טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

בין חיטי לשערי לאו אדעתייהו דאינשי – דגניים

"אמר רב יהודה: אחד אומר אכלה חטים, ואחד אומר אכלה שעורים הרי זו חזקה. מתקיף לה ר"נ: אלא מעתה, אחד אומר אכלה ראשונה שלישית וחמישית, ואחד אומר אכלה שניה רביעית וששית, הכי נמי דהויא חזקה? א"ל רב יהודה: הכי השתא, התם בשתא דקא מסהיד מר לא קא מסהיד מר, הכא תרוייהו בחדא שתא קא מסהדי. מאי איכא למימר? בין חיטי לשערי לאו אדעתייהו דאינשי" (בבא בתרא נ"ו ע"ב).

שם עברי: חיטה   שם באנגלית: Wheat   שם מדעי: Triticum sp

שם עברי: שעורה תרבותית   שם באנגלית: Barley   שם מדעי: Hordeum vulgara

נושא מרכזי לעיון: מדוע קשה להבחין בין חיטה לשעורה? מה ההבדלים ביניהן?


החיטה והשעורה הם גידולי גרגירים חשובים ביותר במשק האדם מזה אלפי שנים. לא בכדי הם נכללו בין 7 המינים שהשתבחה בהם א"י, "ארץ חטה ושעורה". בימי האבות הייתה החיטה הדגן העיקרי באזור הים התיכון. למרות הכנסתו של התירס שמוצאו מאמריקה לסל הגידולים העולמי מהווה עדיין החיטה הדגן החשוב ביותר בכל העולם. השם המדעי של החיטה שהובא לעיל - Triticum sp. דורש הסבר מיוחד. השם Triticum הוא שם הסוג(1) של החיטה אך הוא כולל מינים רבים. התוספת sp. לאחר השם היא קיצור של המילה Species שמשמעותה "מין ביולוגי". הכוונה באופן הרישום לעיל היא שאנחנו נתייחס למינים הביולוגיים השונים כמיני חיטה ונכלול את כולם בשם חיטה. לאמיתו של דבר מדובר בקבוצה גדולה של מינים בעלי מוצא שונה ובעלי חשיבות שונה מבחינת תפקידם כמזון (ראה "הרחבה"). הן החיטה והן השעורה תופסים מקום חשוב ונרחב במקורות ולכן נפצל את הדיון בהם לנושאים נפרדים. בטור זה נתמקד במשותף (כלומר היותם דגנים) והמבדיל בין החיטה והשעורה.

סוגייתנו מתארת עדות חזקה שבה שני עדים מעידים על אכילת שני חזקה אלא שחלוקים ביניהם לגבי טיבו של הגידול שגדל בשדה. לדעת אחד העדים הגידול היה חיטה ואילו לדעתו של השני גדלה בשדה שעורה. לדעת רב יהודה יש כאן חזקה, למרות הסתירה לכאורה בין העדויות, משום שהבדל ביניהן נובע אך ורק מחוסר ידיעה מדוייקת לגבי טיב הגידול אך עיקר העדות שריר וקיים. רבינו גרשום והתוספות גורסים כאן: "בין חיטי לשערי לא דייקי אינשי" במקום הגירסא שלפנינו "לאו אדעתייהו" שאיננה מגדירה היטב את סיבת אי הדיוק בעדותם. על פי המונח "לא דייקי" נובע ההבדל בעדות מחוסר תשומת לב בלבד. הדמיון בין הגידולים כה רב ויש להתבונן היטב בכדי לחוש בו. מענייינים הם דברי רשב"ם: "בין חטין ושערי לאו אדעתייהו דאינשי - אין מבינין יפה בין קמת חטים לקמת שעורים". לענ"ד הרשב"ם מדגיש כאן שתי נקודות שונות מהבנת רבינו גרשום והתוס' במקום בנימוק הגמרא "לאו אדעתייהו דאינשי". לדעתו אין הכוונה לחוסר תשומת לב בלבד, אלא אף יותר מכך, חוסר בידיעה ("אין מבינין יפה"). האבחנה בין חיטה ושעורה דורשת לימוד מדוקדק ומורכב. גם בתקופתנו חובבי צמחים מושבעים נתקלים בקושי בבואם להבדיל בין חיטה לשעורה. הנקודה השניה: אולי עיקר הקושי באבחנה הוא כאשר השדה עדיין בקמתה (כפי שנראה להלן). ייתכן ואם העדים היו רואים את הגרגירים לאחר הדיש היו מבחינים בקלות בהבדל.

הד לכך שהרשב"ם רואה עצמו כמי שאינו מומחה בחקלאות ניתן למצוא בדבריו כמה שורות מוקדם יותר בעמוד: "דהכי קאמר רב יהודה: אחד אומר אכלה חטין ג' שנים כפי מנהג עובדי אדמה, ואחד אומר אכלה שעורים שלש שנים כפי מנהג עובדי אדמה, והיינו שש שנים בדילוג. ושאלתי לעובדי האדמה ואמרו לי: שלעולם כך הוא המנהג שנה אחת חטין ושנה אחת שעורין כן כל הימים ואינה צריכה שביתה כלום".

