סקר
המסכתות הקצרות שבסדר מועד





 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מאן תנא"

מועד קטן ב ע"א-ע"ב


מאן תנא דפסידא - אין, הרווחה - לא, ואפילו במקום פסידא מיטרח נמי לא טרחינן? - אמר רב הונא: רבי אליעזר בן יעקב היא, דתנן, רבי אליעזר בן יעקב אומר: מושכין את המים מאילן לאילן, ובלבד שלא ישקה את השדה כולה. - אימור דשמעת ליה לרבי אליעזר הרווחה דלא, טירחא במקום פסידא מי שמעת ליה? - אלא אמר רב פפא: הא מני - רבי יהודה היא, דתניא: מעיין היוצא בתחילה משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: אין משקין אלא שדה בית השלחין שחרבה. רבי אלעזר בן עזריה אומר: לא כך ולא כך. יתר על כן אמר רבי יהודה: לא יפנה אדם אמת המים וישקה לגינתו ולחורבתו בחולו של מועד. מאי חרבה? אילימא חרבה ממש - למה לי דמשקי לה? אמר אביי: שחרבה ממעיין זה, ויצא לה מעיין אחר. רבי אלעזר בן עזריה אומר לא כך ולא כך. לא שנא חרב מעיינה ולא שנא לא חרב מעיינה, מעיין שיצא בתחילה - לא. וממאי? דלמא עד כאן לא קאמר רבי יהודה בית השלחין אין, בית הבעל לא - אלא מעיין שיצא בתחילה, דלמא אתי לאינפולי. אבל מעיין שלא יצא בתחילה, דלא אתי לאינפולי - אפילו בית הבעל נמי. - אם כן מתניתין אמאן תרמייה? אלא: לרבי יהודה לא שנא מעיין שיצא בתחילה ולא שנא מעיין שלא יצא בתחילה, בית השלחין - אין, בית הבעל - לא. והאי דקתני מעיין שיצא בתחילה - להודיעך כחו דרבי מאיר, דאפילו מעיין היוצא בתחילה משקין ממנו אפילו שדה הבעל.
מבנה הסוגיה:

 

מבנה הגמרא: [הערה: הסבר המבנה בלבד]

1.
הגמרא רוצה לברר כאיזה תנא סוברת משנתנו שהיא "סתם משנה". ברור שהגמרא מכירה את דברי התנאים שמובאים בהמשך הסוגיה והיא דנה כדי להתאים את משנתנו לאחת השיטות שם. וכן יש לומר שהגמרא סוברת שאין משנתנו מהווה דעה "חדשה" שעומדת בפני עצמה. יש אומרים שהסיבה לכך היא - כעיקרון כללי בש"ס - שאין להרבות במחלוקות.
ואולי יש לומר שהגמרא ידעה שהמקורות שמובאים בסוגיה היו ידועים לרבי יהודה הנשיא [עורך המשנה] ולא נראה שהוא יביא שיטה שלא הוזכרה באותם מקורות תנאיים [שאחד מהם הוא במשנה בפרקנו].

המשמעות של הדברים לעיל היא בשאלת הגמרא "מאן תנא":

מאן תנא דפסידא - אין, הרווחה - לא, ואפילו במקום פסידא מיטרח נמי לא טרחינן? -

2.
תוספות מסכת מועד קטן דף ב עמוד א:

מאן תנא פסידא אין - משום דאשכחן לקמן דרבי מאיר פליג עלה דמתני' והאי סתם מתניתין לא אתיא אליביה כשאר סתמי משום הכי קבעי הש"ס מאן תנא.

מתוס' משמע [בבירור?] ששאלה בנוסח "מאן תנא" [=כאיזה תנא סוברת המשנה] מתאים רק כשברור לגמרא שהמשנה איננה כשיטת רבי מאיר, כי בהמשך הגמרא מביאה ברייתא שברור ממנה שרבי מאיר שם לא סובר כמשנתנו. משמע מתוס' שכל "סתם משנה" היא באמת לפי רבי מאיר ["סתם משנה רבי מאיר"].
הערה: "רבי מאיר" במשנה הוא אותו "רבי מאיר" בברייתא.

3.

