הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

תורה משמים

חגיגה טו ע"א

ורבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב +מלאכי ב'+ כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות - יבקשו תורה מפיהו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיהו! - 
אמר ריש לקיש: רבי מאיר קרא אשכח ודרש +משלי כ"ב+ הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי. לדעתם לא נאמר, אלא לדעתי.

1.
הגמרא מקשה על רבי מאיר כיצד הוא למד תורה [ממי שהיה רבו] מ"אחר" [=רבי אלישע בן אבויה לאחר שיצא לתרבות רעה - גם האמין בשתי רשויות וגם חטא בחטאים חמורים בפועל - באיסור עריות ובחילול שבת].

2.
עונה ריש לקיש שרבי מאיר מסתמך על פסוק במשלי שמלמד שמותר לשמוע דברי תורה גם מחכם לא הגון על ידי שמתייחסים לדבריו כאילו דברי התורה נאמרים על ידי הקב"ה.

2.1
רעיון זה מודגש גם בדף הקודם מסכת חגיגה דף יד:

משען - אלו בעלי מקרא,
משענה - אלו בעלי משנה, כגון רבי יהודה בן תימא וחביריו.

והפרשנים מבארים שכל דברי תורה שבעל פה [במשניות וכד'] נשענים על התורה שבכתב.
ולכן, כל מה שאומר תלמיד חכם דבריו רמוזים בדברי התורה שבכתב עצמה. לכן, ניתן ללמוד גם מתלמיד שחטא, כי הלומד לומד את המקור לדבריו של התלמיד חכם מתוך התורה שבכתב - רצון ה'. וזה מה שאומרת הגמרא הפירוש בפסוק "ולבך תשית לדעתי" - לדעת ה'!