בערוך השולחן (חו"מ, קמ"ה א') מובאת הלכה: "... בחיטים ושעורים שזה אומר דקדקתי יפה והיה חיטים וזה אומר דקדקתי יפה והיה שעורים בטלה עדותם". ניתן, אולי, לקשור בין הלכה זו לבין גירסת רבינו גרשום והתוס' שהרי לפירושם הסתירה בעדותם התיישבה בגלל הטענה שאנשים לא מדייקים לראות את ההבדל הקטן בין חיטה ושעורה על פי דברי הרשב"ם הסובר שההבדל נובע מחוסר ידיעה מעיקרא ("אין מבינין יפה") אולי גם אם היו טוענים ששמו לב העדות תתקיים. שאלה הנובעת מתוך דברינו מובאת בתוס' במקום הדן במקרה שבו הטענות היו רחוקות מעט יותר כאשר אחד העדים טען שראה חיטים והשני טען שראה קטנית.

הדמיון בין החיטה והשעורה נובע מכך שהן החיטה והן השעורה שייכים למשפחת הדגניים. משפחה זו אחידה למדי מבחינת האיברים הוגטטיביים (איברים שאינם קשורים לרבייה כדוגמת הגבעולים והעלים) ורק התפרחות מאפשרות למיינם לקבוצות. ההופעה החיצונית של החיטה והשעורה כמעט זהה ובמיוחד לפני התפתחות השיבולים. אם העדים ראו את השדה לפני התפתחות השיבולים הרי שאין באפשרותם לקבוע את מינו של הגידול. לעומת זאת, אם ראו את השדה לאחר הופעת השיבולים הרי שגם אז ההבחנה דורשת מיומנות רבה שאיננה קיימת בכל אדם. כאז גם היום מתקשים אפילו חובבי צמחים מושבעים להבחין בין החיטה והשעורה. אבחנה מדוייקת דורשת היכרות טובה עם מבנה השבולים אך כסימן שדה יש האומרים שהשעורה כשמה כן היא והיא יותר שעירה. "שערות" השעורה הם המלענים, ארוכים יותר ופונים בעיקר כלפי מעלה (ראה באיורים את שמות חלקי פרח הדגניים).

שבולת שועל

סכימה של פרח ממשפחת הדגניים

חלקי שיבולית של שבולת שועל

שעורת התבור –
הגופים הצהבהבים על פני השבולת הם האבקנים הבשלים המשתשלים החוצה מתוך השיבולית לשם פיזור האבקה בעזרת הרוח.

שעורת התבור

שעורת תרבותית – צילום: שרה גולד

חיטה – צילום: שרה גולד

הרחבה

החיטה והשעורה נכללים בקבוצה הבוטנית – משפחת הדגניים. קבוצה בעלת מאפיינים ברורים בחלקי הצמח הוגטטיביים ומבנה התפרחת והפרי. משפחת הדגניים על 700 הסוגים ו – 10,000 המינים שלה היא הרביעית בגודלה מבין משפחות הצמחים העילאיים. בניגוד למספר מינים גדול זה בספרות חז"ל וספרות ההלכה שבאה בעקבותיה המונח דגן מתייחס לקבוצה קטנה של מינים בעלי מאפיינים שאינם בהכרח בוטניים אלא קשורים להרכב הכימי ואולי הפיזיקלי של הקמח המופק מהם והתאמתו לאפיית לחם. כבר במקרא מופיע הקשר בין הדגן ואכילת הלחם במשתמע או במפורש(2) אך רק במשנה הוגדר מספר המינים ושמם. "חֲמִשָּׁה דְבָרִים חַיָּבִין בַּחַלָּה, הַחִטִים וְהַשְׂעוֹרִים וְהַכֻּסְמִיּן וְשִׁבּלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן. הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין בַּחַלָּה, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וַאֲסוּרִין בֶּחָדָש מִלִּפְנֵי הַפֶּסַח, וּמִלִּקְצוֹר מִלִּפְנֵי הָעמֶר וכו'" (חלה א' א'). מנקודת מבט חקלאית ניתן להגדיר כדגן כל תבואה שניתן לייצר ממנה קמח ולאפות ממנו לחם. לפי הגדרה זו גם אורז ותירס הם דגן. ההלכות המיוחדות לחמשת מיני דגן הן: א. ברכת המוציא לפניה וברכת לאחריה. ב. חיוב הפרשת חלה. ג. מצוות אכילת מצה מתקיימת רק בהם. ד. רק במינים אלו יש איסור חמץ. ה. איסור אכילת וקצירה לפני הקרבת העומר. הלכות אלו חלות הן על כל מין בנפרד והן על תערובת מיני דגן שונים. מבין 5 מיני הדגן רק החיטה והשעורה מוזכרים פעמים רבות במקרא ונראה שגידולם שלט בכיפה. השעורה מוזכרת 32 פעמים והחיטה 34 פעמים. ב – 10 מקרים שני מינים אלו מוזכרים יחד. בעתיד נדון בע"ה במיני הדגן השונים במקומם.

(1) סוג (Genus) הוא שם של קבוצת מיון הכוללת מינים קרובים. כמה סוגים מרכיבים משפחה.
(2) "עַד בּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ וִחְיוּ וְלא תָמֻתוּ וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמר יְדוָד יַצִּילֵנוּ" (מלכים ב' י"ח ל"ב).

לעיון נוסף:

 

שעורה תרבותית באתר צמח השדה 
חיטת הלחם באתר צמח השדה

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.