גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקל"ה, מדור "עלי הדף"
מסכת יבמות
דפים לב-לג
בענין "אין איסור חל על איסור"
כלל ידוע הוא בכל איסורי התורה ש"אין איסור חל על איסור", כמו שמבואר במכילתין (דף לב-לג), אם לא בשלשה אופנים - באיסור כולל, באיסור מוסיף ובבאו שני האיסורים בבת אחת.
והנה, יש לדון במהות הדבר ש"אין איסור חל על איסור", אי פירושו הוא שהאיסור השני אינו חל כלל והריהו כמי שאינו, וגם העובר על האיסור לא עבר רק איסור אחד, או דילמא, שדין זה לא נאמר רק כלפי עונשים בדיני אדם בלבד, כגון לחייבו בשתי חטאות כשעבר בשוגג או שתי מלקיות כשעבר במזיד, ואילו כלפי דיני שמים נחשב העובר על איסור זה כמי שעבר על שני איסורים, כי עצם האיסור שניתוסף אכן חל.
חקירה זו אפשר לפשוט ממה שמבואר בסוגיא (לב ע"ב), בביאור מחלוקתם של רבי יוסי ורבי שמעון בשני אחים הנשואים לשתי אחיות, ומת אחד מהם, שעל אשת המת ישנם שני איסורים כלפי האח השני - אחות אשה ואשת אח, ובכה"ג אמרינן אין איסור חל על איסור, כי לא חלו בבת אחת, שאם תחלה נישא האח החי ואח"כ האח המת - חל תחלה האיסור של אחות אשה ואחריו אשת אח, ואם האח המת נישא תחילה - הרי חל קודם האיסור של אשת אח ואחריו אחות אשה, ובברייתא נחלקו אם עבר ובא עליה, דר' יוסי סובר שחייב שתים, ור' שמעון אומר שאינו חייב אלא אחת. ומבואר הגמרא, שרבי יוסי אכן סובר הכלל של אאחע"א, וכל כוונתו שחייב שתים אינו אלא ש"מעלה אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת... ונפקא מינה לקברו בין רשעים גמורים", והיינו, שהעובר על כך במזיד נחשב כמי שעבר על דבר שיש בו שני איסורים, והגם שאין עונשים על שניהם מתגדלת רשעותו ונחשב כרשע גמור, ואם מת ברשעותו קוברים אותו אצל רשע כמותו, כי אין קוברים רשע אצל צדיק (עי"ש ברש"י ובתוס' ד"ה אלא). נמצינו למדים מדברי רבי יוסי שעצם האיסור שניתוסף אכן חל, והעובר על זה נחשב כלפי מעלה שעבר על שני איסורים, ואילו הכלל של אאחע"א לא נאמר כי אם כלפי עונש בידי אדם (ראה מאירי בסוגיין).
ובדעתו של רבי שמעון - שחולק על רבי יוסי בזה - מצינו מחלוקת האחרונים: בשו"ת 'נודע ביהודה' (מהד"ק או"ח סי' לה) מבואר שר"ש חולק וסובר שהאיסור השני אינו חל כלל, לא כלפי דיני אדם ולא כלפי דיני שמים, ונמצא שלא נתגדלה רשעותו ולא נחשב כרשע גמור מחמת האיסור השני, ואילו בשו"ת 'בית הלוי' (ח"א סי' מד) כתב שיתכן שגם ר"ש מודה שיש כאן ב' איסורים, וסברתו היא, דכיון שאינן שתי עבירות מחולקות אין אנו יכולים להחשיב העובר על איסור זה כרשע גמור (עי' בדבריו שהוכיח כן מדברי התוס' ד"ה אלא ותוס' הרא"ש ד"ה לקוברו).
וכמה הלכתא גבירתא תלויות בשאלה זו: הנוב"י (שם) דן בזה לגבי הלכות תשובה, שנשאל שם מאחד שעבר איסור כזה שחל עליו איסור שני ורצה לשוב בתשובה - מהי תשובת אדם זה, האם חובת תשובתו היא רק על האיסור הראשון או על שניהם. פן נוסף שאפשר להוסיף בזה הוא כלפי דיני הוידוי על החטא - לאותן דעות שצריכים לפרט החטא (רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ג), אם יצטרך לפרט גם האיסור השני, ותלה הנוב"י שאלה זו במחלוקת ר"י ור"ש הנ"ל.
ה'פרי מגדים' (בפתיחה להל' פסח ח"ב פ"א אות טז) הוכיח ג"כ מסוגייתנו דנהי דקיי"ל שאאחע"א, אין זה כי אם שאין לחייבו שתים, אולם שני האיסורים חלו על האשה וכנזכר, וכתב גם נפק"מ כלפי הדין של "איסורין מבטלים זה את זה", והיינו, שאם נפלה חתיכת נבילה וחתיכת טריפה לתוך קדירה של היתר, הדין הוא שחתיכת הנבילה מצטרפת עם ההיתר לבטל את הטריפה בחד בתרי, וכן חתיכת הטריפה מצטרפת לבטל את הנבילה, כי שני איסורים מחולקים - משני שמות של איסור - מבטלים זה את זה (עי' תבו"ש סי' לג ס"ג), ואם תיפול חתיכת טריפה שנתנבלה עם עוד חתיכת נבילה - אם יבטלו זה את זה, כי על הטריפה ניתוסף האיסור של נבילה, ואם הדין של אאחע"א גורם שלא יחול האיסור כלל, א"כ לא חל כלל על חתיכת הטריפה האיסור של נבילה, והרי הם שני איסורים מחולקים ומבטלים זא"ז, ואילו לצד זה שהאיסור השני רובץ ג"כ, אי אפשר שיבטלו שתי החתיכות של איסור זא"ז, כי על שתיהן ישנו האיסור של נבילה, ובאיסור משם אחד אין שתי חתיכות מבטלות זא"ז.
והקשה הפמ"ג על הש"ך (יו"ד סי' רלח סק"ה) שכתב על הא דמבואר בשו"ע (שם) בנשבע על נבילות וטריפות שאינו חל השבועה, והוא מטעם שאאחע"א (כ"ה דעת הפמ"ג והנוב"י שם סי' לו), וכתב הש"ך דנפק"מ גם בזה"ז, כגון בחולה שמותר להאכילו נבילה שא"צ להתיר שבועתו, ומוכח מזה שלא חל האיסור כלל וכלל, כי אילו חל האיסור השני למה א"צ להתיר שבועתו, למה יאכל ללא התרה, הלא יש על זה האיסור דבל יחל, ואפשר להסיר איסור זה. ותמה עליו הפמ"ג מסוגייתנו. אכן ה'אבני מילואים' (בשו"ת בסוה"ס סי' יב - שם חולק על דעת הפמ"ג והנוב"י הנ"ל) כתב בזה, שרק באיסור הבא מאליו, כגון אשת אח ואחות אשה, חלים שני האיסורים, שהרי על כרחך יש כאן האיסור השני ואיך יפקע, אבל שבועה שבאה על ידי מה שהאדם אסרו עליו בשבועה, בכה"ג אמרינן שלא חלה כלל, והאדם אי אפשר לו לאסרו כשכבר נאסר מקודם.
בשו"ת 'בית הלוי' (שם) דן בזה כלפי הדין של חולה שיש בו סכנה שמאכילין אותו הקל הקל תחלה (ראה או"ח סי' תריח ס"ט), אם יש לפנינו חתיכה אחת שיש עליה איסור אחד וחתיכה אחרת שיש עליה שני איסורים, אם יש בזה הדין של מאכילין אותו הקל הקל תחלה, וזה תלוי בהנ"ל, כי אם לא חל כלל איסור שני, אין חתיכה אחת חמורה מחברתה, ואם האיסור השני ג"כ רובץ על החתיכה, מאכילין אותו החתיכה שיש עליה רק איסור אחד, כי חתיכה זו קלה יותר.
