הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כרשב"ג במשנתנו"; משנה וברייתא
מגילה ח ע"ב - ט ע"ב
משנה. אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ותפלין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית.
גמרא. הא לתופרן בגידין ולטמא את הידים - זה וזה שוין. וספרים נכתבין בכל לשון וכו'. ורמינהו: מקרא שכתבו תרגום, ותרגום שכתבו מקרא, וכתב עברי - אינו מטמא את הידים, עד שיכתבנו בכתב אשורית, על הספר, ובדיו. - אמר רבא: לא קשיא...
רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית.
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל - אמר קרא יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם - דבריו של יפת יהיו באהלי שם. - ואימא גומר ומגוג! אמר רבי חייא בר אבא: היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת - יפיותו של יפת יהא באהלי שם.
------------------
מסכת מגילה דף ח
---------------
1. "הלכה כרשב"ג במשנתנו"
2. משנה וברייתא
בגמרא:
משנה. אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ותפלין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית.
גמרא. הא לתופרן בגידין ולטמא את הידים - זה וזה שוין. וספרים נכתבין בכל לשון וכו'. ורמינהו: מקרא שכתבו תרגום, ותרגום שכתבו מקרא, וכתב עברי - אינו מטמא את הידים, עד שיכתבנו בכתב אשורית, על הספר, ובדיו. - אמר רבא: לא קשיא;
...
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ט עמוד ב
רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית.
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל - אמר קרא יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם - דבריו של יפת יהיו באהלי שם. - ואימא גומר ומגוג! אמר רבי חייא בר אבא: היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת - יפיותו של יפת יהא באהלי שם.
1.
במשנה יש מחלוקת בין "תנא קמא" ורשב"ג אם כאשר התירו לכתוב [ספרים] שלא בלשון אשורית אזי התירו "בכל לשון" - דעת תנא קמא, או רק ביוונית - דעת רשב"ג.
2.
הגמרא מקשה "ורמינהו" - סתירה - לברייתא [או למשנה] שממנה משמע שגם ספרים יש לכתוב רק באשורית.
הציטוט בסוגייתנו מתאים למשנה במסכת ידים פרק ד משנה ה:
[*] תרגום שבעזרא ושבדניאל מטמא את הידים תרגום שכתבו עברית ועברית שכתבו תרגום וכתב עברי אינו מטמא את הידים לעולם אינו מטמא עד שיכתבנו אשורית על העור ובדיו:
אמנם לשון אותה משנה איננה זהה לקטע שמצוטט בסוגייתנו כ"ורמינהו", ולכן באמת משמע מהגמרא להלן [ראה בפרשנים] שמדובר כאן בברייתא.
3.
הגמרא [בעמוד הבא] מנסה ליישב את הסתירה בכמה אופנים.
לפי המסקנה שם:
רב אשי אמר: כי תניא ההיא בשאר ספרים, ורבי יהודה היא. דתניא: תפלין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית, ורבותינו התירו יונית. והכתיב והיו! אלא אימא: ספרים נכתבים בכל לשון, ורבותינו התירו יונית. - התירו? מכלל דתנא קמא אסר! אלא אימא: רבותינו לא התירו שיכתבו אלא יונית. ותניא, אמר רבי יהודה: אף כשהתירו רבותינו יונית - לא התירו אלא בספר תורה, ומשום מעשה דתלמי המלך.
כלומר, הברייתא שממנה הקשתה הגמרא שהיא סותרת את משנתנו היא שיטת רשב"ג במשנתנו ולפי הסבר רבי יהודה בדעת רשב"ג.
4.
הפרשנים דנים אם הסתירה היא ממשנה או מברייתא נפרדת [סעיף 2 לעיל]. לכאורה אין לזה נפקות. אבל אפשר לומר: אם הסתירה היא ממשנה הרי שעיקר הקושיה היא על רבי יהודה הנשיא עצמו שערך את המשניות.
5.
לפי המסקנה בגמרא, שהברייתא [או המשנה] מסבירה את דברי רשב"ג במשנתנו. לפי זה מתאים לומר שמדובר בברייתא ולא במשנה, כי לא מקובל במשניות שמשנה במסכת אחת מסבירה משנה במסכת אחרת.
6.
בדף הבא - מגילה דף ט עמוד ב - רבי יוחנן פוסק במפורש כרשב"ג, וקצת קשה, שהרי הכלל הוא "הלכה כרשב"ג במשנתנו", ועוד, שהרי הגמרא דנה הרבה בדברי רשב"ג, ומדוע יש צורך בהכרעה מפורשת [מתוך הנחה שהכלל של "הלכה כרשב"ג במשנתנו" נקבע לפני תקופת רבי יוחנן].
אלא יש לומר שההכרעה כרשב"ג נועדה להדגיש שההסבר ברשב"ג הוא כמבואר לעיל בסעיף 3.