אמר רב הונא: רבי אליעזר בן יעקב היא, דתנן, רבי אליעזר בן יעקב אומר: מושכין את המים מאילן לאילן, ובלבד שלא ישקה את השדה כולה. -

באותה משנה חכמים חולקים עליו, ומתירים.
ורש"י, שם, מסכת מועד קטן דף ו עמוד ב:

וחכמים מתירים בזה ובזה - להשקות את כל השדה כולה, ולהשקות במועד זרעים שלא שתו לפני המועד, והאי חכמים - היינו רבי מאיר, דאמר לעיל (מועד קטן דף ב, א): משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל.

משמע מרש"י, שדעת חכמים שם היא היא דעת רבי מאיר בברייתא שמובאת בהמשך [רש"י לא אומר ש"חכמים" סוברים כרבי מאיר, אלא ש"רבי יהודה הנשיא" מכנה את רבי מאיר כ"חכמים", ומדוע אין הלכה כמותו?]

4.

אימור דשמעת ליה לרבי אליעזר הרווחה דלא, טירחא במקום פסידא מי שמעת ליה? -

כלומר, משנתנו יכולה להתאים לשיטת רבי אליעזר בן יעקב רק בעניין אחד.

5.

אלא אמר רב פפא: הא מני - רבי יהודה היא, דתניא: מעיין היוצא בתחילה משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: אין משקין אלא שדה בית השלחין שחרבה.
רבי אלעזר בן עזריה אומר: לא כך ולא כך.
יתר על כן אמר רבי יהודה: לא יפנה אדם אמת המים וישקה לגינתו ולחורבתו בחולו של מועד. מאי חרבה? אילימא חרבה ממש - למה לי דמשקי לה?
אמר אביי: שחרבה ממעיין זה, ויצא לה מעיין אחר.
רבי אלעזר בן עזריה אומר לא כך ולא כך. לא שנא חרב מעיינה ולא שנא לא חרב מעיינה, מעיין שיצא בתחילה - לא.

הגמרא מנסה לומר שמשנתנו היא כשיטת רבי יהודה בברייתא הנ"ל.


6

וממאי? דלמא עד כאן לא קאמר רבי יהודה בית השלחין אין, בית הבעל לא - אלא מעיין שיצא בתחילה,

תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ב עמוד ב

דלמא אתי לאינפולי. אבל מעיין שלא יצא בתחילה, דלא אתי לאינפולי - אפילו בית הבעל נמי. -

הגמרא דוחה את ההכרח שמשנתנו היא כדעת רבי יהודה בברייתא.

7.

אם כן מתניתין אמאן תרמייה?

- ביטוי יחידאי בש"ס כמו גם הביטוי המקוצר "אם כן מתניתין".

לגמרא ברור שמשנתנו איננה דעה "עצמאית" ולא כאף אחת משיטות התנאים שהובאו לעיל.

8.

אלא: לרבי יהודה לא שנא מעיין שיצא בתחילה ולא שנא מעיין שלא יצא בתחילה, בית השלחין - אין, בית הבעל - לא. והאי דקתני מעיין שיצא בתחילה - להודיעך כחו דרבי מאיר, דאפילו מעיין היוצא בתחילה משקין ממנו אפילו שדה הבעל.

הגמרא מעמידה את משנתנו כדעת רבי יהודה בברייתא והיא מיישבת את הדחייה לעיל בסעיף 6.

8.1
שואלים הפרשנים, כמו שהגמרא מיישבת את משנתנו לפי רבי יהודה כך היא יכולה ליישב את משנתנו כשיטת רבי אליעזר בן יעקב "בדוחק".

ונראה לחדש: יש עדיפות תמיד להעמיד "סתם משנה" או כ"רבי מאיר" או כ"רבי יהודה" שחיו בדור הקודם לרבי יהודה הנשיא - "עורך המשנה".

9.
מודגש בסוגייתנו שאין להעמיד את משנתנו כדעה נפרדת ועצמאית שלא כאחת השיטות לעיל [ראה סעיף 1 לעיל].

10.

הרחבה על הביטוי "מאן תנא":
הערה: למרות אורך הציטוט נביא את כולו מפני חשיבותו ויסודיותו להבנת הסוגיות בש"ס.

11.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנד:

מאן תנא וכו', דלא כפלוני פי' הוא מאן תנא דפליג עד שהוא צריך לאשמועינן דין זה שהוא פשוט
ומשני דלא כפלוני כלומר שאינו פשוט והוצרך לאשמועינן לאפוקי מר' פלוני כן אני רגיל לפרש לשון זה בכולה גמרא אף שרש"י אינו מפרש כן באר שבע דף י' ע"ד (ובדפוס פרנקפורט דף ח' ב')

באותם מקרים שהגמרא אומרת גם "דלא כרבי..." משמע שהביטוי "מאן תנא" רומז שיש בדין זה חידוש, שהרי יש תנא שלא סובר כך.

ולי הדיוט אחר המחילה לא נהירא דהא ברוב המקומות שבא לשון זה בגמרא קאמר עוד אחריו דאי כפלוני האמר וכו' ואם כדבריו כיון שהשיב ואמר דלא כפלוני כלומר שהוצרך למתנייה כדי לאפוקי מר' פלוני די והותר אמאי צריך תו למימר דאי כפלוני וכו' אלא וודאי מלשון זה משמע דשאלת מאן תנא וכו' הוא משום דבעי למידע באמת מי הוא התנא דתני כן והשיב לו שהוא דלא כפלוני דאי כפלוני לא מצי אתי דאמר כך וכך,

וכן יש להוכיח ממאי דקאמר בסוף פ"ק דשבועות דף י"ג ב' מאן תנא דלא כר' יהודה והדר קאמר ומני ר"ש היא דמשמע כדכתיבנא

מסקנת ה"יד מלאכי", שהביטוי "מאן תנא" וכן הביטוי "מני" משמעותם לברר באמת כאיזה תנא סוברת המשנה/ברייתא.

... ואנחנו לא נדע מה נעשה לכמה וכמה דוכתי שבא לשון זה בגמרא אף בדברים ברורים ונראים לעין כל שאותו פלוני אמרה לשמעתיה כתנא דמתניתין, ושאלתי אל מי מקדושים על זה ויען ויאמר אלי דטעמא דמילתא דקאמר דלא כפלוני הוא דלא מצי למימר דאתיא כבר פלוגתיה מפני שהוא שם פלאי ומוזכר בלשון ת"ק בסתם או בלשון חכמים ואף גם זאת אין סופו להתקיים דהא בההוא דנזיר שהבאתי מצינו דקאמר מאן תנא וכו' אמר רב חסדא רבנן היא ועוד דמה נדבר ומה נצטדק בההוא דמועד קטן ודהוריות ודתמורה שהבאתי וכאלה רבות עמדי דידעינן בפשיטות שם התנא דפליג עליה ואפ"ה קאמר דלא כפלוני

לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד

ואל תתמה על החפץ שהרי מצינו דוגמתה ברשב"ם ז"ל פרק חזקת הבתים דף מ"ה ב' דעלה דאמרינן שם בגמרא מתיב רבא לסיועי לרבה פי' הוא ז"ל דבלשון זה אמרה רבא בבי מדרשא תניא כוותיה דרבה ותיובתא לאביי והביאו ההליכות עולם בשער ב' פרק א' וכתב עליו שהדין עמו לפרש כן דרגילות התלמוד בכל מקום הוא דלא קאמר רק מותיב פלוני גרידא ע"כ וכן מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו לשבת דף מ"ב ד' ע"ש וכ"כ בספר תחלת חכמה בש"ב כלל כ"ה גבי מאי דתני לפעמים מניינא ברישא ופעמים לבסוף יע"ש וכ"כ עוד רבינו בצלאל בש"מ על ב"ק כ"י פ"ז בשם הרא"ש וז"ל הא דלא פריך הך פירכא אמילתיה דרבא לעיל משום שבבית המדרש נאמרה על מילתיה דרב חסדא קבעה נמי רב אשי אמילתיה ע"כ וכ"כ התוס' שם דף ס"ז סוף ע"ב וא"כ אף אנו נאמר דאוף הכי בהך לישנא דמאן תנא דלא כפלוני הכי הוי טעמא וכדכתיבנא כן נלע"ד:

עיקר הסברו הוא כך: אמנם רב אשי ורבינא ידעו מתוך כל הש"ס כמי מתאימה שיטת ברייתא [או משנה] מסויימת ובכל זאת כתבו את הביטוי "כמאן תנא..." משום שכך היה הדיון בבית המדרש. ורב אשי ורבינא שמרו על הניסוח שהיה בפועל בבית המדרש.

לפי פשט דברי ה"יד מלאכי" הרי שניתן לומר על הרבה ביטויים בש"ס שבאמת הם לא עברו עריכה על ידי רב אשי והם "קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם".

ואולי הוא מתכוון דווקא לביטויים מסויימים כמו כאן.
ואולי הוא מתכוון רק לביטויים "מוזרים" כמו "מאן תנא – רב פלוני היא" ולפעמים ההיפך: "מאן תנא – דלא כפלוני"

12.
ודברים דומים:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנד:

...לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא
וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני
משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד ...

13.
הביטוי "מאן תנא" - הלכה כמותו:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנה:

מאן תנא, כדקאמר הכי בגמרא נראה מדברי התוס' דהכי הוי הלכתא מדסתם לן רבי כוותיה דבסוף שבועות דף מ"ט ב' ד"ה מאן תנא כתבו וז"ל מאן תנא שוכר כנושא שכר דמי משמע דהכי הלכתא ע"כ ועיין פרק הכונס דף נ"ז ב' ד"ה סברוה וכן משמע עוד ממאי דאמרינן בפרק כיצד מברכין דף מ' א' על מתניתין דבירך על פירות האילן בפה"א יצא מאן תנא דעיקר אילן ארעא הוא אמר רב נחמן בר יצחק ר"י היא וכו' וכתבו התוס' והרא"ש והרשב"א ז"ל דקי"ל כוותיה דר"י משום דסתם לן תנא כוותיה וכוותייהו פסק הטור בא"ח סי' ר"ו.
איברא שהב"י שם כתב דהרמב"ם ז"ל פסק בפ"ח דבירך על פירות האילן בפה"א /לא/ יצא נראה שסובר דלא אמרו בגמ' דמתני' ר"י היא אלא ללמדנו דמתני' יחידאה היא ולא קי"ל כוותיה וכ"כ מוהר"י קורקוס בפ"ד מהלכות בכורים הלכה י"ב
ועל פי הדברים האלה נסתפק מוהר"י חאגיז בספר תחלת חכמה ש"ב סי' ס"א דבמה יודע איפוא אימת אמרינן דלית הלכתא כוותיה משום דיחידאה היא ואיך נדע את הדבר דמדסתם לן תנא כוותיה ש"מ הלכתא היא,

כלומר, כיצד נדע בפועל מתי הקביעה "כמאן... כ..." זו הלכה כי דינה כ"סתם", ומתי אינה הלכה מפני שהיא דעת "יחיד".

... דאף לדעת הרמב"ם ז"ל קי"ל כר"י מדסתם לן תנא כוותיה עוד לאלוה מלין לידע ולהודיע אימת אמרינן יחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה ואימת הלכתא היא ממ"ש הרשב"ם בפרק המוכר את הספינה דף ע"ט ב' וזהו תורף דבריו
כי כשהאמורא אומר יחידאה היא מבלי שהקשו לו שום קושיא ממנו קושטא דמלתא קאמר ולעולם הלכה כאותה משנה
אבל כשהקשו לו ממתניתין ומשני יחידאה היא הוי כאילו יאמר לית הלכתא כוותיה מאחר דיחידאה היא ואנן אאמורא סמכינן ע"כ, וכ"כ שם הרא"ש ואע"ג דלא נסתרה דרך זה ממוהר"י חאגיז שהרי הביאו בסוף כללי פסק הלכה ואף גם זאת כתב משם כ"ג וי"ש דאם כדברי רשב"ם לא הוה ליה למימר יחידאה היא רק מתניתין ר' נתן מבעי ליה נקוט מיהא בידך דכששואל מאן תנא ומהדרי לה ר"פ היא דהכי הוי הלכתא וכדברי התוספות שהבאתי ועיין ספר דברי אמת קונטרס דף מ"ה ג' ודף מ"ו כמה חילוקי סברות בענין זה וע"ע שם בקונטרס י"א דף קי"א א':

לפעמים נקבעת ההלכה כאותו תנא/אמורא שעליו נאמר "מאן תנא"

14.
ה"יד מלאכי" בסעיף הבא שלו – כלל תנו – דן בעובדה ש"כמאן תנא" נשאל רק כאשר לא ברור שסתם המשנה כרבי מאיר.

ומתאים לסוגיה במסכת שבועות דף מט:

רב נחמן שואל מיהו התנא שאומר את משנתנו שיש 4 שומרים. והוא ענה שמשנתנו היא לפי רבי מאיר. מתעוררת שאלה: הרי משנתנו היא "סתמית" והכלל הוא "סתם משנה – רבי מאיר", אם כן, מדוע הגמרא שואלת "מאן תנא"?
אלא יש לומר, שיש ברייתא שרבי מאיר טוען ששוכר הוא כשומר חינם ולא כמשנתנו – ששוכר הוא כשומר שכר, ולכן ישנה אפשרות שמשנתנו ה"סתמית" היא דווקא כרבי יהודה בברייתא. ולבסוף הגמרא אומרת שאמנם משנתנו היא רבי מאיר – ששוכר דינו כשומר שכר – ובברייתא משנים הגירסא ומחליפים בין רבי יהודה לרבי מאיר - וכך ההלכה.
[ראה ב"מתיבתא", הערה יא-יד]

יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנו:

מאן תנא, לא בעי תלמודא הכי עלה דסתם מתניתין אלא היכא דלא אתא סתמא דמתני' כר' מאיר כשאר סתמי, כן כתבו התוס' ריש מועד קטן דף ב' א' ד"ה מאן תנא והביא מוהר"ש אלגאזי ז"ל בספר הליכות אלי כלל ת"ק, ולענ"ד דבריהם תמוהים שהרי מצינו בריש אלו נערות דף כ"ט א' דבעי בתלמודא מאן תנא ומשני ר"מ היא דתניא וכו' וכן בשלהי שבועות דף מ"ט ב' מצאתי דבעי מאן תנא דאמר שוכר כנושא שכר דמי ומשני ר"מ היא הרי דאף בסתמא דאתיא כר"מ בעי תלמודא מאן תנא ובשלמא ההיא דשבועות מצינן לתרוצי שפיר כיון דאשכחן דאיכא מאן דתני באידך מתניתין דמייתי התם שוכר כיצד משלם רמ"א כשומר חנם וכו' והכא רצה לאשמועינן דאנן איפכא תנינן רמ"א כנושא שכר ורי"א כשומר חנם וסתם מתני' דארבעה שומרים כר"מ אתיא אך ההיא דאלו נערות וודאי קשיא,
ואף גם זאת נלע"ד לתרץ דאפשר דלאו סתמא דתלמודא הוא דבעי מאן תנא אלא רב יהודה גופיה דקמתרץ ר"מ היא איהו הוא דבעי מאן תנא וכדאשכחן בפרק אלו מציאות דף כ"א א' גבי מצא פירות מפוזרין דבעינן וכמה ומשני לה רב יצחק והכריחו התוס' שם דבעית וכמה ר' יצחק גופיה הוא דבעי ולא הש"ס ע"ש ובהליכות עולם ש"ב פ"ב וע"ע נזיר דף ל' ע"א ד"ה פשיטא ובב"ב דף כ"ב ב' ד"ה וכמה ופר"ח א"ח סי' תצ"ז סעיף ז' והריטב"א בחידושיו למ"ק דף י"ז ריש ע"א ובחדושיו לכתובות פ"ב דף י"ג ב' ובשיטה מקובצת על ביצה דף ל"ה ב' ...

הוא מסתמך על התוס' בסוגייתנו - מסכת מועד קטן דף ב - שהבאנו לעיל בסעיף 2 - ש"מאן תנא" נשאל בעיקר כשברור לגמרא שהמשנה איננה כרבי מאיר ["סתם משנה רבי מאיר"]!

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר