הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון"
יבמות יא ע"א
ואמר רב יהודה אמר רב: צרת סוטה אסורה, טומאה כתיב בה כעריות.
מתיב רב חסדא, רבי שמעון אומר: ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון - פוטרת צרתה!
[אמר לך רב]: אמינא לך אנא סוטה דאורייתא, ואת אמרת לי סוטה דרבנן.
ודקארי לה מאי קארי לה?
קסבר: כל דתקון רבנן, כעין דאורייתא תקון.
מבנה הסוגיה:
1.
אמר רב יהודה אמר רב: צרת סוטה אסורה, טומאה כתיב בה כעריות.
אשה סוטה שנפלה לייבום פטורה מייבום וחליצה ופוטרת גם את צרתה כדין כל העריות שנפלו לייבום.
2.
מתיב רב חסדא, רבי שמעון אומר: ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון - פוטרת צרתה!
ראה בפרשנים, שמשמע ממשנה זו שמותר לייבם אשה סוטה שמת בעלה [לפני שגרשה].
וקשה על "רב"!
3.
[אמר לך רב]: אמינא לך אנא סוטה דאורייתא, ואת אמרת לי סוטה דרבנן.
תשובת "רב": במשנה להלן מדובר ב"סוטה מדרבנן". כלומר, מדובר באשה שאומרת שבעלה מת ומתירים לה להינשא בתנאי שאם יחזור בעלה הראשון "תצא מזה ומזה" - כדין סוטה [מדרבנן]. ולכן כאן התירו לייבמה. אבל לגבי סוטה וודאית רב טוען שפטורה - היא וצרתה - מייבום.
ובזה רב מיישב את הקושיה מהמשנה.
4.
ודקארי לה מאי קארי לה?
הגמרא שואלת: ומה חשב המקשן!
5.
קסבר: כל דתקון רבנן, כעין דאורייתא תקון.
תשובת הגמרא: המקשן חשב שאין הבדל בין סוטה מדרבנן לסוטה "דאורייתא" [="סוטה וודאית"].
6.
דיון על סעיפים 4-5 לעיל:
מדוע הגמרא לא מקשה על כל קושיה בש"ס [אחרי שמיישבים אותה] מה חשב המקשן [בנוסח "ודקארי לה מאי קארי לה?"], ומדוע דווקא כאן!
אלא כנראה באמת המקשן לא מקבל את תירוץ הגמרא!
6.1
כלומר התרצן לא מקבל את הכלל של "כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון"
בפשטות הכוונה היא שהתרצן - רב - סובר שכאן חכמים לא "החמירו", כלומר, בכל מקרה יש לבדוק מה היתה כוונת חכמים [ומניין האמוראים ידעו מה תיקנו התנאים בכל מקרה לגופו?]
6.2
אלא שאפשר לומר, שזוהי מחלוקת עקרונית, ורב סובר שכעיקרון כלל זה לא תקף באופן כללי, ולא רק שלא תקף בסוגייתנו כמקרה פרטי.
7.
אנציקלופדיה תלמודית כרך כח, [כל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון] טור של
כלל זה שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, יש שכתבו שאין חולק עליו 12.
ויש שכתבו שיש מן התנאים והאמוראים שחולקים 13,
הערה 13. [שם באנציקלופדיה] עי' הגהות מצפה איתן ב"ב קלט ב בדעת רב ביבמות דף יא א (ע"פ גמ' שם בד' המקשים עליו, שסברו כל דתקון וכו'), וכעי"ז באילנא דחיי הלכות פסח ענף יג שריג ב (ועי' השגות הרמב"ן להלכות לולב להראב"ד, שכתב בדעת רב שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון).
ועי' דק"ס יבמות שם. ועי' ציון 15 שלא כל התקנות תיקנו כעין דאורייתא, ואפשר שלא נחלקו בגמ' שם אלא בתקנות מסוימות ולא בעיקר הכלל.
ויש שכתבו בדעת ראשונים שפסקו להלכה שאין אומרים כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון 14.
הערה 14. [שם באנציקלופדיה] אילנא דחיי שם בדעת הרמב"ם יבום פ"ו הי"ט, שמ' שפסק כרב ביבמות שם.
8.
לפי האמור לעיל בסעיף 7 בהערות 13-14 יוצא: רב עצמו לא סובר את העיקרון של הכלל "כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון", ולכן פסק בסוגייתנו שסוטה מדרבנן - מתייבמת, ואילן המקשן כן מקבל את הכלל הנ"ל.
וראה בדקדוקי סופרים שם שמסביר שתלוי בכל מקרה לגופו - וכפי שניסינו להסביר לעיל בסעיפים 6.1 ו 6.2.
9.
רמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ו הלכה יט:
אשה שזינת תחת בעלה ברצון ובעדים ומת קודם שיגרשנה ונפלה לפני יבם הרי היא פטורה מן החליצה ומן היבום וכן צרתה כאילו היתה ערוה על היבם מפני שטומאה כתובה בה כעריות שנ' +במדבר ה' י"ג+ והיא נטמאה,
אבל שוטה שמת בעלה קודם שישקנה מי המרים או שאינה בת שתייה אלא בת גירושין הרי זו חולצת ולא מתיבמת ואם היתה לה צרה הרי צרתה מותרת וחולצת או מתיבמת.
הרמב"ם פוסק כרב בסוגייתנו.
10.
ספר הכריתות לשון למודים שער ג:
קג. פעמים מקשה מאיסורא דרבנן לאיסורא דאורייתא ומתרץ דלא דמי דאורייתא לדרבנן,
והמקשה היה סבור לדמות אף על פי שהוא מדרבנן, כי הא דפירקא קמא דיבמות דף י"א) מתיב רב חסדא רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה עד הא לאו הכי לא נפטרה צרתה א"ל אמינא לך סוטה דאורייתא ואת אמרת לי סוטה דרבנן, ודקארי לה מאי קארי לה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון:
הליכות עולם שער שני פרק ב
לד. פעמים מקשה הגמרא מאיסורא דרבנן לאיסורא דאורייתא ומתרץ לא דמי דאורייתא לדרבנן והמקשה היה סבור לדמות משום דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון והכי אמרינן בהדיא פרק קמא דיבמות גבי צרת סוטה דמקשה מסוטה דאורייתא ומתרץ אמינא אנא דאורייתא ואת אמרת דרבנן ואמרינן ודקארי לה אמאי קארי לה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ובהכי קא מתרצא לי מאי דקשיא בפרק בתרא דע"ז דמקשה התם מטומאת עם הארץ דרבנן לטומאת שרץ דאורייתא, אלא שאחר כך ראיתי בתוספות דטומאת עם הארץ [דהתם] דאורייתא הוא ע"ש, וכאן אין מקום להאריך:
שניהם [גם השל"ה] לא מחדשים הרבה. אבל באמת נראה מדבריהם כמו בסעיף 6.1 לעיל, שאין מחלוקת עקרונית לגבי נכונות הכלל "כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון" אלא תלוי בכל מקרה לגופו.
