סקר
המסכתות הקצרות שבסדר מועד





 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

רבה ורב יוסף; מעשה ומחשבה; "קשיא"

מועד קטן ב ע"ב


אתמר, המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת, משום מאי מתרינן ביה? 
רבה אמר: משום חורש, 
רב יוסף אמר: משום זורע. 
אמר רבה: כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של חורש - לרפויי ארעא, האי נמי מרפויי ארעא. 
אמר רב יוסף: כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של זורע - לצמוחי פירא, הכא נמי מצמח פירא. 
אמר ליה אביי לרבה: לדידך קשיא, ולרב יוסף קשיא. 
לדידך קשיא: משום חורש אין, משום זורע לא? 
לרב יוסף קשיא: משום זורע אין, משום חורש לא? וכי תימא כל היכא דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא, והאמר רב כהנא: זומר וצריך לעצים - חייב שתים, אחת משום נוטע ואחת משום קוצר. 
קשיא. 
איתיביה רב יוסף לרבה: המנכש והמחפה לכלאים - לוקה, רבי עקיבא אומר: אף המקיים. 
בשלמא לדידי דאמינא משום זורע - היינו דאסירא זריעה בכלאים, אלא לדידך דאמרת משום חורש - חרישה בכלאים מי אסירא? - אמר ליה: משום מקיים. - 
והא מדקתני סיפא: רבי עקיבא אומר אף המקיים, מכלל דתנא קמא לאו משום מקיים הוא! - 
כולה רבי עקיבא היא, ומאי טעם קאמר; מאי טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה - משום מקיים, שרבי עקיבא אומר אף המקיים. מאי טעמא דרבי עקיבא - דתניא: +ויקרא י"ט+ שדך לא תזרע כלאים אין לי אלא זורע, מקיים מניין? תלמוד לומר כלאים שדך לא. 

מבנה הסוגיה:

1.

אתמר, המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת, משום מאי מתרינן ביה?

מחלוקת ראשונים אם גורסים כאן "בשבת" או "ביום טוב".

2.
מחלוקת:

רבה אמר: משום חורש,
רב יוסף אמר: משום זורע.

3.

אמר רבה: כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של חורש - לרפויי ארעא, האי נמי מרפויי ארעא.
אמר רב יוסף: כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של זורע - לצמוחי פירא, הכא נמי מצמח פירא.

הנימוקים מובאים במפורש על ידי שני האמוראים החולקים. ברוב הפעמים בש"ס הנימוקים מובאים ב"סתם" על ידי "הגמרא" / "סתמא דגמרא" / "עורך הגמרא" /

4.

אמר ליה אביי לרבה: לדידך קשיא, ולרב יוסף קשיא.

מדוע צריך את הפתיחה הכפולה?

לדידך קשיא: משום חורש אין, משום זורע לא?
לרב יוסף קשיא: משום זורע אין, משום חורש לא?

למעשה הקושיה היא על שניהם - על רבה ועל רב יוסף - ולא ברור מדוע צריך להדגיש כל אחד מהם בנפרד!

וכי תימא כל היכא דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא,

והאמר רב כהנא: זומר וצריך לעצים - חייב שתים, אחת משום נוטע ואחת משום קוצר.

הגמרא מקשה מדברי רב כהנא. וקשה, כיצד מקשים מרב כהנא על רבה ורב יוסף הרי הם רשאים לחלוק עליו, שהרי רב כהנא איננו תנא!
יש אומרים שמכיוון שהיה "גדול" ניתן להקשות ממנו.

תוספות מסכת מועד קטן דף ב עמוד ב:

ואף על גב דרב כהנא אמורא הוא מקשי מיניה לרבה ורב יוסף משום דגברא רבה הוה כדאשכחן (ב"ק דף קיז.) במעשה דר' יוחנן דהוה חריף טובא וקשיא ל"ג כיון דלאו תנא הוא לא חשיב לה כל כך ופליגי עליה.

ונראה יותר, שהיה ידוע לגמרא שדברי רב כהנא היו מוסכמים על שאר החכמים!

5.
מסקנת הגמרא:

קשיא.

ראה בתוס' לעיל - בסוף הסעיף הקודם, שלא גורסים בגמרא את "קשיא" כיוון שרב כהנא היה אמורא, ואמנם אפשר להקשות ממנו אבל מותר בכל זאת לרבה ורב יוסף לא לקבל את דבריו [יש כאן סתירה פנימית?].

ולפי מי שכן גורס את הביטוי "קשיא" יש לומר כפי שהסברנו לעיל - בסוף סעיף 4 - שכנראה רבה ורב יוסף עצמם כן הסכימו וקיבלו את דינו של רב כהנא, ולכן ניתן להקשות על דבריהם בסוגייתנו!

6.

איתיביה רב יוסף לרבה: המנכש והמחפה לכלאים - לוקה, רבי עקיבא אומר: אף המקיים.
בשלמא לדידי דאמינא משום זורע - היינו דאסירא זריעה בכלאים, אלא לדידך דאמרת משום חורש - חרישה בכלאים מי אסירא? -
אמר ליה: משום מקיים. -


והא מדקתני סיפא: רבי עקיבא אומר אף המקיים, מכלל דתנא קמא לאו משום מקיים הוא! -


כולה רבי עקיבא היא, ומאי טעם קאמר; מאי טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה - משום מקיים, שרבי עקיבא אומר אף המקיים. מאי טעמא דרבי עקיבא - דתניא: +ויקרא י"ט+ שדך לא תזרע כלאים אין לי אלא זורע, מקיים מניין? תלמוד לומר כלאים שדך לא.

7.
תוס' מסביר את המחלוקת בין רבה ורב יוסף מבחינה עקרונית:
תוספות מסכת מועד קטן דף ב עמוד ב:

קא מרפויי ארעא - דבתר עיקר המלאכה אזלינן ודומה לחורש
ורב יוסף אף על גב דעיקר מלאכה דומה לחורש מחשבת הנפש לאו לרפויי ארעא
ובהכי פליגי
דרבה סבר לבתר המעשה מדמינן לה ולא אחר המחשבה
ורב יוסף סבר בתר מחשבה אזלינן דהויא עיקר ולא אזלינן בתר הדמיון.

עניין זה של עדיפות ה"מעשה" על ה"מחשבה" ולהיפך נדון בכמה סוגיות בש"ס.

8.
רמב"ם הלכות שבת פרק ח הלכה ב:

הזורע כל שהוא חייב, הזומר את האילן כדי שיצמח הרי זה מעין זורע,
אבל המשקה צמחין ואילנות בשבת הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא, וכן השורה חיטין ושעורין וכיוצא בהן ב במים הרי זה תולדת זורע וחייב ג בכל שהוא.

מהרמב"ם משמע שפוסק כרב יוסף, והרי הכלל הוא שהלכה כרבה נגד רב יוסף! ראה ב"מגיד משנה" שגורס "רבא" ולא "רבה", ואז באמת הלכה כרב יוסף נגד רבא [שהיה תלמידו].

מגיד משנה הלכות שבת פרק ח הלכה ב:

אבל המשקה צמחים וכו'. מימרא פ"ק דמ"ק איתמר המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה רבא אמר משום חורש ורב יוסף אמר משום זורע ופסק רבינו כר"י. ואמרו שם בטעמו מפני שכוונתו כוונת הזורע והיא להצמיח הפרי:

9.
כסף משנה הלכות שבת פרק ח הלכה ב:

[ב] אבל המשקה צמחים כו'. כתב הרב המגיד מימרא פרק קמא דמ"ק אתמר המנכש וכו' (עיין במ"מ). ופסק רבינו כרב יוסף עכ"ל. ויש לתמוה שהרי במנכש פסק רבינו בסמוך כרבה דהוי תולדת חורש. ואפשר שרבינו מפרש דתרי גווני מנכש הוו וההוא דמ"ק הוי משום זורע דהיינו שעוקר העשבים רעים והוא סבה שיצמחו ביותר העשבים הטובים והאי הוא דהוי תולדת זורע ומנכש דנקט רבינו הכא היינו שחופר בעיקרי האילנות האי הוא דהוי תולדת חורש. ומ"מ יש לתמוה למה השמיט רבינו מנכש דמ"ק:

הרמב"ם פוסק באופן שונה בדין מנכש מדין משקה למרות שבסוגייתנו משמע שיש להם דין אחד! ודנים בזה הפרשנים בהרחבה!

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר