סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

מסורות שונות במחלוקת אמוראים; "תנא קמא"

מגילה יח ע"ב


תנו רבנן: קראה סירוגין - יצא, סירוסין - לא יצא. רבי מונא אומר משום רבי יהודה: אף בסירוגין, אם שהה כדי לגמור את כולה - חוזר לראש. אמר רב יוסף: הלכה כרבי מונא שאמר משום רבי יהודה. אמר ליה אביי לרב יוסף: כדי לגמור את כולה, מהיכא דקאי לסיפא, או דלמא מרישא לסיפא? - אמר ליה: מרישא לסיפא, דאם כן נתת דבריך לשיעורין. אמר רבי אבא אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: הלכה כרבי מונא, ושמואל אמר: אין הלכה כרבי מונא. בסורא מתנו הכי. בפומבדיתא מתנו הכי: אמר רב כהנא אמר רב: הלכה כרבי מונא, ושמואל אמר: אין הלכה כרבי מונא. רב ביבי מתני איפכא, רב אמר: אין הלכה כרבי מונא, ושמואל אמר: הלכה כרבי מונא. אמר רב יוסף: נקוט דרב ביבי בידך, דשמואל הוא דחייש ליחידאה. דתנן: שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה, משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה. אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירה.  

מבנה הסוגיה:

1.

תנו רבנן: קראה סירוגין - יצא, סירוסין - לא יצא.

2.

רבי מונא אומר משום רבי יהודה: אף בסירוגין, אם שהה כדי לגמור את כולה - חוזר לראש.

רבי מונא כנראה היה תלמידו של התנא "רבי יהודה", ואצל התנאים מקובל לומר שכאשר תנא מצטט את רבו הניסוח הוא "משום רבי...".
רבי מונא מגביל את הדין של "קראה סירוגין - יצא", שאם ההפסקה היתה ממשוכת עד כדי שיכול היה בזמן זה לסיים את קריאת המגילה - חוזר לראש.

3.

אמר רב יוסף: הלכה כרבי מונא שאמר משום רבי יהודה.

רב יוסף פסק כרבי מונא. משמע מדבריו ש"תנא קמא" חולק וסובר שבכל מקרה - יצא, רב יוסף פוסק כרבי מונא נגד "תנא קמא" למרות שבדרך כלל ההלכה היא כ"תנא קמא" נגד תנא שחולק עליו. וזהו חידושו של רב יוסף.

4.

אמר ליה אביי לרב יוסף: כדי לגמור את כולה, מהיכא דקאי לסיפא, או דלמא מרישא לסיפא? -
אמר ליה: מרישא לסיפא, דאם כן נתת דבריך לשיעורין.

אביי מברר עם רב יוסף - רבו של אביי - את דינו של רבי מונא.

5.

אמר רבי אבא אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: הלכה כרבי מונא, ושמואל אמר: אין הלכה כרבי מונא.

"רבי ירמיה" בר אבא תלמיד-חבר של רב ["אמרי במערבא" – בש"ס – רבי ירמיה, הליכות עולם, פרק שלישי, ב]
לפי זה יוצא ש"רבי אבא" [לא אביו של רבי ירמיה אלא תלמידו של רבי ירמיה בא אבא] היה דור - דור וחצי אחרי רב. זאת אומרת שחי [כנראה] לפני רב יוסף [או אולי בדורו של רב יוסף].

לפי זה יש לשאול מדוע הגמרא מביאה את גירסת "רבי אבא" אחרי פסיקת "רב יוסף"? אולי כי "עורך הגמרא" רוצה להבליט שהלכה כרב יוסף ואביי [משמע שאביי מסכים לפסק דינו של רב יוסף] פסקו כרבי מונא.

"רבי אבא" מביא מחלוקת, רב פוסק כרבי מונא ושמואל פוסק שלא כרבי מונא. ויש לשאול מדוע הניסוח - בדברי שמואל - הוא "אין הלכה כרבי מונא" ולא "הלכה כתנא קמא".

אולי הביטוי "אין הלכה כרבי מונא" מודיענו [כך דעת שמואל] שאין הלכה כמותו לגמרי, באופן מוחלט - גם לכתחילה וגם בדיעבד.


6.

בסורא מתנו הכי.
בפומבדיתא מתנו הכי:

מי מתאר זאת? כנראה "עורך הגמרא":

אמר רב כהנא אמר רב: הלכה כרבי מונא,
ושמואל אמר: אין הלכה כרבי מונא.

זאת בדיוק אותה מחלוקת כמו בסעיף 5, אלא שרב כהנא [תלמידו של "רב". אמנם היו כמה חכמים בשם זה] הוא זה שמצטט את מחלוקת רב ושמואל.

7.

רב ביבי מוסר את גירסת המחלוקת באופן "הפוך":

רב ביבי מתני איפכא,
רב אמר: אין הלכה כרבי מונא,
ושמואל אמר: הלכה כרבי מונא.

