הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבי יוחנן נגד רב ושמואל; "הלכה כבתראי"
מועד קטן כד ע"א
אמר שמואל: פח"ז - חובה, נת"ר - רשות. פריעת הראש, חזרת קרע לאחוריו, זקיפת המטה - חובה. נעילת הסנדל, תשמיש המטה, רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית - רשות.
ורב אמר: אף פריעת הראש רשות.
ושמואל, מאי שנא נעילת הסנדל דרשות - דלאו כולי עלמא עבידי דסיימי מסאנייהו, פריעת הראש נמי לאו כולי עלמא עבידי דמגלו רישייהו! - שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: כל קרע שאינו בשעת חימום - אינו קרע, וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים - אינה עטיפה. מחוי רב נחמן עד גובי דדיקנא. אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שאין לו מנעלים ברגליו, אבל יש לו מנעלים ברגליו - מנעליו מוכיחין עליו.
1.
שמואל סובר ש"פריעת הראש" של אבל בשבת היא חובה. כלומר האבל חייב בשבת לגלות ראשו כי אין אבלות בשבת. והגמרא אומרת כי הוא סובר שעטיפת הראש חייבת להיות כמו של ישמעאלים [עטיפה "גדולה"].
2.
ומשמע שרב סובר שעטיפה דיה שתהיה גם שלא כישמעאלים, ולכן אין חובה [אלא רשות בלבד] לבטלה בשבת כי אינה נראית שעושה אותה דווקא מפני אבלות כי יש אנשים שנוהגים כך גם בימים רגילים.
2.1
תוספות מסכת מועד קטן דף כד עמוד א:
ושמואל לטעמיה - פי' בתוספ' הרב דרב סבר דעטיפת הראש שאינה כעטיפת ישמעאלים הויא עטיפה
ומסתמא רב ושמואל הלכה כרב
יש מפרשין דרחיצת ידים דקאמר הכא רשות היינו כמ"ד פרק במה מדליקין (שבת דף כה:) דבלא אבילות הוא רשות אבל לר"נ בר יצחק דאמר התם ואני אומר מצוה באבל נמי הוי מצוה ולא רשות ונראה דלא צריך למימר הכי אלא הכי פירושו הכא דמשום אבילות אינו חובה להראות אבילות בשבת.
תוס' מסביר שהלכה צריכה להיות כרב נגד שמואל [על פי הכלל שהלכה כרב באיסורים נגד שמואל], ולכן עטיפת הראש איננה חייבת להיות כשל ישמעאלים, וממילא בשבת אין חובה לקיימה. [השאלה היא אם היא בכל זאת מוגדרת כמצוה ורצוי לקיימה [כשמואל] ולפרוע את הכיסוי ולהסירו בשבת.]
3.
למרות האמור לעיל בסעיף 2 נפסק להלכה כרבי יוחנן שבדברים שבצנעה - בבית - נוהגת אבלות בשבת, ולכן גם בביתו יישאר עטוף!
4.
וכך פוסק תוס' - כרבי יוחנן:
תוספות מסכת מועד קטן דף כד עמוד א:
הכי א"ר יוחנן דברים שבצינעא נוהג - פסק בהלכות גדולות כר' יוחנן לאפוקי מרב ושמואל דאמרי לעיל תשמיש המטה רשות ודברים שבצינעא הוא
ההדגשה בדברי תוס' היא, שהלכה כרבי יוחנן נגד רב ושמואל יחד!
4.1
ותוס' מוסיף:
ובפ"ק דכתובות דף ד.) נמי קאמר עלה מסייע ליה לר' יוחנן דאביי ורבא סברי כוותיה
אביי ורבא - במסכת כתובות - סוברים כרבי יוחנן, והלכה כמותם כי הם "בתראי" [=מאוחרים, והכלל הוא ש"הלכה כבתראי"].
4.2
מדוע תוס' זקוק להוכחה נוספת מאביי ורבא? אולי הוא סובר שההסבר הראשון לא מוסכם על כולם, כי הכלל הוא "רק" שהלכה כרבי יוחנן נגד רב לחוד ונגד שמואל לחוד - ולא נגד שניהם יחד. לכן הוא מביא הלכה מאביי ורבא.
4.3
ואף על גב דקיימא לן (לעיל דף יח. כב.) הלכה כדברי המיקל ה"מ במחלוקת של תנאים אבל במילתא דאמוראי לא אמרן
אומר תוס' שלכאורה צריך לפסוק כרב שעטיפת הראש בשבת היא רשות. כי זוהי הלכה "לקולא" והכלל הוא ש"הלכה כדברי המיקל באבל"
4.4
עונה תוס': הכלל הנ"ל - "הלכה כדברי המיקל באבל" - תקף רק במחלוקת תנאים ולא במחלוקת אמוראים!
5.
רמב"ם הלכות אבל פרק י הלכה א:
השבת עולה למנין אבילות, ואין אבילות בשבת אלא א בדברים שבצנעה, כגון עטיפת הראש ותשמיש המטה ורחיצה בחמין, אבל ב דברים שבגלוי אינו נוהג בהן אבלות, אלא לובש מנעליו וזוקף את המטה, ונותן שלום לכל אדם, ואם יש לו בגד מחליף, ולא ילבש בגד קרוע בשבת, אפילו על אביו ועל אמו, ואם אין לו להחליף מחזיר ג את הקרע לאחריו.
משמע מהרמב"ם כמו בסעיף 4 לעיל.
5.1
הגהות מיימוניות הלכות אבל פרק י הלכה א:
[א] וכן פסק בה"ג כר' יוחנן דאמר דברים שבצינעא נוהג דתניא כוותיה בפ"ק דכתובות
והא דאמרינן הלכה כדברי המיקל באבל זהו בתנאי אבל לא באמוראי ס"ה וכן מורי רבינו ז"ל וכן ר"י ע"כ:
כמו בסעיף 4.4 לעיל.
6.
שיטת הריטב"א:
חידושי הריטב"א מסכת מועד קטן דף כד עמוד א:
ולמדנו מזה כי אף לדברי רב מצוה בחול כעטיפת ישמעאלים,
רב סובר שעדיף [="מצוה"] להתעטף כישמעאלים, אלא שלא מעכב.
6.1
וכן קבעוה הגאונים ז"ל הלכה
כוונת הריטב"א [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמוד קכו] שהגאונים פסקו כשמואל.
הערה: מדובר רק לעניין זה שיש להתעטף כישמעאלים [ביום חול] והוא לא דן לגבי שבת!
6.2
ואף על גב דקי"ל הלכתא כרב באיסורי וקי"ל הלכה כדברי המקל באבל אף על פי שכבר אמרנו (לעיל י"ח א') שאין הכלל אלא במחלוקת [התנאים ולא במחלוקת] האמוראין,
הוא מקשה שיש לפסוק כרב גם בגלל הכלל ש"הלכה כרב באיסורים נגד שמואל" וגם בגלל הכלל של "הלכה כמיקל באבל" ושיטת רב היא המיקלה.
[הערה: גם בש"ס וגם בפרשנים כותבים גם "מיקל" וגם "מקיל".]
על השאלה השניה הוא עונה כבסעיף 4.4 לעיל, שהכלל לא תקף לגבי מחלוקת אמוראים!
6.3
על השאלה הראשונה שיש לפסוק כרב נגד שמואל:
ומיהו [אפי'] כי אמרינן דפליג רב עליה דשמואל י"ל שתהא הלכה כשמואל בזו כיון דרב נחמן דהוא בתרא סבירא ליה כשמואל ומחוי למעשה כותיה, ובירושלמי (ה"ה) אמרו לא תעטה על שפם מכאן שצריך לכסות פניו +א"ה, לפנינו בירו' לכסות פיו.+ ופריך ויכסיניה מלרע ופריק דלא לימא פומיה הוא חשיש.
רב נחמן פוסק כשמואל - כך משמע בסוגייתנו. והלכה צריכה להיות כרב נחמן כי הוא האמורא המאוחר ביותר בסוגיה ["בתראי"].
זאת אומרת שהכלל של הלכה כרב נגד שמואל באיסורים איננו כלל "סופי"! והכלל של "הלכה כבתראי" גובר עליו.
