סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 894
 

"מטבילין את הכלים שהיו במקדש ואומרין להם הזהרו של תגעו בשולחן"

חגיגה כו ע"א

הגמ' דנה מנין שהיו מטבילים את השלחן הרי הוא עשוי לנחת ולא מקבל טומאה. מת' הגמ' שהיו לפעמים מטלטלים אותו להראותו לעולי רגלים. ומה עושים אם הוא נטמא, יש בעיה כי כתוב "לחם הפנים לפני תמיד" לומדת הג' שאסור להוציא את השולחן מההיכל לכן הזהירו את העם לא לנגוע בו, "דאמר ר"ל מאי דכתיב על השלחן הטהור מכלל שהוא טמא, ואמאי כלי עץ העשוי לנחת הוא ואינו מקבל טומאה, אלא מלמד שמגביהין אותו ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום סילוקו כסידורו, דא"ר יהושע בן לוי נס גדול נעשה בלחם הפנים כסדורו כן סילוקו שנאמר: 'לשום לחם חום ביום הלקחו' " – פסוק זה נאמר בשמואל א' כ"א כשדוד המלך ברח משאול והגיע לנֹב עיר הכהנים הוא ביקש שיתנו לו לחם ולא היה שם רק לחם הפנים כתוב שהלחם היה חם ביום הלקחו. ביום השבת הרי היו מסדרים את לחם הפנים על השולחן ובשבת הבאה מסלקים אותו, אז בשעה שמסלקים אותו הוא עדיין היה חם כמו ביום שסדרו את הלחם על השולחן. א"כ רואים שהיו מטלטלים את השולחן.

מפ' התוספות שמה שלמדנו כאן שהוא חם אין הכוונה חם כפשוטו אלא שהיה רך כמו שלחם טרי הוא רך, ומה שאמר הפסוק חום כיום הלקחו לאו דווקא שהרי לא היה חם גם כשסדרו אותו, שהרי למאן דאמר הסובר שאופים את הלחם הפנים מע"ש (במנחות צה:) אז הרי כשעורכים אותו על השולחן בשבת הוא כבר לא היה חם, אומרים תוס' שאת זה אפשר ליישב ולומר לאותו מאן דאמר שהיו משאירים את לחם הפנים בתנור לשמור על החום של לחם הפנים עד שבת בבוקר.

א"כ לדעת התוס' הנס של לחם הפנים שהוא חם כיום הלקחו הכוונה שהוא היה רך. אבל הריטב"א במס' יומא כא. מפר' שהנס של חום ביום הלקחו הכוונה כפשוטו שהוא היה חם, והריטב"א מפ' איך עולי הרגלים יכלו לראות שבאמת לחם הפנים חם, שהם ראו מרחוק איך שעולה הבל מלחם הפנים כמו הבל היוצא מלחם כשמוציאים אותו מהתנור, כך שהם ראו את הנס שנעשה בו שהוא חם ביום הלקחו כי הם ראו הבל כמו הדים שיוצאים מהלחם.

בתשובות הרדב"ז סמן 2 אלפים קע"ח מביא ששאל אותו השואל על מה שלמדנו כאן שמגביהים את השלחן ומראים בו לעולי רגלים ראו חיבתכם לפני המקום, שואל השואל הרי ישראל לא היו נכנסים לתוך ההיכל למקום שעומד לחם הפנים על השלחן, וגם לפי דברי התוס' אצלנו שמדובר בכהנים עמי הארץ שבאים להיכל להשתחוות, שהרי ישראל לא היו ראויים להכנס אפ' בין האולם למזבח (מלבד 11 אמה) וכ"ש שלא נכנסו להיכל, וא"כ איך הם יכלו לראות אם הלחם חם או צונן, ואפ' לפי פירוש התוס' שהוא היה רך, ולאו דווקא חם, קשה איך יכלו להבחין ממרחק אם הוא רך או יבש. מביא על זה הרדב"ז את פרושו של הריטב"א שהיה עולה הבל מהלחם ובזה היו מכירים שהוא חם, שואל אבל הרדב"ז "ועדיין לא ידענו אם הנס הזה שעולה הבל מהלחם היה נס תדירי שתמיד היה עולה הבל, או שמא זה היה רק בזמן של עולי רגלים, והוא שואל שבשלמא שהלחם יהיה חם, יש בזה קצת צורך שהכהנים שאוכלים מלחם הפנים יהנו מלחם שהוא חם וטרי, אבל שיעלה הבל למה הוצרך שיעלה בל, ועוד הוא שואל שלא ראיתי מימי שעולה הבל מהלחם אפ' כשהוא חם, אלא בזמן שחותכים אותו, וצריך לומר לדברי הריטב"א שההבל היה בכלל הנס. אבל הרדב"ז עצמו אומר, אין צורך בזה אלא שהכוונה כך: בשבת שבתוך המועד בסמוך לייצור לחם הפנים היו מגביהים את השלחן ומושכים אותו מעט לצד פתח ההיכל כדי שעולי הרגלים יראו אותו מרחוק ועדיין הוא היה בפנים ההיכל, ולא היו מניחים אותו ממש בחוץ, ומיד כשהראו לעולי רגלים את הלחם היו מסדרים את הלחם החדש ומוציאים את הישן ומראים אותו לעולי רגלים ראו חיבתכם לפני המקום שעברו עליו 8 ימים ועדיין הוא חם. ואפ' ביו"ט של שבועות שאין בחג שבעה ימים, כשהוא לא חל בשבת, אפשר שהיו ישראל מתעכבים כדי לראות הנס, ואם לא התעכבו כבר הכירו את הנס מהרגלים שעברו, וממילא לא יכלו להוציא את השלחן כדי להטביל אותו משום שכתוב "לחם הפנים לפני תמיד" והיו צריכים להזהיר אותם שלא לנגוע בשלחן, ואומר הרדב"ז שעל אף שרש"י ביומא מפר' מגביהים אותו ומוציאים אותו לחוץ אין הכוונה שמוציאים אותו חוץ להיכל, אלא מוציאים אותו חוץ למקומו, שתמיד השלחן עומד בצפון ההיכל, וכאן היו מוציאים אותו קצת לצד הפתח כדי שיראו אותו. אי נמי מה שרש"י אומר מוציאים אותו לחוץ אין הכוונה לשלחן אלא על הלחם שהיו מוציאים אותו מיד כדי שיראו את הנס שעדיין הוא חם, שאם לא כן קשה על דברי רש"י, רש"י הרי אמר אצלנו שמזהירים את הכהנים עמי הארץ שלא יגעו בשלחן וכפי שתוס' הסבירו שרק הכהנים עמי הארץ היו נכנסים לתוך ההיכל ואם היו מוציאים את השלחן החוצה מחוץ להיכל אז למה הוצרך רש"י לפרש שהזהירו את הכהנים עמי הארץ, אלא משמע שאת לחם הפנים הוציאו החוצה להראות שהוא חם, או שהוציאו את השלחן לצד פתח ההיכל ולא הוציאו אותו ממש החוצה.

והרדב"ז שם באותה תשובה דן שאמנם הזהירו את עמי הארץ לא לנגוע בשלחן, אבל מה היו עושים אם באמת השולחן היה נטמא, והרי צריך להתקיים "לחם הפנים לפני תמיד" אומר הרדב"ז שהיו מקדשים את אחד משולחנות הזהב שהיו בפתח ההיכל ומכניסים אותו להיכל ונותנים עליו את הלחם, ומטבילים את השלחן הטהור ומחזירים אותו למקומו כיוון שא"א בלאו הכי .

ולסכום הריטב"א פר' שהנס שראו שהלחם חם ביום הלקחו בזה שהיו רואים מרחוק איך שיוצא הבל מלחם הפנים. התוס' פי' שהיו רואים שהלחם הוא רך. הרדב"ז פר' – אומנם היו מגביהים את השלחן ומושכים אותו לצד פתח ההיכל שיראו איך הלחם מסודר ומיד הכהנים מסלקים את הלחם והולכים ומסדרים את הלחם החדש ואז כשמוצאים את הלחם החוצה היו רואים שהלחם חם.

(הרה"ג מיכל זילבר שליט"א)