הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תניא כוותיה"; חזקיה ורבי יוחנן - כמי הלכה
חגיגה ח ע"א-ע"ב
אמר מר: בית הלל אומרים: מן המעשר. אמאי? דבר שבחובה הוא, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין! אמר עולא: בטופל. חזקיה אמר: טופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות למעות. ורבי יוחנן אמר: טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה.
תניא כוותיה דחזקיה, תניא כוותיה דרבי יוחנן. תניא כוותיה דרבי יוחנן: +דברים ט"ז+ מסת - מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין, ומנין שאם רצה לערב מערב - תלמוד לומר: +דברים ט"ז+ כאשר יברכך ה' אלהיך. תניא כוותיה דחזקיה: מסת - מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מן החולין, מכאן ואילך מן המעשר. ובית הלל אומרים: אכילה ראשונה מן החולין, מכאן ואילך מן המעשר. ושאר כל ימות הפסח - אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה...
משנה. מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים - מביא שלמים מרובים ועולות מועטות. נכסים מרובים ואוכלין מועטין - מביא עולות מרובות ושלמים מועטין. זה וזה מועט - על זה נאמר מעה כסף שתי כסף. זה וזה מרובים - על זה נאמר +דברים ט"ז+ איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך.
גמרא. שלמים מרובים מהיכא מייתי? הא לית ליה! -
אמר רב חסדא: טופל ומביא פר גדול. -
אמר ליה רב ששת: הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה! -
מאי קאמר ליה? אילימא הכי קאמר ליה: הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה אבל לא מעות למעות -
ולימא ליה: אין טופלין מעות למעות!
אלא הכי אמר ליה: הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה!
כמאן - דלא כחזקיה ודלא כרבי יוחנן!
וכי תימא אמוראי הוא דפליגי, מתנייתא לא פליגי -
והא קתני: אכילה ראשונה מן החולין! -
מאי אכילה ראשונה - שיעור דמי אכילה ראשונה מן החולין.
מבנה הסוגיה: [ניתוח המבנה ללא התוכן עצמו]
1.
אמר מר: בית הלל אומרים: מן המעשר. אמאי? דבר שבחובה הוא, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין! אמר עולא: בטופל.
עולא מסביר את דברי בית הלל בברייתא
2.
חזקיה אמר: טופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות למעות.
ורבי יוחנן אמר: טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה.
מחלוקת בין חזקיה לתלמידו - רבי יוחנן באופן שבו "טופל" [=מצרף].
3.
תניא כוותיה דחזקיה, תניא כוותיה דרבי יוחנן.
הגמרא מציינת שיש ברייתא אחת שמתאימה לחזקיה וברייתא אחרת שמתאימה לרבי יוחנן.
4.
הברייתא לטובת רבי יוחנן:
תניא כוותיה דרבי יוחנן: +דברים ט"ז+ מסת - מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין, ומנין שאם רצה לערב מערב - תלמוד לומר: +דברים ט"ז+ כאשר יברכך ה' אלהיך.
5.
הברייתא לטובת חזקיה:
תניא כוותיה דחזקיה: מסת - מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מן החולין, מכאן ואילך מן המעשר. ובית הלל אומרים: אכילה ראשונה מן החולין, מכאן ואילך מן המעשר. ושאר כל ימות הפסח - אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה.
6.
משנה. מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים - מביא שלמים מרובים ועולות מועטות. נכסים מרובים ואוכלין מועטין - מביא עולות מרובות ושלמים מועטין. זה וזה מועט - על זה נאמר מעה כסף שתי כסף. זה וזה מרובים - על זה נאמר +דברים ט"ז+ איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך.
גמרא. שלמים מרובים מהיכא מייתי? הא לית ליה! -
אמר רב חסדא: טופל ומביא פר גדול. -
בפשטות רב חסדא סובר כרבי יוחנן לעיל בסעיף 2+4.
7.
אמר ליה רב ששת: הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה! -
מאי קאמר ליה? אילימא הכי קאמר ליה: הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה אבל לא מעות למעות -
רב ששת מקשה על רב חיסדא משיטת חזקיה.
8.
ולימא ליה: אין טופלין מעות למעות!
קושיה על ניסוח דברי רב ששת.
9.
אלא הכי אמר ליה: הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה!
הגמרא מבארת באופן שונה את קושיית רב ששת על רב חסדא.
10.
כמאן - דלא כחזקיה ודלא כרבי יוחנן!
יוצא שדברי רב ששת הם לא כרבי יוחנן [המתיר דווקא טפילת מעות למעות] ולא כחזקיה [המתיר דווקא טפילת בהמה לבהמה] ואילו רב ששת סובר שניתן לטפול גם מעות למעות וגם בהמה לבהמה!
10.1
זהו מקרה חריג שהגמרא משתמשת בביטוי "כמאן דלא..." - על אמוראים!
11.
וכי תימא אמוראי הוא דפליגי, מתנייתא לא פליגי -
יתכן שאין מחלוקת לעיל בין שתי הברייתות [לעיל בסעיפים 3-5] והן מסכימות זו לזו, אלא שכל אחת מהן מדגישה "צד" אחד, והמחלוקת היא רק בין רבי יוחנן וחזקיה.
ורב ששת סובר ששתי הברייתות הן כמותו.
11.1
מכאן ניתן להוכיח שהביטוי "תניא כוותיה" משמעו שמאותה ברייתא ברור שהדין כחכם מסויים [לפחות בעניין אחד], אבל אין ממנה בהכרח קושיה על מי שחולק עליו!
12.
הגמרא מקשה ומיישבת:
והא קתני: אכילה ראשונה מן החולין! -
מאי אכילה ראשונה - שיעור דמי אכילה ראשונה מן החולין.
המסקנה כבסעיף 11.
13.
רמב"ם הלכות חגיגה פרק ב הלכה ח:
עולת ראייה אינה באה אלא מן החולין כשאר הקרבנות שאדם חייב בהן,
אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין לוקח מן התערובת בהמה ומקריבה שלמי חגיגה, והוא שיהיה שיעור אכילה ראשונה מן החולין, מפני ששלמי חגיגה חובה וכל שהוא חובה אינו בא אלא מן החולין. +/השגת הראב"ד/ עולת ראייה אינה כו' עד מפני ששלמי חגיגה. א"א זה הכל שיבוש דשלמי חגיגה נמי אינה באה אלא מן החולין או בטופל בהמה מעשר שני עם החולין ולמ"ד טופלין בהמה לבהמה אפשר שטופלין בהמת מעשר עם בהמת חולין ומביא חגיגה אבל לא ביום טוב חוששין שמא יעשר ביום טוב אבל למ"ד אין טופלין בהמה לבהמה לא משכחת לה.+
הרמב"ם פסק כרבי יוחנן בסוגייתנו.
14.
כסף משנה הלכות חגיגה פרק ב הלכה ח:
[ח] עולת ראיה אינה באה אלא מן החולין וכו'. משנה וגמרא פ"ק דחגיגה (דף ז':). ומ"ש אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין וכו'. שם (דף ח') ואיתיה בירושלמי פרק קמא דפיאה וכר"י [=וכרבי יוחנן].
וצריך טעם למה לא פסק כחזקיה רביה דפליג עליה.
הוא טוען שהכלל הוא שבמחלוקת בין חזקיה ותלמידו רבי יוחנן ההלכה צריכה להיות כחזקיה, ומדוע הרמב"ם פסק כרבי יוחנן.
15.
ונראה שהטעם משום דברייתא דמסייע לר"י עדיפא דמייתי לה מקרא
הגמרא הביאה ברייתא כסיוע לרבי יוחנן וברייתא נוספת כסיוע לחזקיה. והוא אומר שהברייתא "לטובת" רבי יוחנן "חזקה" יותר מפני שהיא מסתמכת על פסוק! [/"ברייתא חזקה"/]
15.1
אמנם לעיל בדברי רב ששת - סעיף 11 - ראינו שאין כלל הוכחה מהברייתות לא לחזקיה ולא לרבי יוחנן.
16.
והוא מביא נימוק נוסף. כנראה שגם לדעתו ההסבר הראשון הנ"ל "דחוק"!
ועוד דלטפול מעות למעות ה"ל חזקיה יחידאה
שיטת חזקיה היא "יחידאה" [דעת יחיד].
דהא רב חסדא ורב ששת ס"ל כר"י [=כרבי יוחנן] דטופלין מעות למעות.
רב חסדא ורב ששת סוברים כרבי יוחנן.
ולומר דאף טופלין בהמה לבהמה ה"ל רב ששת יחידאה דליכא שום אמורא דליסבר כוותיה.
ואף רב ששת בפני עצמו הוא "יחידאה" [דעת יחיד].
ומ"ש והוא שיהיה שיעור אכילה ראשונה מן החולין. נלמד מברייתא הובאה שם ואף על פי שהובאה לסייע לחזקיה דפליג אר"י שפיר ילפינן מינה הא מילתא לדידן דקי"ל כר"י:
17.
ניתן ללמוד ממנו כלל חשוב:
דעת יחיד ["יחיד"] היא גם דיעה שאף חכם אחר לא סובר כמותו, למרות שגם שאר החולקים עליו אין הסכמה ביניהם לגמרי בכל דבריהם!
18.
ניתן ללמוד ממנו כלל חשוב:
במחלוקת בין חזקיה ורבי יוחנן הלכה כעיקרון היא כחזקיה - מפני שהיה רבו של רבי יוחנן. וצריך סיבה מיוחדת - כבסוגייתנו - לפסוק כרבי יוחנן נגד חזקיה!
19.
לחם משנה הלכות חגיגה פרק ב הלכה ח:
[ח] עולת ראיה אינה באה אלא מן החולין וכו'. מ"ש הרב בעל כ"מ ז"ל דרבינו ז"ל פסק כר"י משום דברייתא מסייע ליה דמייתי קרא אליביה דחזקיה נמי ודאי דהא דטופלין בהמה לבהמה מקרא דאשר יברכך מפיק ליה אלא מאי דדייק מברייתא סייעתא דר"י הוי משום דנקט לשון מעכב דאי בהמה עם בהמה אין זה עיכוב דכל בהמה ניכרת לעצמה וכדפירש רש"י ז"ל
אבל ההכרח האחר שנתן דרב חסדא דאמר טובל ומביא פר גדול אית ליה כר"י ודאי הכרח גדול הוא וזה טעמו של רבינו ז"ל:
דברי ה"לחם משנה" דומים קצת לדברי ה"כסף משנה": הלכה כרבי יוחנן בגלל שרב חסדא - שחי אחריו - סובר כמותו.
לפי זה צריך לומר, ש"הלכה כבתראי", דהיינו, הלכה כחכם מאוחר יותר שמכריע במחלוקת בין חזקיה ורבי יוחנן!
