הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"הואיל ואישתרי אישתרי"

יבמות ז ע"ב

אלא, סד"א תיתי במה מצינו מאשת אח, מה אשת אח מייבמה, אף אחות אשה תתייבם. מי דמי? התם חד איסורא, הכא תרי איסורי! מהו דתימא הואיל ואישתרי אישתרי. 
ומנא תימרא דאמרינן הואיל ואישתרי אישתרי? 
דתניא: מצורע שחל שמיני שלו בערב הפסח, וראה קרי בו ביום וטבל, אמרו חכמים: אע"פ שאין טבול יום אחר נכנס - זה נכנס, מוטב שיבא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת; 
ואמר ר' יוחנן: דבר תורה אפי' עשה לית ביה, שנאמר: +דברי הימים ב' כ'+ ויעמוד יהושפט בקהל יהודה לפני החצר החדשה, מאי, חצר החדשה? אמר (ר' יוחנן), +מסורת הש"ס: [רבי]+ שחדשו בה דברים, ואמרו: טבול יום לא יכנס למחנה לויה, 
ואמר עולא: מה טעם? הואיל והותר לצרעתו הותר לקרויו. מי דמי לדעולא?

לסיכום העניין של "הואיל ואישתרי אישתרי":

1.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ח, [הואיל ואשתרי אשתרי] טור שעד:

א. מאיסור לאיסור. טבול-יום* ומחוסר כפורים*, אף על פי שאסורים להיכנס למקדש, ולהסוברים ביאה במקצת שמה ביאה, אסורים אף להכניס ידיהם, מכל מקום מצורע שהתירה לו תורה להכניס ידיו לעזרה למתן דם אשם על בהונותיו, כשחל יום השמיני שלו בערב פסח, שאם לא יטהר היום לא יוכל לאכול פסחו לערב, וראה קרי בו ביום וטבל, שהוא טבול יום עד שיעריב שמשו,
אמרו חכמים, אף על פי שאין טבול יום אחר נכנס, זה נכנס, ואמר עולא מה טעם הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו,

ולמדו מכאן שאומרים הואיל ואשתרי אשתרי.
ומטעם זה הוצרכנו ללימוד מיוחד לאסור אחות-אשתו* -
וכן שאר עריות - ביבום, כשהיא אשת אחיו, כדי שלא נאמר הואיל ואשתרי איסור אשת אח במקום יבום, אשתרי אף איסור של אחות אשתו שניתוסף עליו.

לפי ההסבר הנ"ל יוצא שהפסוק "עליה" שממנו נלמד איסור יבום של אחות אשה [וכן נלמד לכל שאר העריות] נצרך כדי שלא נאמר "הואיל ואישתרי אישתרי", כלומר, הואיל והותר איסור אשת אח [שזהו דין יבום] הותר גם כן איסור אחות אשה [ושאר עריות].

2.
המשך:

יש מהראשונים סוברים שרבא חולק וסובר שאין אומרים כלל הואיל ואשתרי אשתרי, ומצורע טבול יום שמותר להכניס ידיו הרי זה מפני שביאה במקצת אין שמה ביאה, ולאחות אשה שלא תתייבם אין אנו צריכים באמת ללימוד מיוחד, כי בשביל שהותר איסור אשת אח אין לנו לומר שהותר גם איסור אחר עמו, והלימוד הוא לדבר אחר.

תוס' שם ח א ד"ה רבא בתי א, ועי' גמ' שם שהלימוד ביבום לרבא הוא לצרת ערוה וערוה גופה ל"צ קרא; תוס' הרא"ש שם בתי' א; רשב"א וריטב"א שם.

כלומר, לפי רבא לא תקף כאן הכלל של "הואיל ואישתרי אישתרי", ולפיו נצרך הפסוק "עליה" לגבי "אחות אשה" כדי ללמד את הדין שגם צרת ערוה פטורה ואסורה ביבום.