סקר
האם אתה לומד דף יומי עם רש"י?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

כיון דאתיא מדרשא - חביבא ליה

יבמות ב ע"א


/מתני'/. חמש עשרה נשים - פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום, עד סוף העולם; ואלו הן: בתו...
...
גמ'. מכדי כולהו מאחות אשה ילפינן, ליתני אחות אשה ברישא! וכ"ת, תנא חומרי חומרי נקט, ור"ש היא, דאמר: שריפה חמורה, אי הכי, ליתני חמותו ברישא, דעיקר שריפה בחמותו כתיבא! ועוד, בתר חמותו ליתני כלתו, דבתר שריפה - סקילה חמורה! אלא, בתו כיון דאתיא מדרשא - חביבא ליה
 

 


 

1.
הגמרא מסבירה מדוע המשנה מתחילה את רשימת העריות ב"בתו" - בתו מאנוסתו.
בסוגיות השונות במסכת מובאות דרשות שונות למקור הדין [מלבד הדין של בתו מאנוסתו] שצרת ערוה פטורה מייבום וחליצה.

2.
רמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ו הלכה יד:

מי שמת אחיו והניח שתי נשים האחת אסורה על יבמה משום ערוה והשניה אינה ערוה, כשם שהערוה פטורה מן החליצה ומן היבום כך צרתה פטורה ולא נפלה לו זיקה על בית זה כלל,
שנ' +דברים כ"ה ט'+ אשר לא יבנה את בית אחיו
בית שיש לו לקוחין באיזו מהן שירצה הוא שיש לו עליו זיקה ובית שמקצתו אינו יכול לבנותו שהרי אין לו בו לקוחין אינו בונה אפילו מקצתו שהיה מותר
ונמצאת צרת הערוה ערוה עליו משום אשת אחיו שהרי אין לו עליה זיקה.

הרמב"ם מביא דרשה שאינה מוזכרת בגמרא.

3.
קובץ על יד הלכות יבום וחליצה פרק ו הלכה יד:

[יד] שנאמר אשר לא יבנה וכו'. ובגמרא מצינו דרשא אחרת
ורבינו הוסיף דרש זה מדעתו ועי' יבמות דף מ"ד.

4.
יש כאן דוגמא לשיטתו הכללית של הרמב"ם שניתן לדרוש פסוקים שנראה מהם שהם מהווים מקור/אסמכתא לדין במשנה/גמרא שלא כדרשה שמובאת במשנה/גמרא.

5.
ונראה שאולי זוהי משמעות נוספת למשפט בסוגייתנו: "כיון דאתיא מדרשא - חביבא ליה", כלומר [לא כפשט הגמרא], מותר לפרשן למצוא דרשה שחביבא עליו...

6.
בפשטות הביטוי "כיון דאתיא מדרשא - חביבא ליה". נועד לעניין קדימת "בתו" ברשימת העריות במשנתנו.

7.
אבל למה "חביבא"? כדי ללמדנו את חשיבות הגזירה שווה הכפולה, לעצם האיסור [שבתו מאנוסתו נחשבת כערוה] ולעניין עונש השריפה - כמבואר בדף ג עמוד א וברש"י.

8.
ואולי ה"חביבא" קשור גם לעניין הבא:

של"ה - כללי התלמוד (ב) כלל רבי אות קח:

קח. דרך התנא בהרבה מקומות לאשמועינן מילתא אגב אורחיה [או מדיוקא] על ידי רמז, ואף על גב דההיא מילתא מפרש לה בסיפא בהדיא,
אי נמי משנה שלמה במקום אחר כי הא דריש ברכות דף ב א) דקתני משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן כו', ולא תני בהדיא משעת צאת הכוכבים, לאשמועינן [מילתא] אגב אורחיה דכהני אכלי בתרומה בהערב שמש, וכפרה לא מעכבא [להו].

ואף על גב דמשנה שלמה היא במסכת נגעים (פי"ד מ"ג), העריב שמשו אוכל בתרומה [הביא כפרתו אוכל בקדשים], כן כתבו התוספות שם (ברכות שם ד"ה והא). וכי האי גוונא בכתובות בפרק נערה (כתובות דף מח ב ד"ה לאפוקי), לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה. מאי לעולם, לאפוקי ממשנה ראשונה. ואף על גב דבהדיא תני לה בפרק אף על פי (שם כתובות דף נז א): זו משנה ראשונה, בית דין שלאחריהם אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה.
וכן בריש מציעא (ב א וע"ש בתוד"ה שנים)

ובריש יבמות (ב ב).

מה כוונתו בדיוק?
אולי הוא מתכוון על העניין ש"בתו" היא הראשונה ברשימה ורומז על הדרשה המיוחדת שהיא "חביבה".
ואולי הוא מתכוון שמשנתנו קשורה לדיני מאון ולדיני אילונית ! [?]

ואין להקפיד בכך, הואיל ולא קתני בבא יתירה בשביל כך, ואין אריכות לשון [כל כך] ניחא ליה לתנא לרמוז ולדייק כשימצא מקום לרמוז בו.

כלומר, אולי בזה שבמשנתנו יש "כפילות" לגבי כמה דינים לכן היא "חביבא"!

9.
ואולי ה"חביבא" קשור גם לעניין הבא:

מדובר על המספר חמש עשרה - בתחילת המשנה:

של"ה - כללי התלמוד (יט) כלל עיון אות תכה:

...
ובכל מאמר ומאמר או דיבור ודיבור אשר בא בשמועה, הוי מרבה לחקור מהו התועלת, או התועלת דין ודינים יוצאים לנו ממנה,
ומהו הכלל העולה מאותם המאמרים,
וספרת לך, כהא דאמרינן (עירובין דף נח א ועוד)
שמע מינה תרתי;
שמע מינה תלת (ברכות דף כז א ועוד);
'סימנא מילתא היא' (הוריות יב א; כריתות ו א),
לכן בכל ענין או דרוש, יש לך לחקור על שרשיו ועל ענפיו ולשום בהם סימנים וכללים (וענינים) שיזכרו ויפקדו [ויעלו] על לבך לעולם, כמו שבאו בתלמוד סימנים בשמועות ולתת בהם מספר,
כמו האשה נקנית בשלשה דרכים (קדושין ב א),
ארבעה אבות נזיקין (בבא קמא ב א),
חמש עשרה נשים פוטרות (יבמות ב א), וכדומה לזה בכל סך.

כלומר, יש משמעות למספר "חמש עשרה נשים..." במשנתנו אבל הוא לא מסביר מה מיוחד בזה !!!
זו משנה "חביבא"!

10.
ואולי ה"חביבא" קשור גם לעניין הבא:

יש כמה דינים במשנתנו שרש"י מסביר אותם לפי דעה - במסכת יבמות - שלא הוכרעה להלכה !
"מתיבתא", הערה ט. הערה טו.
וראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ז, שלפי ה"ערוך לנר" רש"י לשיטתו מפרש את המשנה כמאן דאמר שאין המשנה מדברת במחלוקת, ראה שם.
ואמנם יש לציין שמשנתנו היא "סתם משנה" ולכן ראוי לפרשה לפי "כל הדעות" בגמרא.

וזוהי ה"חביבא"!!!

11.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל יא:

איידי דאתי מדרשא חביבא ליה, הסתכל אמרם חביבא ליה ולא אמרו חשיבא ליה משום דדבר שהאדם יוציא בהיקש שכלו וחקירתו חביב לו הרבה ושמח עליו ומתכבד בו יותר ממה שנמסר לו מן הקבלה ומתוך חביבותייהו דנו בהן גם בגזירות ותקנות דרבנן להסמיכן אל המקראות וכמו שאמרו בדוכתי טובא מדרבנן ואסמכינהו רבנן אקראי

כלומר, "חביבא ליה" מוסב לכך שחכמים חיפשו פסוק כדי שישמש כאסמכתא לדין דרבנן! ולא נראה שהסבר זה מתאים לסוגייתנו במסכת יבמות דף ב שהדרשה היא של פעמיים "גזירה שוה"!

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר