הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
דיון בדברי בית שמאי למרות שאין הלכה כמותם
יבמות כט ע"א
מתני'. שלשה אחין, שנים נשואים שתי אחיות ואחד מופנה, מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר, ואח"כ מת אחיו השני -
בש"א: אשתו עמו, והלזו תצא משום אחות אשה;
וב"ה אומרים: מוציא את אשתו בגט ובחליצה, ואשת אחיו בחליצה,
זו היא שאמרו: אוי לו על אשתו, ואוי לו על אשת אחיו
1.
רמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ז הלכה ו:
שלשה אחין שנים מהן נשואין לשתי אחיות מת אחד מבעלי אחיות ועשה השלישי ביבמתו מאמר ואחר כך מת בעל האחות השני ונפלה האחות השנייה לפני האח השלישי
הרי זה נותן גט לבעלת המאמר וחולץ לה וחולץ לאחותה האחרונה כדי להתירן לזר.
הרמב"ם פוסק כבית הלל במשנתנו.
2.
מעשה רקח הלכות יבום וחליצה פרק ז הלכה ו:
[ו] ועשה השלישי מאמר ביבמתו. במתניתין קתני ועשה מופנה מאמר וכו'
וכתב הנמוק"י ז"ל דלאו דוקא מופנה אלא אגב מתניתין דלקמן וכו' נקט לה ע"כ ולכך רבינו סתם הדבר
במשנה נאמר שהאח השלישי "מופנה" [לא נשוי]. אין לזה שום משמעות במשנתנו, אלא נאמר כאן במשנה אגב המשנה בהמשך הפרק שבה כן יש משמעות לכך שגם האח השלישי נשוי.
ולכן הרמב"ם לא כתב שהאח השלישי נשוי או לא, כי אין לכך נפקות לדין בהלכה זו.
3.
אך האי דנקט רבינו ועשה השלישי מאמר דמשמע דאם לא עשה מאמר יכולה להתייבם ג"כ
וזה אינו
דמאמר דקתני מתניתין אינו אלא לאפוקי מבית שמאי
אבל לדידן בין עשה מאמר בין לא עשה הו"ל אחות אשה בזיקה וחולצת ולא מתייבמת כמבואר בגמרא ובהרי"ף ז"ל
הדין של הרמב"ם שיך גם אם האח השלישי לא עשה מאמר ביבמתו, שהרי בין כך הוא פוסק ש"יש זיקה", וממילא השניה היא אחות זקוקה ולכן שתיהן חולצות ולא מתייבמות.
אלא האי דנקט ליה מפני החידוש שהשמיענו בדין שכתב אח"ז שאין המאמר קונה קנין גמור לפטור הצרה ודו"ק:
והרמב"ם כתב ש"עשה מאמר" כדי להדגיש שאין הלכה כבית שמאי "לאפוקי מבית שמאי" - שבית שמאי סבורים שמאמר קונה [לגמרי].
אבל יש להוסיף בפשטות שהחידוש הוא שבגלל המאמר חייב היבם לתת גם גט מלבד החליצה!
4.
שולחן ערוך אבן העזר הלכות חליצה ויבום סימן קעה סעיף ו:
שלשה אחים, שנים מהם נשואין שתי אחיות, ומת אחד מבעלי האחיות, ואח"כ מת בעל אחות השניה, ונפלה גם האחות השניה לפני האח השלישי,
שתיהן אסורות עליו, שהן צרות זו לזו בזיקה, וחולצות ולא מתייבמות.
ואם עשה מאמר בראשונה, ואחר כך נפלה אחותה לפניו, יוציא בעלת המאמר בגט וחליצה, והאחרונה בחליצה.
ה"שולחן ערוך" מדגיש את שני המקרים - עם "מאמר" ובלי "מאמר", ומתאים לדברינו בסעיף 3.
5.
הערה כללית: שיטת הרמב"ם לנסח את הלכותיו בלשון המשנה אפילו אם אין בכך חידוש! ובזה מובן מדוע הרמב"ם לא הפריד בין שני המקרים כמו ה"שולחן ערוך" - בסעיף 4.
6.
הערה כללית לכל הסוגיה בדף זה והקשורים אליו:
הגמרא דנה הרבה בדברי בית שמאי, והרי "בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה", כלומר, הלכה תמיד כבית הלל, ולכאורה סותר לכלל של "מדשקיל וטרי", כלומר אם הגמרא דנה בדברי תנא מסויים [בהרחבה] כנראה שהיא פוסקת להלכה את שיטתו של אותו תנא. וקשה, שהרי בכל מקרה הלכה כית הלל.
6.1
ניתן ליישב בפשטות, שהדיון בדברי בית שמאי נועד להבין טוב יותר את שיטתם של בית הלל [החולקים]. אבל קשה, שהרי כך ניתן ליישב גם בכל מקרה אחר, וממילא מבטל את הכלל שהלכה כמי שהגמרא דנה בשיטתו - "שקיל וטרי אליביה".
7.
לעיל במסכת יבמות בדף יח כתבנו:
רבה מיישב קושיה של רב הונא בר חייא - ממשנתנו - על רב יהודה.
הערה: הרי ככלל אין הלכה כבית שמאי ומדוע משנתנו צריכה להדגיש שאין הלכה כמותם!
עונה תוס' ישנים שיש כמה תנאים שסוברים כבית שמאי, שמאמר ביבמה קונה קנין גמור.
ועונה גם לשאלתנו לעיל בסעיף 6
8.
וכדאי להעיר שבמחלוקת הפוסקים גם אם דעה מסויימת "אינה משנה", דהיינו שאין הלכה כמותה הרי שאין דעה זו מבוטלת לחלוטין, אלא היא מצטרפת ליצור ספק ספיקא כנגד השיטה שנפסקה להלכה ["עין יצחק", כללי קבלת הוראות השולחן ערוך, עמוד 34].
