הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תנאי היא" - כמי פוסקים
חגיגה כב ע"א
רבא אמר: מדסיפא הוי משום חציצה - רישא לאו משום חציצה. ורישא היינו טעמא: גזירה שלא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד.
כדתנן: עירוב מקוואות כשפופרת הנוד, כעוביה וכחללה בשתי אצבעות חוזרות למקומן.
סבר לה כהא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אחת עשרה מעלות שנו כאן; שש ראשונות בין לקודש בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש, אחרונות - לקודש אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקודש.
מאי איכא בין דרבא לדרבי אילא? - איכא בינייהו סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן.
למאן דאמר משום חציצה - איכא, למאן דאמר משום גזירה שמא יטביל מחטין וצינוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד - סל וגרגותני שאין בפיהן כשפופרת הנוד ליכא,
ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן - טהורין, ומקוה שחלקו בסל וגרגותני - הטובל שם לא עלתה לו טבילה, דהא ארעא כולה חלחולי מחלחלא, ובעינן דאיכא ארבעים סאה במקום אחד. והני מילי - בכלי טהור, אבל בכלי טמא - מיגו דסלקא טבילה לכוליה גופיה דמנא - סלקא להו נמי לכלים דאית ביה. דתנן: כלים שמילאן כלים והטבילן - הרי אלו טהורין, ואם לא טבל, מים המעורבים - עד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד. מאי קאמר ואם לא טבל? - הכי קאמר: ואם אינו צריך להטבילו, ומים המעורבין - עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד.
והא דרבא ודרבי אילא תנאי היא.
דתניא: סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן, בין לקודש בין לתרומה - טהורין,
אבא שאול אומר: לתרומה אבל לא לקודש.
1.
הגמרא קובעת שהמחלוקת בין רבי אילא ורבא תלויה במחלוקת תנאים בברייתא בין "תנא קמא" ואבא שאול.
רבא סובר כ"תנא קמא" ורבי אילא סובר כאבא שאול.
2.
רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק יב הלכה א:
אחת עשרה מעלות עשו חכמים לקדש על התרומה ואלו הן: יש לאדם להטביל כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקדש, גזירה שמא יהיה פי הכלי צר ולא יהיה בו כשפופרת הנוד ונמצאו הכלים שבתוכו כאלו טבלו במים שבכלי לא במקוה, בד"א כשהיה הכלי הגדול שיש בתוכו הכלים הטמאין טהור, אבל אם היה טמא מתוך שעלתה לו טבילה עלתה טבילה לכלים שבתוכו אפילו להשתמש בהן בקדש.
3.
כסף משנה הלכות שאר אבות הטומאה פרק יב הלכה א:
[א] אחת עשרה מעלות וכו'. משנה וגמרא בפרק חומר בקדש (חגיגה דף כ"ב) וכר"נ דאמר י"א שנו דרבא סבר כוותיה:
הרמב"ם פוסק כרבא שמתיישב עם דברי רב נחמן.
ואילו לגבי שיטת רב אילא נאמר שמתאים לדברי רבי חנינא בר פפא [אמורא בדור השלישי - תלמיד רבי יוחנן - בדור שלפני רבא]: רבי אילא לטעמיה, דאמר רבי אילא אמר רבי חנינא בר פפא
3.1
כלומר שלפיו יוצא, שהרמב"ם מכריע כרב נחמן מפני שכנראה הוא חשוב יותר מהאמורא "רבי חנינא בר פפא" שחי אחריו.
4.
ארץ יהודה הלכות שאר אבות הטומאה פרק יב הלכה א:
[א] י"א מעלות וכו' גזרה שמא יהיה פי הכלי צר ולא יהיה בו כשפופרת וכו'. בריש פ' חומר בקדש איפליגו ר' אילא ורבא בטעמא דמתני' ורבינו פסק כרבא כפי הנראה דבתראה הוא טפי מדר' אילא ורב נחמן נמי כותיה ושם נאמר דס"ל וגרגותני איכא בינייהו לרבא מטבילין בהן אף לקדש עיין שם. והדבר קשה א"כ היאך פסק רבינו בפ"ג דמקוואות הל' כ"ו דלקדש אין מטבילין כלים תוך כלים טהורים כלל אפי' בתוך שק וקופה עיין שם
הוא מדגיש שרבא נחשב "בתראי" לעומת רבי אילא, ולכן הלכה כמותו [מלבד זה שיש לו סיוע מרב נחמן].
4.1
נראה שיש כאן ברקע הדברים מחלוקת אם אומרים "הלכה כבתראי" בדורות הראשונים עד תקופת אביי ורבא [ונחלקו בכך בעלי הכללים]!
5.
ונראה להוסיף: הרי רבא פסק כתנא קמא [לפי מה שנקבע בגמרא "כתנאי" - ראה סעיף 1 לעיל] ואילו רבי אילא פסק כאבא שאול בברייתא. בפשטות ההלכה היא כתנא קמא נגד אבא שאול. כי כך הכלל בדרך כלל שהלכה כתנא קמא נגד כל תנא יחיד שחולק עליו. לפי זה יותר ברור מדוע הלכה כרבא נגד רבי אילא.
6.
הערה: כל דיוננו הוא לפי ההנחה שרבי אילא הוא אמנם אמורא. אבל יש גורסים "רבי אילעא" ולא "רבי אילא", ואמנם היה אמורא בשם רבי אילעא [חבר של רבי זירא ותלמיד של רבי יוחנן וריש לקיש], אבל אם הכוונה היא לתנא רבי אילעי - אם "אילעא"="אילעי" [אביו של רבי יהודה תלמיד רבי עקיבא] אז שיקולי הפסיקה אמורים להיות שונים!