היו כמה חכמים בשם "רב ביבי". אחד מהם היה בדורו של רב יוסף, ולכן היה מאוחר מרב כהנא שמסר את הגירסא הקודמת. לכאורה קשה: הרי רב כהנא היה תלמידו של "רב" ואילו "רב ביבי" לא היה תלמידו של רב וכיצד הוא גרס באופן שונה! אלא היה גם חכם בשם "רב ביבי" שהיה תלמידו של רב.

וכך מוכח לכאורה מההמשך:

8.

אמר רב יוסף: נקוט דרב ביבי בידך, דשמואל הוא דחייש ליחידאה.
דתנן: שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה, משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה. אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירה.

רב יוסף מאשר את גירסת רב ביבי!!! ההוכחה שלו איננה על סמך קבלה ממסורת רבותיו אלא מכח סברא !!! הוא טוען ששיטת שמואל היא שהוא מחמיר כדעת יחיד. ולפי גירסת רב ביבי שמואל פסק כרבי מונא שהוא יחיד לעומת "תנא קמא".
ניתן ללמוד מכאן:

א. "תנא קמא" נחשב כ"רבים".
ב. לפי שמואל תמיד [האמנם?] יש לפסוק כתנא בודד - "יחיד" - שחולק על "תנא קמא" אם דבריו הם לחומרא !!!

9.
מסקנות ממהלך הסוגיה:

א. רב יוסף פוסק כגירסה האחרונה, והוא פוסק כשמואל - וכך הוא אמר בסעיף 3 לעיל.
ב. הסוגיה "ערוכה", שהרי דברי רב יוסף מובאים בתחילת הסוגיה ובסופה!

9.1

עד כאן משמע שההלכה היא כרב יוסף [וכאביי] בתחילת הסוגיה - כרבי מונא:

רבי מונא אומר משום רבי יהודה: אף בסירוגין, אם שהה כדי לגמור את כולה - חוזר לראש.

10.

תוספות מסכת מגילה דף יח עמוד ב:

נקוט דרב ביבי בידך - דאמר רב אין הלכה כרבי מונא שאמר שחוזר לראש וכן הלכה
דאין צריך לחזור לראש דהלכה כרב באיסורי דאמר כן ורבי יוחנן קאי כוותיה בפרק בתרא דר"ה (דף לד: ושם)

תוס' מקבל את דברי רב יוסף שמקבל את גירסת רב ביבי. ורב ביבי אמר שרב פסק כ"תנא קמא" ולא כרבי מונא, ולכן "אין צריך לחזור לראש"!

10.1

נראה לי שלפי תוס' רב יוסף - בסעיף 8 לעיל - חוזר בו מדבריו בסעיף לעיל! וממילא גם לפי דבריו הסוגיה "ערוכה" - אמנם מדובר בעריכה שונה מזו שלעיל בסעיף 9.ב.


10.2

תוס' מביא שרבי יוחנן - בסוגיה מקבילה - פוסק שלא כרבי מונא! - ולכן כך הלכה למעשה!
ממסכת ראש השנה דף לד:

דאמר שאם שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ומסיים התם תניא נמי הכי ומייתי הא ופריך והא אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק שאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ומשני הא דידיה הא דרביה ומדתניא כוותיה שמע מינה הלכתא כוותיה ומכאן סומך ר"י כשעומד באמת ויציב שממתין עד שיאמר עם הצבור קדושה וברכו ואמן יהא שמיה רבא.

10.3

רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה ב:

מצא צבור שקראו חציה לא יאמר אקרא חציה האחרון עם הצבור ואחזור ואקרא חציה ראשון שזה קורא למפרע, אלא קורא מתחילה ועד סוף על הסדר, קרא ג ושהה מעט וחזר וקרא אף על פי ששהה כדי לגמור את כולה הואיל וקרא ד על הסדר יצא.

הרמב"ם פוסק כ"תנא קמא", ולמעשה כתוס'.

10.4

הגהות מיימוניות הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה ב:

[ד] בגמרא גרסינן רבי מיונא בשם רבי יודן אומר אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ומסקינן דהיינו פירוש כולה מראשה לסופה
ופליגי אמוראי אי הלכה כרבי מונא או לא עד רב ביבי מתני איפכא רב אמר אין הלכה כר' מונא
אמר רב יוסף נקוט דרב ביבי בידך
והילכתא כרב באיסורי וכן פסק רבינו שמחה משר"ת וכן ספר המצות ודלא כשאלתות וספר יריאים שפסקו כרב מונא וכן פסק רב אלפס דאין הלכה כר' מונא, ע"כ:

הנימוק לפסק הרמב"ם לא בגלל רבי יוחנן - כדברי תוס' - אלא בגלל שהכלל הוא שהלכה כרב באיסורים נגד שמואל. וזאת על פי גירסת רב יוסף בסוף הסוגיה שכך היתה שיטתו של "רב".

11.

בענין זה יש דיון בפרשני הרמב"ם:

----------------

12.

על דברי תוס' שמביא מדברי רבי יוחנן

אני מצטט מה שכתבתי על מסכת ראש השנה דף לד:

בגמרא:

תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים. אמר רבי יוחנן: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום. יצא, תניא נמי הכי: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום - יצא, מתשעה בני אדם כאחד - [לא יצא], תקיעה מזה ותרועה מזה - יצא, ואפילו בסירוגין, ואפילו כל היום כולו.
ומי אמר רבי יוחנן הכי?
והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: בהלל ובמגילה, אם שהה כדי לגמור את כולה - חוזר לראש! -
לא קשיא; הא - דידיה, הא - דרביה. ודידיה לא?
והא רבי אבהו הוה שקיל ואזיל בתריה דרבי יוחנן, והוה קרי קריאת שמע, כי מטא למבואות מטונפות אישתיק. בתר דחליף אמר ליה: מהו לגמור? - אמר לו: אם שהית כדי לגמור את כולה - חזור לראש! -
הכי קאמר ליה: לדידי - לא סבירא לי.
לדידך דסבירא לך, אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש.

מבנה הגמרא:

1.

תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים. אמר רבי יוחנן: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום. יצא.

רבי יוחנן סובר שאין צורך שיהיה רצף זמן בין ה"תשע תקיעות".

1.1

בפשטות משמע שדינו של רבי יוחנן לא קשור קשר ישיר להסבר המשנה.

2.

הגמרא מביאה הוכחה מברייתא לדברי רבי יוחנן:

תניא נמי הכי: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום - יצא, מתשעה בני אדם כאחד - [לא יצא], תקיעה מזה ותרועה מזה - יצא, ואפילו בסירוגין, ואפילו כל היום כולו.

2.1

הניסוח בברייתא זהה לחלוטין לדברי רבי יוחנן. כנראה שרבי יוחנן לא הכיר ברייתא זו [?] אבל מדוע הגמרא צריכה היתה להביא את דברי רבי יוחנן אם ידעה שיש ברייתא מפורשת.

אולי אפשר להעלות השערה [שלא מצאתי לה סימוכין] ["חידוש"]: רבי יוחנן הכיר ברייתא נוספת שחולקת על ברייתא זו, והוא זה שהביא את הברייתא שמובאת בגמרא, וכוונת רבי יוחנן לפסוק כמותה ובניגוד לברייתא האחרת [שלא מובאת בשום מקום].
דברים אלה מתאימים רק למקרים בהם הביטוי "תניא נמי הכי" מקדים ציטוט ברייתא שזהה בלשונה לחלוטין לדברי אמורא מסויים.
כאשר הברייתא איננה זהה בלשונה לחלוטין לדברי האמורא אלא רק ניתן לדייק ממנה דברים שמתאימים לדברי האמורא, הרי שמתאים יותר הפירוש ה"רגיל", שהגמרא "מצאה" ברייתא שניתן להוכיח ממנה כדברי האמורא!

3.

הגמרא מקשה על רבי יוחנן:

ומי אמר רבי יוחנן הכי?
והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: בהלל ובמגילה, אם שהה כדי לגמור את כולה - חוזר לראש! -

הגמרא מביאה דין שאמר רבי יוחנן משמו של רבי שמעון בן יהוצדק, שמשמע ממנו שאין להפסיק הפסק רב בקיום מצוה!

[הערה: זה מה שקשור למסכת מגילה דף יח]

4.

תרוץ הגמרא:

לא קשיא; הא - דידיה, הא - דרביה.

[כאן אני מדלג על מה שכתבתי במסכת ראש השנה דף לד]

5.

הגמרא מקשה שוב על רבי יוחנן מדברי עצמו:

ודידיה לא? והא רבי אבהו הוה שקיל ואזיל בתריה דרבי יוחנן, והוה קרי קריאת שמע, כי מטא למבואות מטונפות אישתיק. בתר דחליף אמר ליה: מהו לגמור? - אמר לו: אם שהית כדי לגמור את כולה - חזור לראש! -

משמע מדברי רבי יוחנן לתלמידו - רבי אבהו - שהוא סובר שאין להפסיק הפסק גדול בקיום מצוה.

[הערה: גם זה מה שקשור למסכת מגילה דף יח]

6.

מיישבת הגמרא:

הכי קאמר ליה: לדידי - לא סבירא לי.
לדידך דסבירא לך, אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש.

רבי יוחנן באמת סובר שהשוהה באמצע מצוה אינו צריך לחזור לראש אפילו אם שהה שהות מרובה, אבל לשיטת רבי אבהו שצריך לחזור הרי שהשהיה שמחייבת בחזרה היא כזאת שיש בה כדי לגמור את כל המצוה.

[הערה: גם זה מה שקשור למסכת מגילה דף יח]



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר