|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
|
תמונה 1. עצי שיזף השיח - בקדמת התמונה | תמונה 2. שיזף השיח - פירות |
תמונה 3. שיזף מצוי בשפלת יהודה צילם: אורי אורבך |
תמונה 4 - שיזף מצוי – עיר אובות ליד חצבה גיל העץ מוערך בכ- 800 שנה. |
תמונה 5. שיזף מצוי - פירות צילם: אורי אורבך | תמונה 6. שיזף מצוי - פירות צילם: אורי אורבך |
כאמור, השיזף נקרא בספרות חז"ל כינרי. מובא בגמרא (מגילה ו' ע"א): "כינרת זו גינוסר, ולמה נקרא שמה כינרת? דמתיקי פירא כקלא דכינרי". הערוך גרס "כפרי של כינרא". בסביבות הכנרת גדלים עצי שיזף רבים בעלי פירות מתוקים. בלשון המשנה נקרא השיזף רימין וגם כנרי. במסכת ברכות (מ' ע"ב): "רימין כנדי". יש הגורסים כנרי. פרי השיזף נמנה עם ה"קלין שבדמאי" כלומר פירות בעלי ערך נחות שבדרך כלל הם הפקר ולכן הדמאי שלהם פטור ממעשר. "הקלין שבדמאי, השיתין והרימין וְהָעֻזְרָדִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ, וּבְנוֹת שִׁקְמָה, וְנוֹבְלוֹת הַתְּמָרָה, וְהַגֻּפְנִין, וְהַנִּצְפָּה וכו'" (דמאי, א' א'). יש גרסאות שבהן נכתב "דימין" במקום "רימין" שם שהתפתח מהשם הערבי והסורי "דום". המשנה (כלאים פ"א מ"ד) מתארת זוגות של עצים הדומים זה לזה אך אסורים משום כלאים. "וּבָאִילָן ... הַתַּפּוּחַ וְהַחַזְרָד, הַפַּרְסְקִים וְהַשְּׁקֵדִין, וְהַשִּׁיזָפִין וְהָרִימִין, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה". השיזפין הם השיזף התרבותי והרימין הוא השיזף המצוי ושני מינים אלו אסורים בהכלאה למרות הדמיון ביניהם.
השיזף המצוי בעל תפוצה סודנית החודרת גם לאזורים שכנים. הוא עץ של סוואנות במזרח אפריקה. בארץ הוא גדל בבקע ים המלח מאילת ועד מטולה, וכן לכל אורך מישור החוף, בנגב הצפוני ובכל השפלות והעמקים החוצים את במת ההר. ככלל ניתן למצאו באיזורי הארץ החמים יחסית. במישור החוף ובמורדות הגולן הוא סובל לעיתים מקור הגורם לשלכת בעלת אופי סביבתי ולא גנטי. אחד מעצי השיזף המפורסמים בישראל הוא השיזף הענק הנמצא בעיר אובות ליד חצבה שגילו מוערך בכ – 800 שנה. הערכת הגיל התבצעה בעזרת ספירת טבעות גידול על גליל שהוצא מהגזע.
השיזף המצוי הוא מין בסוג שיזף השייך למשפחת האשחריים. הסוג מונה כ- 100 מינים, הגדלים באזורים טרופיים וסוב-טרופיים של שני חצאי כדור הארץ. בארץ נפוץ בנוסף לשיזף המצוי גם שיזף השיח (Ziziphus lotus) שהוא בעל מבנה שיחני צפוף. כאמור ניתן למצוא בכפרים ערבים מין שלישי – שיזף תרבותי או תמר סיני.
השיזף ירוק עד ברוב איזורי הארץ. הענפים החדשים מתחילים להתפתח באביב. ענפיו זיגזגיים ובכל מפרק יש עלה אליפטי משונן בעל 3 עורקים מקבילים ברורים. בנוסף לעלה יש בכל מפרק זוג עלי לוואי ההופך לקוצים. קוץ אחד ישר והשני כפוף כלפי פנים. החל מהקיץ ועד סוף האביב מתפתחים פרחים בחיק מרבית העלים. הפרחים יושבים בקבוצות: לכל פרח עוקץ קצר. אורכם: 5-3 מ"מ, קוטרם 6-4 מ"מ וצבעם ירקרק צהוב. בכל פרח 5 אבקנים. ניתן להבחין בשני טיפוסי פרחים מבחינת מהלך ההבשלה של האיברים הזכריים והנקביים בפרח. בטיפוס אחד נפתחים האבקנים בבוקר והצלקות מבשילות אחר הצהריים. בטיפוס השני האבקנים נפתחים בצהריים והצלקות מבשילות מבשילות בלילה ובבוקר. חלוקה זו של עיתוי הפריחה מבטיחה האבקה הדדית(1) בין הפרחים משני הטיפוסים. המאביקים העיקרים של השיזף הן דבורי הדבש המגיעות אל הצוף הרב המופרש על ידי הפרחים. קיימים שני גלי פריחה עיקריים ובעקבותיהם שני גלי הבשלת פרי. פירות המבשילים בתחילת הקיץ ופירות המבשילים בסתיו. הפרי הוא בית גלעין(2) כדורי בקוטר 2 ס"מ. צבע הפרי הבשל צהוב- כתום. הפרי אכיל אך לא משובח.
השיזף מתגונן מפני קור או יובש ממושכים בעזרת השרת העלים ובנוסף מותאם העץ לגדילה בסואנות גם בכך שהוא עמיד בפני אש. לאחר שהעלים והענפים התחתונים נחרכים, מוסיפים העלים והענפים העליונים לצמוח כרגיל. אם נשרף הגזע, צומחים מצוואר השורש ענפים וגזעים חדשים.
פרי השיזף נחשב כמזון עניים ומעצתו בונים כלים גסים. קיים תאור של מתכון שהכיל את פרי השיזף ושימש כמזון לעבדים. שמו הלטיני של העץ נובע מהאמונה הנוצרית שמענפי העץ נעשה הזר שעיטר את ראשו של משיחם בדרכו לצליבה.
(1) היתרון בהאבקה הדדית הוא בהגדלת המגוון הגנטי באוכלוסייה.
(2) בית גלעין הוא פרי עסיסי בעל זרע אחד העטוף בקליפה קשה כמו השקד, האפרסק ועוד.
י. פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 181-184).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 219-220).
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.