְתָּא [שיחיה מעט] עַד דְּמַפְקִיד אַבֵּיתֵיהּ [שיצווה לביתו, למשפחתו] כל מה שהוא רוצה לומר בטרם ימות. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
הגמרא קובעת שאדם שנעקץ על ידי זיבורא בוודאי ימות ("מחייא לא חיי") אלא שעל מנת לעכב את מותו עד שיספיק לצוות את ביתו ישתה חומץ. השאלות העולות הן האם אכן צרעות עלולות לגרום למוות? והאם המוות וודאי? בנושא זה ראו "האי מאן דבלע זיבורא מחייא לא חיי". על המאמר הנ"ל יש להעיר שבנסיבות מסויימות גם דבורה עלולה לגרום למוות. ראו למשל את דיווחה של א. עצר: "עקיצת הדבורה כמעט הרגה צעירה מהצפון".
(6) פירוש: הַאי בַּר שַׁתָּא דְּטָרֵיק לֵיהּ זִיבּוּרָא בְּיוֹמָא דְּמִישְׁלַם שַׁתָּא [ילד זה בן שנה שעוקצת אותו צירעה ביום שמשלים שנה] לָא חַיֵּי [איננו חי]. מַאי אֲסוּתֵיהּ [מה רפואתו] אַצְוָתָא דְּדִיקְלָא בְּמַיָּא [סיב הדקל במים], נְשַׁפְיֵיהּ וְנַשְׁקְיֵיהּ [ישפשפנו בו וישקנו ממנו].
(7) פירוש: נפק כי קא בכי ואזיל [יצא המנודה כשהוא בוכה והולך], אתא זיבורא וטרקיה אאמתיה ושכיב [באה צירעה ועקצה אותו באמתו, באבר, ומת]. כיון שהיה תלמיד חכם גדול עיילוהו למערתא דחסידי [הכניסוהו, לקוברו, למערה שבה קוברים את החסידים].
(8) פירוש: הָוְיָא הַהִיא רְבִיתָא דַּהֲוַת קָא מַפְּקָא רִיפְתָּא לְעַנְיָא בְּחַצְבָּא [היתה שם נערה אחת שהיתה מוציאה לחם לעניים בתוך כד] שלא יראוה בני המקום, אִיגְלַאי מִלְּתָא, שַׁפְיוּהָ דּוּבְשָׁא, וְאוֹקְמוּהָ [נתגלה הדבר, משחוה בדבש, והעמידוה] עַל אֵיגַר שׁוּרָא [גג חומת העיר], אֲתָא זִיבּוּרֵי וַאֲכַלוּהָ [באו הצרעות ואכלוה].
(9) פירוש: תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ [שנה חוזר המשניות לפני] רָבָא בַּר רַב הוּנָא: הַהוֹרֵג נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בַּשַּׁבָּת אֵין רוּחַ חֲסִידִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ (ממנו). אָמַר לֵיהּ [לו] רבא בר רב הונא: וְאוֹתָן חֲסִידִים אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה מֵהֶם, שהם גורמים על ידי כך להזיק את הבריות, ומעירים: וּפְלִיגָא [וחלוקה] אימרה זו על שיטת רַב הוּנָא. שרַב הוּנָא חַזְיֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דְּקָא קָטֵיל זִיבּוּרָא [ראה אדם אחד שהוא הורג צרעה] בשבת. אָמַר לֵיהּ [לו]: שְׁלֵימְתִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ [וכי השלמת, גמרת, להרוג את כל הצרעות כולן]? והרי שלא היתה דעתו נוחה ממנו.
(10) על פי הכלל שאם A=B ו- A=C הרי ש – C=B.
(11) פירוש: חֲמִימֵי לְעַקְרַבָּא וּקְרִירֵי לְזִיבּוּרָא [דברים חמים מועילים לעקיצת עקרב ודברים קרים לדבורה], וְחִילּוּפָא סַכַּנְתָּא [וחילוף הדברים הוא סכנה]. מ.ר: מוסיף רש"י שהניגוד באופן הטיפול בעקיצות העקרב והצרעה מונע אפשרות טיפול במקרה שאדם נעקץ על ידי שניהם בו-זמנית.
(12) פירוש: אָמַר אַבַּיֵי, אָמְרָה לִי אֵם: הַאי בַּר שִׁית דְּטָרְקָא לֵיהּ עַקְרַבָּא בְּיוֹמָא דְּמִישְׁלַם שִׁית [ילד זה בן שש שעוקץ אותו עקרב ביום שהוא משלים שש שנים] לָא חַיֵּי [איננו חי] ... ועוד אמרה לו: הַאי בַּר שַׁתָּא דְּטָרֵיק לֵיהּ זִיבּוּרָא בְּיוֹמָא דְּמִישְׁלַם שַׁתָּא [ילד זה בן שנה שעוקצת אותו צירעה ביום שמשלים שנה] לָא חַיֵּי [איננו חי].  

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה. 



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר