הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

זיהויו של "תנא קמא"; רשימת מקרים במשנה

מגילה יט ע"ב - כ ע"א

משנה. הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, רבי יהודה מכשיר בקטן.
גמרא. מאן תנא חרש דיעבד נמי לא? - אמר רב מתנה: רבי יוסי היא, דתנן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו - יצא, רבי יוסי אומר: לא יצא. - וממאי דרבי יוסי היא, ודיעבד נמי לא? דלמא רבי יהודה היא, ולכתחלה הוא דלא, הא דיעבד - שפיר דמי! - לא סלקא דעתך, דקתני חרש דומיא דשוטה וקטן, מה שוטה וקטן דיעבד נמי לא, אף חרש - דיעבד נמי לא. - ודלמא הא כדאיתא והא כדאיתא! - מדקתני סיפא: רבי יהודה מכשיר בקטן - מכלל דרישא לאו רבי יהודה היא. - ודלמא כולה רבי יהודה היא? מי דמי? רישא לפסולה וסיפא לכשירה. - ודלמא כולה רבי יהודה היא, ותרי גווני קטן קתני לה, וחסורי מיחסרא והכי קתני: הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, במה דברים אמורים - בקטן שלא הגיע לחינוך, אבל בקטן שהגיע לחינוך - אפילו לכתחלה, שרבי יהודה מכשיר בקטן. - במאי אוקימתא - כרבי יהודה, ודיעבד. אלא הא דתני (רבי) יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: חרש המדבר ואינו שומע - תורם לכתחלה, מני? אי רבי יהודה - דיעבד אין, לכתחלה לא. אי רבי יוסי - דיעבד נמי לא! - ואלא מאי - רבי יהודה ואפילו לכתחלה? אלא הא דתניא: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך - יצא, מני? לא רבי יהודה ולא רבי יוסי. אי רבי יהודה - אפילו לכתחלה, אי רבי יוסי - אפילו דיעבד נמי לא! לעולם רבי יהודה, ואפילו לכתחילה, ולא קשיא; הא - דידיה, הא - דרביה. דתניא, רבי יהודה אומר משום רבי אלעזר בן עזריה: הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, שנאמר: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך. רבי מאיר אומר: אשר אנכי מצוך היום על לבבך - אחר כוונת הלב הן הן הדברים. השתא דאתית להכי, אפילו תימא רבי יהודה כרביה סבירא ליה. והא דתני יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי - רבי מאיר היא.

הגמרא מנסה להעמיד את הרישא של משנתנו או כרבי יהודה או כרבי יוסי:

1.

משנה. הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן,
רבי יהודה מכשיר בקטן.

"תנא קמא" - מיהו? על כך דנה הגמרא בהרחבה.

1.1
בפשטות רבי יהודה חולק על "תנא קמא" במקרה של "קטן". הגמרא תדון בסוגי "קטן".

2.

גמרא. מאן תנא חרש דיעבד נמי לא? - אמר רב מתנה: רבי יוסי היא, דתנן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו - יצא, רבי יוסי אומר: לא יצא. -

הגמרא מעמידה את "תנא קמא" [ובנושא של חרש אולי רבי יהודה לא חולק] כרבי יוסי מתוך השוואה לדיני קריאת שמע. ומשנתנו לא מתאימה לדעת "תנא קמא" שחולק שם על רבי יוסי.

2.1
הגמרא מנסה לומר שאולי הרישא של משנתנו מתאימה גם לדעת "רבי יהודה"!

וממאי דרבי יוסי היא, ודיעבד נמי לא? דלמא רבי יהודה היא, ולכתחלה הוא דלא, הא דיעבד - שפיר דמי! -

2.2

לא סלקא דעתך, דקתני חרש דומיא דשוטה וקטן, מה שוטה וקטן דיעבד נמי לא, אף חרש - דיעבד נמי לא. -

הגמרא דוחה את ההעמדה כרבי יהודה מתוך הנחה [עיקרון] שרבי יהודה כנראה מדמה בין כל המקרים הנזכרים במשנה!

2.3

ודלמא הא כדאיתא והא כדאיתא! -

[עיקרון] אין הכרח שפרטי האוקימתא של כל המקרים במשנה יהיו שווים!
וממילא גם הרישא יכולה להיות בשיטת רבי יהודה.

2.4

מדקתני סיפא: רבי יהודה מכשיר בקטן - מכלל דרישא לאו רבי יהודה היא.

עיקרון: אם שם חכם מוזכר במשנה [בסיפא] הרי משמע שהדברים שלפניו לא נאמרו בשמו!

2.5

- ודלמא כולה רבי יהודה היא? מי דמי? רישא לפסולה וסיפא לכשירה. -

אם קטע זה עומד בפני עצמו הרי שמשמעותו היא: - עיקרון - אם מדובר בדינים שונים [באופן כללי] הרי שיתכן ש"תנא קמא" הוא החכם שמוזכר במפורש בסיפא של המשנה!

2.6
המשך הקטע הקודם או הסבר נוסף:
תוספת מילים במשנה - "חיסורי מחסרא":

ודלמא כולה רבי יהודה היא, ותרי גווני קטן קתני לה, וחסורי מיחסרא והכי קתני: הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, במה דברים אמורים - בקטן שלא הגיע לחינוך, אבל בקטן שהגיע לחינוך - אפילו לכתחלה, שרבי יהודה מכשיר בקטן. -

3.
לפי ההנחה שכל המשנה היא דעת רבי יהודה:

במאי אוקימתא - כרבי יהודה, ודיעבד. אלא הא דתני (רבי) יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: חרש המדבר ואינו שומע - תורם לכתחלה, מני? אי רבי יהודה - דיעבד אין, לכתחלה לא. אי רבי יוסי - דיעבד נמי לא! -

קושיה ממשנה שלא מתיישבת לא כרבי יוסי ולא כרבי יהודה - לפי ההנחות הקודמות.

4.
קושיה גם לפי ההנחה שמשנתנו כולה היא כרבי יהודה:

ואלא מאי - רבי יהודה ואפילו לכתחלה? אלא הא דתניא: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך - יצא, מני? לא רבי יהודה ולא רבי יוסי. אי רבי יהודה - אפילו לכתחלה, אי רבי יוסי - אפילו דיעבד נמי לא!

5.
יישוב לפי ההנחה שהמשנה של "הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו" היא כרבי יהודה:

לעולם רבי יהודה, ואפילו לכתחילה, ולא קשיא; הא - דידיה, הא - דרביה.
דתניא, רבי יהודה אומר משום רבי אלעזר בן עזריה: הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, שנאמר: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך. רבי מאיר אומר: אשר אנכי מצוך היום על לבבך - אחר כוונת הלב הן הן הדברים.

5.1
הסבר נוסף לפי ההנחה לעיל:

השתא דאתית להכי, אפילו תימא רבי יהודה כרביה סבירא ליה. והא דתני יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי - רבי מאיר היא. 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)