הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מנהני מילי" - בדין דרבנן

חגיגה כו ע"א

ובירושלים נאמנין על הקודש, תנא: נאמנין על כלי חרס גסין לקודש. וכל כך למה - שאין עושין כבשונות בירושלים. ובשעת הרגל אף על התרומה, מנהני מילי? 
אמר רבי יהושע בן לוי: דאמר קרא +שופטים כ'+ ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים - הכתוב עשאן כולן חברים. 

1.
הגמרא מסתמכת על פסוק לצורך הבנת דין דרבנן שגם עם הארץ נאמן על טהרת כלי חרס לקדש בזמן עלייה לרגל.
כלומר, הביטוי "מנהני מילי" מתאים למצוא "רמז" ואסמכתא לתקנת חכמים, ולאו דווקא לחיפוש מקור לדין דאורייתא!

2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תל:

" מנא לן, מצינו דקאמר בגמרא והוא אסמכתא בעלמא, וזה בפרק אלו מגלחין דף י"ט ב' דיליף ל' מנזיר וקאמר התם מנלן ומייתי מיהי"ה בגימטריא ל' וההיא אסמכתא היא וכן בפרק השוכ
..... והכי אשכחנא תו בר"פ גט פשוט דף ק"ס א' דקא בעי תלמודא מנה"מ שיש ב' מיני שטרות פשוט ומקושר ומילי דרבנן נינהו כדמסיק שם תלמודא אלא מקושר מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא

הרי מבואר מכל הלין דוכתי שדרך התלמוד לומר מנלן ומנה"מ [=ומנא הני מילי] גם בדברים שעיקרן מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא נינהו ...

ודלא כהליכות עולם שכתב בפשיטות בש"ב פ"א דכל מנלן ומנה"מ שייך בדברים שיש להן עיקר מן התורה ואף שדבריו הם לקוחים מהרמב"ן בספר המצות דף ו' א' ... מ"מ הא קחזינן דבגמ' קאמר לה נמי גבי אסמכתא כאמור ... "

מסקנת דבריו, גם אם הגמרא פתחה ב"מנהני מילי" אין הכוונה לחפש פסוק שילמדנו שהדין מהתורה דווקא.

2.1
אמנם הוא מציין שבעל "הליכות עולם" חולק עליו וסובר שכל ביטוי "מנא הני מילי" מתאים רק בדברים שיש להם עיקר מהתורה.
כנראה שהוא מתכוון לכך, שכשיש דין שהוא מהתורה וחכמים "רק" הרחיבו אותו גם אז מתאים הביטוי "מנא הני מילי".

3.
הריטב"א [במסכת בבא בתרא דף קס] מסביר שבסוף הסוגיה "מנהני מילי" הכוונה – מאיזה פסוק נלמד רמז לדין שהוא מדרבנן. ואולי מתאים לשיטה הכללית של הריטב"א, שכל "אסמכתא" מבוססת על ההנחה שהתורה קבעה כבר מראש שמאותו פסוק יוכלו חכמים - לפי רצונם - ללמוד דין דרבנן מסויים.

3.1
ה"יד רמה" [שם, ב"בבא בתרא"] מסביר שהפסוק מירמיה "ואקח את בספר המקנה" באמת לא נדחה לגמרי, ובאמת ירמיהו קנה את השדה בשני שטרות, אחד פשוט ואחד מקושר, והנביא לא בא ללמדנו שדין זה הוא מהתורה, אלא לומר לנו כיצד היה המעשה בפועל [ כנראה בגלל שהדין כבר בזמנו היה מתקנת חכמים? ].

4.
לפי הנ"ל הרי גם בסוגייתנו - מסכת חגיגה דף כו - ניתן לומר, שמהפסוק שמובא בו המעשה של "פילגש בגבעה" נלמד שעם ישראל התאחד בפועל. וזה נקרא דבר שיש לו "עיקר מהתורה" [זה מצינו שגם פסוק מנביאים מוגדר כ"דבר תורה"] וסוגייתנו רק מיישמת עניין זה לעניין עם הארץ שנחשב "חבר" בזמן שלושת הרגלים.