סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

שש מאות סדרי משנה

חגיגה יד ע"א


כי אתא רב דימי אמר: שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל, ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה +ישעיהו ג'+ ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. שמונה עשרה קללות מאי נינהו דכתיב +ישעיהו ג'+ כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים. גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקסם וזקן. שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש. ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם וגו'. משען - אלו בעלי מקרא, משענה - אלו בעלי משנה, כגון רבי יהודה בן תימא וחביריו. פליגו בה רב פפא ורבנן, חד אמר: שש מאות סדרי משנה, וחד אמר: שבע מאות סדרי משנה. כל משען לחם - אלו בעלי תלמוד, שנאמר +משלי ט'+ לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, וכל משען מים - אלו בעלי אגדה, שמושכין לבו של אדם כמים באגדה. גבור - זה בעל שמועות, ואיש מלחמה - זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. שופט - זה דיין שדן דין אמת לאמיתו, נביא - כמשמעו, קוסם - זה מלך, שנאמר +משלי ט"ז+ קסם על שפתי מלך, זקן - זה שראוי לישיבה, שר חמשים - אל תקרי שר חמשים אלא שר חומשין, זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה. דבר אחר: שר חמשים - כדרבי אבהו. דאמר רבי אבהו: מכאן שאין מעמידין מתורגמן על הצבור פחות מחמשים שנה. ונשוא פנים - זה שנושאין פנים לדורו בעבורו, למעלה - כגון רבי חנינא בן דוסא, למטה - כגון רבי אבהו בי קיסר. יועץ - שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים, וחכם - זה תלמיד המחכים את רבותיו, חרשים - בשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשין כחרשין, ונבון - זה המבין דבר מתוך דבר, לחש - זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש. ונתתי נערים שריהם, מאי ונתתי נערים שריהם - אמר רבי אלעזר: אלו בני אדם שמנוערין מן המצות. ותעלולים ימשלו בם אמר רב (פפא) +מסורת הש"ס: [אחא]+ בר יעקב: תעלי בני תעלי. ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן (והנקלה בנכבד) - אלו בני אדם שמנוערין מן המצות, ירהבו במי שממולא במצות כרמון, והנקלה בנכבד - יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות.

 

מבנה הסוגיה.
בפסוקים מישעיהו מובאת רשימה של אנשים /לומדי תורה והגמרא מסבירה אותם.
האם יש דירוג מסויים ביניהם:

כי אתא רב דימי אמר: שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל, ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה +ישעיהו ג'+ ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד.
שמונה עשרה קללות מאי נינהו דכתיב +ישעיהו ג'+ כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים.
גבור ואיש מלחמה
שופט ונביא וקסם וזקן.
שר חמשים ונשוא פנים
ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש.
ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם וגו'.

1.

משען - אלו בעלי מקרא,

מהרש"א:
ח"י קללות כו'
משען אלו בעלי מקרא כו'. דלפי פשוטו הוא כפול בענינו מאי משען ומשענה ומשען לחם ומשען מים גו'
וע"כ דרשו כל הענין בתורה ובמצות
ואמר משען אלו בעלי מקרא שהתורה שבכתב גופיה היא ודאי המשען שיסמוך עליה האדם בכל מעשיו

2.

משענה - אלו בעלי משנה, כגון רבי יהודה בן תימא וחביריו.

באותיות "משענה" יש אותיות "משנה"

מהרש"א:
ואמר משענה בלשון נקבה אלו בעלי משנה שהמשנה כנקבה לגבי תורה גופה שאין להשען על המשנה בטוב כמ"ש התנאים מבלי עולם שמורים הלכה מתוך משנתן

3.

פליגו בה רב פפא ורבנן,
חד אמר: שש מאות סדרי משנה,
וחד אמר: שבע מאות סדרי משנה.

תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן כ

"וששאלת על אנשי מעשה דע מימות משה רבינו עד הלל הזקן היו שש מאות סדרי משנה כמו שנתנם הב"ה למשה בסיני
ומן הלל ואילך נתמעט ונתמסכן העולם וחלשה כבודה של תורה
ולא תקנו מהלל ושמאי אלא ששה סדרים בלבד
והם אותם שתקנו היו אנשי משנה לא הראשונים ולא אנשי מעשה שהיו בראשונה: ומהלל עד נתן ש"א שנה והן הן סוף משנה"

3.1
דף על הדף חגיגה דף יד עמוד א:

בגמ': חד אמר שש מאות סדרי משנה וחד אמר שבע מאות סדרי משנה וכו'.


הרב משה מאיר ישר ז"ל כותב בספרו על החפץ חיים זצ"ל (ח"ג ע' תתיג):


פעם נזדמנו החפץ חיים והגאון ר' חיים סולוביצ'יק לפונדק אחד. הועלתה לפניהם השאלה: ידוע מה שאמרו חז"ל שששת סדרי המשנה שנסדרו על ידי רבנו הקדוש מהוים רק חלק קטן מכל המשניות שהיו לפניו, וכך כתב רב האי גאון (שערי תשובה מהגאונים): "דע מימות משה רבנו עד הלל הזקן היו שש מאות סדרי משנה כמו שנתנו למשה מסיני, ומן הלל ואילך נתמעט ונתמסכן העולם וחלשה כבודה של תורה, ולא תקנו מהלל ושמאי אלא ששה סדרים בלבד... ומהלל עד רבי נתן ש"א שנה והן הן סוף משנה". מעתה, מה נשנה בכל אותן המשניות הרבות שלא סדר רבנו הקדוש במשניותיו?

הוא מצטט את מה שהבאנו בסעיף 3 לעיל. ומסיים בשאלה המתבקשת: מה היה בכל החומר של "שש מאות סדרי משנה"!

3.2
בפשטות יש לומר ש"רבי" צמצם - מבחינת הניסוח בלבד - ל 6 סדרי משנה! אבל 6 סדרי המשנה שבידינו כוללים בתימצות את התוכן של כל ה"שש מאות סדרי משנה" - בגלל דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם ובגלל "עת לעשות לה'" העלה אותם על הכתב. כלומר, באמת יתכן לומר שרבי עצמו החזיק - בעל פה - בכל "שש מאות סדרי משנה", אבל נתן הוראה שלגבי כתיבה יצמצם - הוא או תלמידיו - את כל החומר לששה סדרי משנה בלבד!

3.3
המשך ציטוט:

מביע החפץ חיים את דעתו, שכל מה שנתבאר ונתפרש על ידי חכמי התלמוד, הגאונים הראשונים, עד האחרון שבאחרונים, כל זה חושף לפנינו את כל מה שנשנה קודם חיבור המשנה.
חכמי הדורות, בעמלם הרב וביגיעתם המתמידה, הצליחו להחזיר עטרה ליושנה.
הם חקרו ודרשו, דנו מן הכלל על הפרט ומן הפרט על הכלל, נתחו ובחנו כל חלק וחלק, בנו וסתרו, סתרו ובנו, עד שנתגלה ונתחוור להם הכל וכך הוחזרה האבדה.

לפי ה"חפץ חיים" כל התורה שבעל פה שבידינו כלולים ב"שש מאות סדרי משנה", וכל הלימוד מאז תקופת "רבי" נועד להחזיר עטרה ליושנה!

3.4
אבל קצת קשה: איך נמיין את החומר שבידינו ל"שש מאות סדרים"?

3.5
המשך ציטוט:

מעין זה כתב הגר"ח מוולוז'ין בהקדמתו ל"שנות אליהו": "וברוח ה' אשר דבר בו - ברבנו הקדוש - כלל בם - בששת סדרי המשנה - כל הת"ר סדרי משנה ששנו דורות הראשונים וכל הברייתות והתוספות ליכא מידי מינייהו דלא רמיזי במתניתן".

לא נראה שדברים אלה דומים לגמרי לדברים לעיל בסעיף 3.4. יש בהם תוספת חידוש: כל התושב"ע נרמזת במשנה שבידינו. כלומר, "רבי" הכיר את כל שש מאות סדרי משנה שכוללים את כל העבר ואת כל העתיד של התושבע"פ, והוא צימצם ורמז על כולם בששת סדרי המשנה!

4.
המשך ציטוט:

נענה הגרח"ס, שלפי דעתו ישנו הבדל יסודי בין דברי חכמינו ז"ל שנקבעו בתלמוד לבין דברי החכמים שבאו אחריהם. חשיבותם ועדיפותם של חכמי התלמוד מוגדרת בזה, שביחס לדבריהם נאמר הכלל היסודי: "אלו ואלו דברי אלקים חיים", בעוד שביחס לדבריהם של הגאונים, הראשונים והאחרונים, אין כלל זה קיים.

כשם שישנה הגדרה שונה ועדיפה לדברי תורה כלפי דברי קבלה ולתורה שבכתב כלפי תורה שבעל פה, כך ישנה הגדרה אחרת לדברי חכמי התלמוד כלפי החכמים שבאו אחריהם.

לפי דברים אלה כל הדברים שנאמרו בסעיפים הקודמים מתאימים רק לדברים שנאמרו בתלמוד עצמו [התלמוד הבבלי בלבד?] ולא לגבי התושב"ע שאחרי התלמוד [כלומר, השש מאות סדרי משנה לא כוללים את דברי החכמים מתקופת הגאונים ואילך. [ומה לגבי הסבוראים?]

5.
וכאן נראה להוסיף נופך [לענ"ד "חידוש"]. הרי בגמרא מובאת דעה שהיו שבע מאות סדרי משנה. אולי כוונת דעה זו לומר כך: שש מאות סדרי משנה כללו כל מה שנאמר לעיל בסעיף 4 - לפי הגרח"ס - והתוספת של 100 סדרי משנה [700-600] כללו את התושב"ע שנוצרה אחרי תקופת התלמוד - ולפי הסבר ה"חפץ חיים" לעיל - בסעיף 3.4.

5.1
יש גירסא שמי שחולק על רב פפא - בסעיף 3 לעיל - איננו "רבנן" אלא "רבינא". לפי שתי הנוסחאות - "רבנן" ו"רבינא" - משמע שבאו לומר שגם כל מה שיתווסף בעתיד נכלל במשניות במסגרת ה"שבע מאות סדרי משנה".

5.2
הערה: הצמד "רב פפא ורבינא" [לפי הגירסא השניה] יחד לא מוזכר כלל בניסוח זה בש"ס. הצמד "רב פפא ורבנן" - מופע יחידאי בש"ס - בסוגייתנו. לכן מסתבר - בגלל חריגות העניין - כהסברנו בסעיף 5.1

ואולי יש להוסיף "רעיון": ההפרש בין שש מאות סדרי משנה לשבע מאות סדרי משנה הוא 100, כדי ללמדנו מה שנאמר בדפים הקודמים בגמרא שאינו דומה מי ששונה 100 פעמים למי ששונה 101 פעמים. ההפרש בין 600 ל700 רומז לכך שצריך לחזור על כל ה 600 סדרי משנה וכאילו למד 700 סדרי משנה!

6.
ונראה לומר עוד: כל ההמשך בביאור הפסוקים נועד ללמדנו מה נכלל באותם "שש מאות סדרי משנה" או ב"שבע מאות סדרי משנה".

6.1.
המשך הגמרא:

כל משען לחם - אלו בעלי תלמוד, שנאמר +משלי ט'+ לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי,

מהרש"א:

ואמר משען לחם אלו בעלי תלמוד כמו שהלחם הוא עיקר מזון הגוף כך התלמוד מזון הנפש וקראו משען בלשון זכר שיש לסמוך על תורה שבע"פ כמ"ש תלמוד אין לך מדה גדולה מזו ומייתי שנאמר לכו לחמו בלחמי גו' כמ"ש שהתלמוד הוא עיקר מזון הנפש להשען עליו כמו שהלחם עיקר מזון הגופני וכפרש"י.

רש"י מסכת חגיגה דף יד עמוד א:

"לחם אלו בעלי התלמוד - שיש לסמוך על הוראתן כסמיכת לחם."

רש"י מדגיש את העניין שההלכה הפסוקה - הלכה למעשה - יוצאת מ"בעלי התלמוד".

7.
המשך הגמרא:

וכל משען מים - אלו בעלי אגדה, שמושכין לבו של אדם כמים באגדה.

מהרש"א:

"ואמר כל משען מים אלו בעלי אגדה שמושכין כו' התורה בכלל נמשלה למים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים בהרבה דמיונות כמפורש במסכת תענית ומשום דהכא כבר נזכרו קצת חלקי התורה קאמר דמיון זה למים לגבי אגדות שמושכין כו' "

קצת קשה על דבריו, וכי בגלל שכבר הזכיר מקרא, משנה וגמרא נשאר "אגדה" עבור המשל של "מים"?

8.

גבור - זה בעל שמועות,

מהרש"א:

ואמר גבור זה בעל שמועות כו' כמו שהגבור יש בידו ובכחו לעשות גבורה כן הבעלי שמועות מוכנים הם בידו ובכחו

לא מובן מהי כוונתו. ברור ש"בעל שמועות" הוא חכם חשוב. יתכן שמדובר בדברים שעברו במסורת מחכם לחכם. ואולי מדובר במי שבקיא במשנה ובגמרא ויודע לדייק בדברי רבותיו. אבל למה הוא נקרא "גיבור"? אולי בגלל שכובש את יצרו ולא "מוסיף" דברים משלו, אלא מוסר את דברי רבותיו בדיוק רב.

רש"י מסכת חגיגה דף יד עמוד א:

"בעל שמועות - ששמע הלכות פסוקות מרבותיו, ושגורות בפיו."
אבל לא ברור לפי רש"י מדוע הוא נקרא "גיבור".

9.

ואיש מלחמה - זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה.

מהרש"א:

ואיש מלחמה כו' היינו גם שאין בידו ובכחו גבורתו מ"מ אחרי שיודע בתחבולות מלחמה הוא מנצח חבירו

כן מי שיודע לישא וליתן כו' גם שאין בידו שמועות מתוך חריפתו שיודע במלחמתה של תורה יבא על אמתתה.

הוא מסביר ש"איש מלחמה" מבטא כישרון מבלי שיש לו ידע קודם. והוא "נלחם" באמצעות "תחבולות", כשהמטרה היא "מלחמתה של תורה". מדובר בחכם שהוא חריף ודן בדברי תורה על פי שכלו ולא על פי מסורת שקיבל מרבותיו.

נראה ש"גבור" מקביל ל"סיני", ו"איש מלחמה" מקביל ל"עוקר הרים".

10.

שופט - זה דיין שדן דין אמת לאמיתו,

מדוע ה"שופט" מובא בפסוק אחרי "איש מלחמה"? נראה לומר, ששופט - שדן דין אמת לאמיתו - הוא מי שהוא גם "בעל שמועות" וגם "איש מלחמה", שיודע את הידיעות שנחוצות לו, וגם יש בידו אפשרות לדון בהם ולהחליט על פסק הדין.

11.

נביא - כמשמעו,

לא מובן מדוע ה"נביא" מוזכר אחרי השופט. אולי רומז על הלכות שנביא רשאי לחדש ולגזור!
 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר